קלוד דביסי – הבדלי גרסאות

הכתיבה שלו ל[[פסנתר]], שהגיעה לשיאה בשני ספרי ה[[פרלוד]]ים, מתאפיינת בשימוש ב"אשכולות צלילים" ("קלאסטרס", אקורדים דיסוננסיים המורכבים מ[[סקונדה|סקונדות]]), שוב לצורך מתן "צבע", ובכתיבה שקופה עם שימוש מועט בפדאל (דביסי לא כתב סימני פדאל, ועל הפסנתרן להבין מתוך התווים היכן יש בו צורך כדי לבצע את המוזיקה ככתבה). חלק מיצירותיו לפסנתר [[וירטואוזיות]] מאוד, רמז לעובדה כי דביסי היה לא רק מלחין אלא גם פסנתרן מחונן.

 

 

דביסי דחה מעליו את הצורות הקלאסיות, ומיעט מאוד לכתוב בצורת ה[[סונאטה]], שהייתה הצורה השלטת בזמנו. הוא נמנע כמעט לחלוטין מ[[פוליפוניה]] ומכתיבה חיקויית. על כך זכה לעיתים קרובות לביקורת מצד מבקרים בני זמנו, שטענו כי המוזיקה שלו נשמעת כחסרת מבנה מוזיקלי ברור באופן בולט.