|
המבנה, בסגנון ה[[באוהאוס]] הגרמני (שהשפיע על ה[[מודרניזם]] ועל ה[[אדריכלות מודרנית|אדריכלות המודרנית]]) או ה[[דה סטייל]] ההולנדי, תוכנן על ידי האדריכל ברוך קלינג{{הערה|[http://www.northernjerusalem.com/objektai/location/the-first-jewish-gymnasium The Real Hebrew Gymnasium in Kaunas], באתר Northern Jerusalem (המוזיאון הווירטואלי ליהדות ליטא) {{אנגלית}}.}} (שב-1922 היה ממייסדי הגימנסיה העברית ב[[וילקומיר|ווילקומיר]]{{הערה|טוביה ליבוביץ-אריאלי, 'הגימנסיה העברית "אור" בווילקומיר', בתוך: דב ליפץ, נתן גורן [ואחרים] (עורכים), '''יהדות ליטא''', כרך ב: (תל אביב תשל"ב), עמ' 152 טור 2 ({{ספרי יזכור||ליטא|2866}}, תמונה 874).}}).
עבודות הבנייה, על שטח של 3,600 [[מ"ר]], התבצעו על ידי שלמה סנדלר,{{הערה|{{תדהר|14|4434|שלמה סנדלר}}. סנדלר נטל חלק בהקמת מוסדות יהודיים שונים בקובנה: הבניין החדש של [[הגימנסיה העברית ע"ש שוואבה בקובנה|גימנסיית שוואבה]], בית החולים "[[בית החולים ביקור חולים (קובנה)|ביקור חולים]]" ועוד. }} [[קבלן]] ידוע{{הערה|שם=צ'סנו|1=[http://mgraphics-publishing.com/catalog/193488183/9781934881835_Excerpts.pdf זיכרונותיו של תלמיד הגימנסיה הריאלית ממשפחת צ'סנו], שהגיעה לקובנה מברלין ב-1933, עמ' 15. במקור שובש שמו של הקבלן {{אנגלית}}.}} (בתו [[שרה דורון]] הייתה לימים [[שר]]ה ב[[ממשלת ישראל]] ו[[חברת הכנסת]] מ[[הליכוד]]).
טקס חנוכת המשכן החדש, שמעתה ריכז את כל פעילויות הגימנסיה הריאלית – המוסד החינוכי היהודי הגדול ביותר בליטא – נערך ב-[[30 באוגוסט]] [[1931]] בנוכחותם של שר החינוך הליטאי קונסטנטינס שאקֶניס <small>([[:lt:Konstantinas Šakenis|ליט']])</small>, הנציג הדיפלומטי הבכיר של ליטא בארצות הברית ברוניוס באלוּטיס <small>([[:lt:Bronius Kazys Balutis|ליט']])</small>, ראש עיריית קובנה יוזאס ווֹקיֶיטאיטיס <small>([[:lt:Juozas Vokietaitis|ליט']])</small>, המפקח על החינוך התיכוני צ'יורליוניס (Čiurlionis), הנדבן אדוורד צ'ייס עם אשתו, יו"ר הדירקטוריון של הגימנסיה הריאלית וראש ועד ההורים העסקןהפעיל הציוני ד"ר דוד מרדכי שוורץ,{{הערה|שם=שוורץ, תדהר}} מנהל הגימנסיה ד"ר צמח פלדשטיין, ד"ר [[חיים נחמן שפירא]] (לימים [[פרופסור|פרופ']], אז מרצה ב[[אוניברסיטת ויטאוטאס הגדול|אוניברסיטה הליטאית בקובנה]]) ו[[נתן גרינבלאט]] (ראו רשימת המורים מטה) ורבים אחרים; בסך הכול השתתפו בטקס 250 אורחים.{{הערה|1="[http://www.epaveldas.lt/vbspi/biRecord.do?biExemplarId=44015 Žydų gimnazija naujuose rūmuose], ''Dienos Naujienos'', August 31, 1931, p. 2, באתר "Epaveldas" {{ליטאית}}.}} בנאומו בירך שר החינוך שאקניס על פתיחת המשכן החדש, שלדבריו הוא ביטוי מובהק לחופש החינוך שמעניקה ליטא למיעוטיה. השר איחל לגימנסיה לחנך כיאות את בני הדור היהודי הצעירים כך שיהיו גם אזרחים ליטאיים טובים. הטקס החגיגי ננעל רשמית בשירת [[המנון ליטא|ההמנון הליטאי]] בביצוע מקהלת ילדי בית הכנסת הכוראלי של קובנה.{{הערה|שם=פתיחת הגימנסיה}} מימוש הפרויקט התאפשר בעיקר הודות למאמציהם הבלתי-נלאים של המנהל ד"ר פלדשטיין, שהיה כאמור חבר המרכז הציוני וחבר הוועד המרכזי של רשת החינוך העברית הציונית "תרבות" בליטא, ד"ר שוורץ וד"ר [[משולם וולף]], יו"ר אגודת "אור" שתמכה בגימנסיה ויו"ר המרכז הציוני של ליטא. הבניין החדש, שמעתה נקרא על-שם צ'ייס, ושבחזיתו בלט [[מגן דוד]] (ראו תצלום משמאל), הכיל שני אולמות גדולים, להתעמלות ולאירועים חגיגיים, 19 כיתות, מעבדה לפיזיקה, אולם שרטוט טכני, מזנון ומלתחות ומקלחות לבנים ולבנות.
