מותו של סוכן – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
שורה 6:
המחזה מוצג בשתי מערכות בתוספת תפילת אשכבה. במרכז המחזה עומד וילי לומן (Loman – נהגה כמו "low man" = 'אדם שפוף'; זהו [[שם המעיד על בעליו]], ראו בהמשך), [[סוכן מכירות]] מזדקן שמאבד אט אט אחיזתו במציאות. לומן חשב תמיד שהוא ניחן בקסם אישי וביכולת להתחבר עם אנשים. הוא מספר שבעבר היה מוכר בכל רחבי [[ניו אינגלנד]], כשהיה מסתובב ורוקם עסקאות. בניו של וילי, ביף והפי, היו מקור לגאווה ולשמחה בשכונת מגוריהם, ואשתו לינדה הייתה מאושרת. לרוע מזלו, זמנים אלו חלפו, ועלילת המחזה מתרחשת בתקופה שבה חייו של לומן קודרים מאוד.
 
לומן עבד תמיד קשה לפרנסת משפחתו, ובשלב זה של חייו אמור היה לפרוש, לחיות חיי רווחה ולסגור עסקאות עם אנשי עסקים בטלפון. אך חוויות של אובדן, ועיסוקו בעבר, גרמו לפגיעה ביכולת הנהיגה שלו ובכישוריו לתקשר עם בני הדור החדש, שהחליפו את לקוחותיו הוותיקים. כל שאיפותיו נכזבו: הוא פוטר מעבודתו (שאך בקושי התפרנס ממנה) על ידי אדם בגילם של בניו, בנו של מייסד החברה המנוח, שלומן עצמו הציע לו את שם בנו. בשלב זה נאלץ לומן לקחת [[הלוואה|הלוואות]] מחברו האמיתי היחיד ומושא קנאתו, צ'ארלי - השכן שגר ממולו - כדי "לגמור את החודש". אף לא אחד מחבריו או מלקוחותיו לשעבר, אינו זוכר אותו עוד.
 
ביף, בנו בן ה-34 של לומן, התקשה למצוא את ייעודו בחיים, מחוסר יכולתו להתמיד בשום דבר, כתוצאה מחינוכו של אביו "להצליח תוך שבועיים". הארולד-"הפי", בנו הצעיר יותר של לומן, מעמיד פנים בנוגע למצבו הכלכלי כדי "להגשים" את חלומו של האב על "בנים מצליחים". מנגד, השכן צ'ארלי הוא איש בעל עסק משגשג, ובנו ברנרד, שהיה "תולעת ספרים" בילדותו, הוא [[עורך דין]] מצליח. בנוסף, מסתבר שללומן היה רומן אחד לפחות במהלך מסעות העסקים שלו, דבר שגרם לבנו ביף לאבד את האמון באביו ובערכיו ולהכשיל עצמו בבחינות גמר התיכון. לבסוף, עולים במוחו של לומן זיכרונות מאחיו המת בן, שעזב ל[[אפריקה]] בגיל צעיר והתעשר. על רקע הנסיבות מופיעות אצל לומן נטיות [[התאבדות|אובדניות]] שבניו, שחזרו הביתה לאחר שנים, אינם ערים להן, בניגוד לאשתו.
 
עומק הבעיות נחשף בהדרגה במחזה. לומן מדגיש את היותו נצר למשפחה נאהבת, מתוך אמונה שזה יביא אותו להצלחה, אך העובדה שהוא דבק בזה בכל כוחו מזיקה לו. בניו הם לא רק אהובים על כולם אלא גם נאים מנקודת מבטו של לומן, ואין הם צריכים להתאמץ בחיים כדי להצליח. הוא מחדיר בהם אמונה זו בצורה כה עמוקה עד שהם מאמינים שהחיים יזמנו להם הזדמנויות בלי שיידרשו להתאמץ. אך החיים אינם נדיבים כפי שהם מקווים, ואף אחד מהם אינו מצליח להחזיק בעבודה ראויה. לומן, שנוכחמתקשה בכישלונולעכל ובכישלונותאת כישלונו וכישלון בניו, שם את כל תקוותיו בבניו.וזו טעותו ה[[טרגדיה|טראגית]] היא חוסר היכולת לראות בכישלון חלומו. "הפי" מאמץ את גישת אביו ובסוף המערכה הראשונה מתייעץ עם ביף, כדי לחפש הזדמנות עסקית להתעשרות מהירה. אבלואולם כשביף מנסה אחת מההזדמנויותמאותן הללוהזדמנויות, הוא מבין את טעויותיו של אביו, ולבסוףומתקשה מחליטלבסוף לתקוףלעצור אתהתפרצותו כלפי אביו. בשיאו של המחזה מתעמתים השניים: ביף מאשים את אביוהאבא ב[[נוירוזה]] ([[הפרעה נפשית]]), ולומןבעוד מאשיםאביו אותומטיח בכךבו שהרס את חייו כדי לפגוע ברגשותיו. למרותבשיא הקרב המילולי הרגשיהנסער איש מהשניים אינו מוותר.; ביף נשבר לבסוף, פורץ בבכי ושואל את אביו אם יתעורר מחלומו. שאלההשאלה זוהישירה נוגעת לליבו של לומן, מכיווןכיוון שהיא מראהמוכיחה לו שהוא חשוב לביף, למרות הכל.
 
כשלומן נשאר בודד וחרד, מופיע שוב אחיו הבכור בן, מעבר לכתפו. לומן מצהירמכריז שיתאבדכי יתאבד, והאורחיםוכי האורחים שיתייצבו ל[[לוויה|לוויתולווייתו]] יוכיחו לבניו עד כמה היה אהוב בחייו.; כספי [[ביטוח]] החיים שלו יהיויהוו התעשרות הבזק שלה חיכה כל חייו, והם יאפשרו לביף לפתוח עסק משלו. שכונת מגוריהם מתעוררתנחרדת לקולות ההתנגשות של מכוניתו של לומן, למרות אזהרותיו של בן, שפוליסת הביטוח לא תשולם במקרה של התאבדות.
 
ללוויה של לומן מגיעים רק בניו, אשתו, צ'ארלי וברנרד.