מוזיקה תוכניתית – הבדלי גרסאות

במוזיקה המערבית, המוזיקה התוכניתית (שאינה ליטורגית, [[אופרה|אופראית]] או קולית) הפכה נפוצה בעיקר מהמאה ה-19 ואילך, אך היה לה קיום לפני כן. ישנן כמה דוגמאות ידועות מלפני המאה ה-19: [[קונצרטו|הקונצ'רטי]] המפורסמים של [[ויולדי|ויואלדי]] (ארבע העונות) גם הם מוזיקה תוכניתית מובהקת, ולכל [[קונצרטו|קונצ'רטו]] נתן המלחין תיאור-סיפורי קצר המשקף את המופיע ב[[פרק (מוזיקה)|פרק]] בעזרת [[תצליל|תצלילים]] ומוטיבים. דוגמה קלאסית נוספת היא [[הסימפוניה השישית של בטהובן]], "הפסטורלית", שבה לכל פרק ניתן תיאור על הסצנה התוכניתית המתרחשת בו כגון "הסערה", "שמחת האיכרים" "זרימת המים בפלג" וכו'.

 

 

החל מן המאה ה-19 גם נפוצה ה[[סוגה]] שנקראת [[פואמה סימפונית]], שמתמצתת את רעיון המוזיקה התוכניתית. מאחורי כל פואמה סימפונית עומדת (כמעט תמיד) [[ספרות|יצירה ספרותית]] ידועה ומפורסמת, שעל המלחין להגיש באמצעות המוזיקה, ללא שירה או הקראה של הטקסט המדובר. מלחינים ידועים שכתבו פואמות סימפוניות הם [[פרנץ ליסט|ליסט]], מפתח הז'אנר העיקרי, [[פיוטר איליץ' צ'ייקובסקי|צ'ייקובסקי]] ב[[פואמות סימפוניות]] כמו [[רומיאו ויוליה]] הידועה, [[ריכרד שטראוס]] בפואמות מפורסמות כמו [[טיל אוילנשפיגל]], ומלחינים רבים אחרים.