היונה והפרג – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מאין תקציר עריכה
טימו ק' מוקה ==> טימו ק. מוקה
שורה 4:
|תמונה=[[קובץ:היונה והפרג.jpg|175px]]
|כיתוב=
|מאת=[[טימו ק'. מוקה]]
|איורים=
|צילומים=
שורה 33:
|היברובוקס=
}}
'''היונה והפרג''' (ב[[פינית]]: '''Kyyhky ja unikko''') הוא שם ה[[רומן]] האחרון שכתב ה[[סופר]] וה[[משורר]] ה[[פיני]] [[טימו ק'. מוקה]]. היצירה, תיעוד ארוטי, פיוטי ונועז של מערכת יחסים, אשר גורפת נערה תמימה וגבר בשל ומתוסכל למערבולת מסחררת של כמיהה, תשוקה ואובדן על רקע נופי האגמים והיערות של [[לפלנד]], ראתה אור בשנת [[1970]], שלוש שנים לפני מות כותבה, ותרגומה ה[[עברי]] התפרסם בשנת [[2002]]{{כ}}{{הערה|1=טימו ק'. מוקה, '''היונה והפרג'''. תרגום מפינית, מבוא והערות: [[רמי סערי]], [[הוצאת כרמל]], תשס"ז-2002. {{ISBN|965-407-393-5}}}}.
 
בתשתית "היונה והפרג" קיימת [[בלדה]] צפונית, המתעדת קשר בעייתי, שבחורה צעירה ותמימה וגבר מבוגר נסחפים בה יחדיו לאבדון. סיפור הבסיס שברומן מתרחש בסוף שנות השישים, בתקופה שתהליכי ה[[הגירה]] וה[[עיור]] המהירים אשר [[פינלנד]] עברה בעקבות התוצאות המתמשכות של [[מלחמת העולם השנייה]] הגיעו לשיאם. תהליכים אלה גרמו שינויים חברתיים רבים, שעיקרם נבע מנטישת כפרים רבים בגלל נהירת תושביהם העירה. [[טימו ק'. מוקה]] לא עסק בתיעוד היסטורי, אך רבות מיצירותיו - ואולי יותר מכול "היונה והפרג", - משמשות עדות חיה לחיי הכפרים שהלכו והתרוקנו מאחרוני תושביהם. ברומן "היונה והפרג" קיימת מודעוּת חברתית, אך ניתן לראות את עיקרו בסיפור האישי של המספר, המועבר כמעט תמיד בגוף ראשון. אולם מעֵבר לסיפור המהווה ללא ספק את שלד העלילה, עוסק היוצר בספרו במשמעות ה[[טבע]] ובתפקיד ה[[זיכרון]] האנושי, בכזב הפסטורליות הכפרית ובמקלעת ה[[אהבה]] וה[[מוות]], שהעזובה המשתלטת לאטה על העולם הכפרי אינה אלא אחד מביטוייה הראשונים.
 
סיפור "היונה והפרג" ממוקם כולו בלפלנד: הדרום ו[[אמריקה]] מופיעים בו כמקומות רחוקים ובלתי-נתפסים, הצפון הנידח והמסתורי הוא זירת ההתרחשויות וסביבתן הטבעית. הרומן מספר על אהבה, - האמנם אהבה? תוהה הסופר במבוא ליצירה, - אהבתם של פייטי המתקרב לאטו לגיל העמידה ושל דריה הצעירה ממנו בעשרים שנה. הרומן מספר גם על הסוף הטראגי של אהבה זו ועל הגורמים שהביאו להשתלשלות האירועים בקשר בין השניים. שם הרומן מצביע על תפיסה ישנה של ה[[יונה]] לאו כסמל השלום, אלא כנושאת האהבה - ציפורה של [[אפרודיטה]] ודמות שהאישה מתגלמת בה כפי שהגבר מתגלם ב[[פרג]]. הרומן מקובע אפוא בתבנית מיתית: חומרי הבלדה המסורתית משמשים בו באופן שיטתי כיסודות של משל, והם מאפשרים את הפיכת הבלדה ליצירה אלגורית, שנופי הנפש מקבלים בה משנה תוקף מנופי הטבע ולהפך.