רב סעדיה גאון – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ לויקרא->לוויקרא - תיקון תקלדה בקליק |
|||
שורה 41:
לפי עדותו של הסופר [[אל-מסעודי]], למד רב סעדיה אצל אבו כת'יר יחיי בן זכריה הסופר מטבריה, ומסעודי משייך את שניהם לכת ה"אשמעתיים" (כמקביל לכת ה[[קראים]]){{הערה|[[אוצר הגדולים]], ערך רב סעדיה אלפיומי דף רפט. ראו עוד [https://books.google.com/books?id=p2AtAQAAMAAJ&pg=PT141&lpg=PT141&dq=מסעודי+הסופר+הערבי&source=bl&ots=UxJUqBLBOi&sig=mlaBJTcjNYfzPNsYq5x3CR-i7Rs&hl=en&sa=X&ved=0ahUKEwj8s8i98bnMAhUjkYMKHVZBAbIQ6AEIHjAA#v=onepage&q=מסעודי%20הסופר%20הערבי&f=false צילום מתוך הספר אחיאסף כרך 2] באתר גוגל ספרים}}). כאשר רס"ג היה נער, הוא רכש ידיעות רבות בנושאי הלשון ה[[עברית]] ו[[דקדוק]]ה, [[מקרא]] [[משנה]] [[תלמוד]] ו[[הלכה]]. הוא עסק גם ב"מדעים וחכמות הגויים", כלומר [[מדע]] ו[[פילוסופיה]] כלליים. באותן שנים החלה התרבות הערבית לפרוח ב[[מצרים]] ובסביבתה, והמדע ה[[יוון|יווני]] פרח עוד לפני כן, ואלו השפיעו על רס"ג בצעירותו. בהמשך היה בקשר עם הפילוסוף [[יצחק בן שלמה הישראלי]].
רב סעדיה עבר לסוריה לפרק זמן לא ידוע, ולפני שנת [[921]] קבע את מושבו ב[[בגדאד]] שב[[עיראק]]. סמוך להגעתו לבגדאד נטל חלק במחלוקת קביעת לוח השנה, מנובמהלכו התיידד עם מנהיגי הקהילה היהודית, רבניה ועשיריה. מנהיגי הקהילה שהכירו בגדלותו מינו אותו ל"אלוף" בישיבת פומבדיתא, ובשנת [[928]] הוא התמנה לעמוד בראשות ישיבת סורא המתחדשת. מינוי זה נחשב לחסר תקדים, כיון שלא היה מקובל למנות לראשות הישיבה אדם זר, שאינו יליד המקום ולא צאצא למשפחות הנכבדות בעיר.
אופיו הבלתי-מתפשר של רב סעדיה הביא אותו לעימות מול ראש הגולה שגרם לנתק חריף ביניהם ולהשעייתו של רב סעדיה מראשות ישיבת סורא. מספר שנים נמשך הנתק, ולבסוף הצליחו מספר נכבדים להשכין שלום בין הצדדים, ורב סעדיה הוחזר למשרת ראשות ישיבת סורא, בה החזיק עד פטירתו בשנת [[942]], כשהוא כמעט בן שישים.
שורה 60:
רס"ג נלחם נגד מלומד יהודי אפגני שהצביע על סתירות-לכאורה ב[[תורה]], והטיל ספק בסיפורי [[נס]]ים ואירועים על-טבעיים המהווים חלק מהאמונה היהודית המסורתית. שמו של האיש היה [[חיוי אל-בלכי]], ומתנגדיו קראו לו חיוי אל-כלבי. חיוי אל-בלכי חיבר טקסט ובו למעלה מ-200 שאלות ותהיות על סתירות ב[[סיפורי המקרא]], שם ללעג ולקלס סיפורי נסים ומצביע על אמונות שלא מתיישבות לכאורה עם ה[[הגיון]]. הוא טען טיעונים פילוסופיים וקרא לציבור היהודי להתכחש ל[[תנ"ך]] ולשאר [[כתבי הקודש]] היהודיים ולא לתת בהם אמון <ref>{{צ-ספר|מחבר=משה גיל|שם=חיוי הבלכי - הכופר מחוראסאן|מקום הוצאה=מרחביה|מו"ל=|שנת הוצאה=1965}}</ref>. רס"ג חשש מסכנת ההשתמדות של עם ישראל בעקבות דברים אלו, ולכן החל ללחום במלחמות פולמוסיות נגד חיוי אל-בלכי, הכוללות הוכחות הגיוניות על פי מסורת ישראל ועל פי הפילוסופיה היוונית.
