תסמונת וולף–פרקינסון–וייט – הבדלי גרסאות

 

הטיפול בפרפור עליות בחולה עם תסמונת וולף–פרקינסון–וייט יכלול לרוב ביצוע היפוך חשמלי. במקרים מסוימים בהם החולה יציב, תרופות כמו [[אמיודארון]] או [[פרוקאינאמיד]] עשויות להיות בשימוש. תרופות המעכבות את ההולכה בקשר הפרוזדור והחדר כדוגמת אדנוזין, חוסמי תעלות סידן, [[חוסמי בטא]] ו[[דיגוקסין]] אסורים לשימוש בחולים אלו, כיוון שהם מגבירים את הדומיננטיות של סיב ההולכה הפתולוגי על פני קשר הפרוזדור והחדר ובכך פוגעים עוד יותר ביכולת הסינון של הקשר ועלולים להחמיר את מצבו של החולה{{הערה|שם=הערה3}}.

 

==ראו גם==