כתובה – הבדלי גרסאות

'''כְּתובָּה''' היא [[שטר (הלכה)|מסמך משפטי]] מחייב שנלווה ל[[קידושין]], אשר בו מפורטים חובות הבעל כלפי אשתו, ובעיקר התחייבותו הכספית במקרה שתגורש או תתאלמן. כיום נהוג להעניק את שטר הכתובה לכלה במהלך מעמד ה[[חופה וקידושין|חופה]].

כיום איבדה הכתובה אתחלק עיקר חשיבותהמחשיבותה כמסמך משפטי, בשל שינוי סדרי החיים מבעבר ותקנות וחוקים שונים, בהם [[חרם דרבנו גרשום]] שאוסר לגרש נשים ללא הסכמתן, ובמדינת ישראל, [[חוק הירושה]] ו[[חוק יחסי-ממון בין בני-זוג, התשל"ג 1973]]. ברוב הגירושים מגיעים בני הזוג להסדר כספי ביניהם שכולל בתוכו את ויתור האישה על הכתובה במסגרת מכלול איזון המשאבים. השופט [[מני מזוז]] כתב שויתור זה הוא על זכות אמיתית שוות כסף ולא ניתן לראות בו ויתור סמלי בלבד{{הערה|{{מס"ד עליון|קישור=16058220.B08|סוג=ע"א|עותר=אורנה שמיר|משיב=המנהל המיוחד עו"ד ארז חבר|ניתן ב=24 בינואר 2018}}}}. במקרים בהם בני הזוג אינם מגיעים להסכמה, נחלקים הדיינים בבתי הדין בישראל לגבי היחס בין הכתובה לבין איזון המשאבים בדין הישראלי. חלק מהדיינים גורסים שסכום הכתובה צריך להינתן מעל ומעבר לאיזון המשאבים. דיינים אחרים סוברים שסכום הכתובה צריך להינתן רק בתוספת לחובות הבעל בחלוקת הרכוש על פי הדין העברי, ועל כן אם במסגרת איזון המשאבים על פי החוק הישראלי מקבלת האישה מעבר למה שהייתה מקבלת על פי המשפט העברי, סכום הכתובה נבלע בתוך איזון המשאבים, והאישה אינה יכולה לתבוע בנוסף את הכתובה.