בשנת [[928]] נפטר ראש [[ישיבת סורא]] שבבגדאד. לפי הנוהג, הגאון הבא מתמנה מבין תלמידי החכמים של אותה הישיבה. כשנפטר גאון סורא, רב [[יעקב בר נטרונאי]], ובישיבה לא היה מועמד בולט מלבדו, נאלצו למנות את בנו רב [[יום טוב כהנא בר יעקב]]. לאחר שרב יום טוב נפטר (לאחר ארבע שנים בתפקיד), ביקשו להביא מישיבת [[פומבדיתא]] - נגד חוק הישיבות בבבל - את רב [[נתן אלוף]], בנו של רב [[יהודה גאון]]. אך הוא נפטר בטרם התמנה. האיש היחיד שהיה ראוי להיות גאון סורא היה רס"ג, אך הוא לא היה מקומי אלא זר, ממצרים. למרות זאת, החליט [[ראש הגולה]], [[דוד בן זכאי]], למנות את רס"ג לגאון סורא. כשעמד המינוי על הפרק, הזהיר ניסים הנהרואני את ראש הגולה מפני המינוי, ואמר לו שרס"ג תקיף בדעותיו ובעל כושר רטורי גדול, "ואינו מסביר פנים לשום אדם בעולם, מפני רוב חכמתו ורוחב דעתו ואריכות לשונו ויראת חטאו"<ref>{{צ-ספר|מחבר=נויבאואר|שם=סדר החכמים וקורות הימים, ב, עמ' 80|מקום הוצאה=|מו"ל=|שנת הוצאה=}}</ref>. אך דוד בן זכאי לא שמע לדברי ניסים,
רס"ג רומם את קרנה של ישיבת סורא, ותלמידים רבים מכל קצוות בבל, ואף מחוצה לה, באו לישיבתו. תרומות רבות התקבלו מכל קהילות בבל, והישיבה שבה לתפקד תפקוד מלא, עד שהייתה שוב למרכז התורה הגדול ביותר בבבל.
שורה 116:
את פירושו הארוך לתורה ראה רס"ג כחיבורו העיקרי, וכלל בו נושאים רבים ב[[הלכה]] וב[[אגדה (יהדות)|אגדה]], שמקומם נקבע על פי זיקתם לפסוקי המקרא, וחלקם ארוכים כחיבורים העומדים בזכות עצמם.
חלק גדול משרח בראשית פורסם על ידי [[משה צוקר]], בשם "פירושי רב סעדיה גאון לבראשית", בצירוף מבוא תרגום והערות. החיבור מיוסד על קטעי הגניזה שזיהה עם הפירוש. נכון לשנת [[2016]], עוסק [[נביה בשיר]]
'''ג. שרח שמות'''
שורה 124:
'''ד. שרח ויקרא'''
גם ל[[ספר ויקרא]] כתב רס"ג שרח, והוא כולל הלכות רבות בכל חלקי התורה, בתורת ה[[קרבנות]], דיני [[טומאה וטהרה]], [[איסור והיתר]] ועוד. קטעי גניזה שונים מפירוש רס"ג
'''ה. פירושי במדבר-דברים'''
שורה 314:
מטרתו של הספר היא לבסס את יסודות היהדות הרבנית, ולסתור את האמונות השונות החולקות עליה: ה[[אסלאם]], ה[[נצרות]], [[זורואסטריות|אמונת זרטוסטרא]] ו[[סנסואליזם]], וכן תפיסות קוסמולוגיות ו[[פסיכולוגיה|פסיכולוגיות]] שאינן עומדות בקנה אחד עם היהדות.
הגותו אינה מקורית ומהפכנית, אלא נטועה בנוף הפילוסופי בן זמנו ומקומו, בבגדאד. הוא קיבל את שיטת ה[[מועתזילה]] לגבי חירות הרצון, אחדות האל, דחה את תורת ה[[אטום|אטומים]] של ה[[כלאם]], ובפסיכולוגיה הוא ממזג בין [[אריסטו]] ל[[אפלטון]].
בהקדמה לאמונות ודעות עוסק רס"ג במקורות הידיעה, שהם לדעתו: החושים, השכל, ההכרח והמסורת. שני הפרקים הראשונים של החיבור מוקדשים להוכחת קיומו של האל ואחדותו. רס"ג הלך בדרכי ה"כלאם" והוכיח את מציאות הבורא מתוך חידוש העולם. וזה מתוך שהוא העולם, סופי, מורכב, נושא מקרים, ועובר בזמן. במהלך הוכחת אחדות האל, בפרק השני של החיבור, דוחה רס"ג את מציאותו של "חומר קדמון" - כתפיסתו של אפלטון - כמקור להתפתחות העולם בזמן הבריאה. בסוגיית [[שלילת התארים]] הוא מייחס לבורא את התארים "חי חכם יכול", שלטענתו אינם מייחסים לאל ריבוי תכונות, כיון ששלשתם תכונות הכרחיות של האל וחלקים בלתי נפרדים מהיותו כזה, ורק מגבלות השפה האנושית מחייבות להניח להם מונחים נפרדים.
בפרק השלישי עוסק רס"ג במהות התורה והמצוות. לדעתו, האל ברא את העולם כדי להיטיב עם ברואיו, והדרך הטובה ביותר למימוש ההטבה היא על ידי הטלת מערכת מצוות, שכתגמול על קיומה הם יזכו להטבה. בפרק זה מבחין רס"ג, לראשונה בפילוסופיה היהודית, בין מצוות שכליות שהשכל מחייב את קיומן, לבין מצוות שמעיות, שיש צורך בהתגלות ובמסורת כדי לחייב אותן.
| |||