תסמונת וולף–פרקינסון–וייט – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
←‏טיפול: לא מדויק, נכתב קודם לכן
שורה 36:
 
הטיפול בפרפור עליות בחולה עם תסמונת וולף–פרקינסון–וייט יכלול לרוב ביצוע היפוך חשמלי. במקרים מסוימים בהם החולה יציב, תרופות כמו [[אמיודארון]] או [[פרוקאינאמיד]] עשויות להיות בשימוש. תרופות המעכבות את ההולכה בקשר הפרוזדור והחדר כדוגמת אדנוזין, חוסמי תעלות סידן, [[חוסמי בטא]] ו[[דיגוקסין]] אסורים לשימוש בחולים אלו, כיוון שהם מגבירים את הדומיננטיות של סיב ההולכה הפתולוגי על פני קשר הפרוזדור והחדר ובכך פוגעים עוד יותר ביכולת הסינון של הקשר ועלולים להחמיר את מצבו של החולה{{הערה|שם=הערה3}}.
 
== היסטוריה ==
בשנת [[1915]] היה ה[[קרדיולוג]] פרנק נורמן וילסון {{אנ|Frank Norman Wilson}}{{כ}} (1890–1952) הראשון שיתאר את התופעה, שמאוחר יותר נקראה תסמונת וולף–פרקינסון–וייט, על שמם של הקרדיולוגים לואי וולף {{אנ|Louis Wolff}}{{כ}} (1898–1972), [[ג'ון פרקינסון]]{{כ}} (1885–1976) ופול דאדלי וייט {{אנ|Paul Dudley White}} {{כ}} (1886–1973), שתארו את ההפרעה בשנת [[1930]]. השני שתיאר את המצב היה אלפרד מ' וולד (1887–1967), בשנת [[1921]].
 
==ראו גם==