שביתת הנשק של אלוהים – הבדלי גרסאות

 

אחרי שהוכח שהרעיון של [[פאקס דאי]] הצליח וה[[אלימות]] כלפי חסרי הישע אכן נבלמה, שאפו אנשי הכנסייה לצמצם עוד יותר את האלימות ולקבוע ימים בהם יהיו כל בני האדם פטורים מאלימות ויוכלו להקדיש עצמם לפעילות דתית, רעיון שזכה לכינוי "שביתת הנשק של אלוהים". ב-[[1027]] התכנס הקונסוליום של אלנה (Elna) שקבע אי-לוחמה בסופי השבוע, כלומר הימים שבין שבת לשני וכן בחג ה[[פסחא]], [[חג המולד]] וחגיהם של [[קדוש (נצרות)|קדושים]] מסוימים. בשנים 1030-1040 ערכה הכנסייה מסע שכנוע במטרה להגביל את הלחימה לימות החול ולהשיג [[הפוגה]] בלחימה מיום חמישי ועד יום שני וכן בחגים כולל כל ימי החג של הקדושים השונים.

 

==תיעוד התופעה==

 

בשנת האלף לסבלות האדון ([[ישו]], כלומר שנת [[1033]] שהיא בדיוק אלף שנים אחרי צליבתו של ישו בשנת 33){{הערה|1=היסטוריונים שמשווים את הטקסט הזה לטקסטים קיימים אחרים טוענים שגלאבר נטל לעצמו חרות בשינוי שנת הכינוס כך שתתאים למלאת 1000 שנה לצליבת ישו, ולדעתם הכינוס התקיים כנראה ב-1027}}, אחרי מכת הרעב עליו סיפרתי ... הפירות גדלו בשפע והמחסור נסתלק. אז החלו ה[[בישוף|בישופים]] ו[[אב מנזר|אבות המנזר]], בהתחלה ב[[אקוויטן]], לכנס אסיפות [[קונציל]]ים. אליהם הביאו שרידי קדושים ([[רליקוויה|רליקוויות]]) משם התפשט המנהג דרך ארל וליון, לכל [[בורגונדיה (אזור)|בורגונדיה]] ומשם התפשט בכל רחבי ארץ הפרנקים. הבישופים קבעו שצריך לקיים במקומות מסוימים קונצילים בהשתתפות גדולי הכנסייה וה[[מגנאט]]ים לשם דיון בהסדר השלום ובתיקון הדת. העם, כולל כל שכבותיו, התכנס בשמחה והיה מוכן להקשיב לדברי אנשי הכנסייה. בין היתר בגלל החשש שהאסונות שהתרחשו לא מזמן יחזרו וששפע המזון יעלם.

תופעת לוואי חשובה של הסדרי השלום הייתה נטילת העצמאות הצבאית מהדרג הנמוך של הפיאודלים וכתוצאה מכך נטילת העצמאות הפוליטית מהם ופגיעה כלכלית מאבדן היכולת לנצל את הכנסיות.

 

 

אריסטוקרטים שאיבדו מכוחם והכנסתם פנו לשליט בבקשה להסתפח למנגנון השלטון וקיבלו [[פיאודום]] בתמורה.