כל השיעורים בגימנסיה התנהלו על טהרת העברית, למעט הלימודים הליטאיים ([[ליטאית|לשון]], [[ספרות ליטאית|ספרות]], [[היסטוריה של ליטא|היסטוריה]]), אך התלמידים בינם לבין עצמם דיברו [[יידיש]] – השפה המדוברת של [[יהדות מזרח אירופה|היהודים במזרח אירופה]].
בקיץ [[1940]] [[סיפוח|סופחה]] ליטא ל[[ברית המועצות]] והצטרפה ל[[רפובליקות ברית המועצות|רפובליקות שלה]] כ"[[הרפובליקה הסובייטית הסוציאליסטית הליטאית]]".
במסגרת הסובייטיזציה החלו אספות הורים מאורגנות ומבוימות על ידי [[המפלגה הקומוניסטית של ליטא|השלטונות הקומוניסטיים]], שבהן נשמעה התביעה לעבור ללימוד ביידיש בלבד. הנהלת הגימנסיה הריאלית הייתה בין הראשונות שנאלצו לכנס אספה כזו.{{הערה|שם=כהן, החינוך העברי, 750|{{HebrewBooks|[[ברל כהן]]|החינוך העברי בליטא העצמאית|46565|בספרו: '''יִידישע שטעט, שטעטלעך און דאָרפֿישע יִישובים אין ליטע ביז 1918: היסטאָריש-ביאָגראַפֿישע סקיצעס''', ניו יורק: [חמו"ל], 1991, עמ' 743|עמוד=750}}.}} ב-[[17 ביולי]] 1940 נערכה, באווירה מתוחה, אספת ההורים שנועדה להכריע על המעבר ליידיש. ההיסטוריון [[דב לוין (היסטוריון)|דב לוין]] מספר:
{{ציטוט|תוכן=חמישה מועמדים שהוצעו להנחיית האספה סירבו בזה אחר זה לקבל את התפקיד. לבסוף נפתחה האספה על-ידי העסקןהפעיל הציוני טרגר, שמסר את רשות הדיבור לד"ר פלדשטיין. האחרון קרא נאום מהכתב בין השאר ניסה ללמד זכות על העברית, שלדבריו שימשה אמצעי-קשר לפזורי העם היהודי ומשענת נגד התנכלויות [[שוביניזם|שוביניסטיות]] ו[[ריאקציה (אידאולוגיה)|ריאקציוניות]]. הוא ציין שהגימנסיה הריאלית העברית גילתה הבנה לבעיות סוציאליות ותלמידים מעוטי-יכולת זכו בה להנחות בשכר-הלימוד. בנוגע לסדר-היום של האספה קיבל הנואם את דין-השעה ואמר:{{ש}} "עלינו להצטרף לרשת-התלמידים הכללית של ארצנו הגדולה, למצוא עמה שפה משותפת – והואיל שמהיום ואילך שומה להתאים את בית-הספר להמונים היהודיים הרחבים, אני מבקש לקבל את ההחלטות הבאות: (1) להנהיג יידיש כשפת-הוראה בגימנסיה החל משנת-הלימודים החדשה. (2) כדי שהפסקת לימוד העברית לא תהיה קשה מדי יש להשתדל שפעם בשבוע יורשה לימוד עברית. (3) להשתדל שבית-הספר ייכלל ברשת בתי-הספר הממלכתיים, עם זכויות מלאות למורים ולתלמידים".{{הערה|שם=לוין, השינויים|[[דב לוין (היסטוריון)|דב לוין]], "השינויים בגימנסיה הריאלית העברית בקובנה", במאמרו: [http://www.daat.ac.il/daat/history/vilna/maarehet-2.htm מערכת החינוך היהודי בליטא הסובייטית 1940–1941], '''שבות''' 6 (1978), עמ' 68–91, ב[[אתר דעת]].}}}}
אחריו נאם המורה ל"ח יפה, שהסביר כי "המעבר ליידיש אינו מהווה כפייה, אלא חיוב התואם כורח היסטורי". עם זאת, תמך בהצעה להתיר את לימוד השפה העברית 4 שעות בשבוע, בגלל שתי סיבות:
האחת פסיכולוגית – הקשר ההדוק עד כה לעברית מצד ההורים והילדים; והשנייה מעשית – לאפשר למורים להתאים עצמם לתנאים החדשים ולא להיזרק לרחוב".{{הערה|שם=לוין, השינויים}} לבקשה צנועה זו ניתנה קודם לכן הסכמתה של המפלגה הקומוניסטית.{{הערה|שם=כהן, החינוך העברי, 750}}
| צבי רוזנצווייג (רוזנצויג)
| עברית וספרות עברית
| ([[1943]]-[[1903]]), [[מחנך]] [[עברי]] ועסקןופעיל ציוני. צבי הירש רוזנצווייג נולד ב-[[15 בספטמבר]] [[1903]]{{הערה|שם=רשימת מורים, אצל גורדין לויתן}} בעיירה [[סרהיי]] {{אנ|Seirijai}}. סיים גימנסיה עברית ב[[שאוולי]], וכבר במהלך לימודיו לימד בכיתות הנמוכות. סיים לימודי [[סמיטולוגיה]] ב[[אוניברסיטת ויטאוטאס הגדול|אוניברסיטת קובנה]]. היה מורה בעיירה [[שקוד|שְקוּד]] {{אנ|Skuodas}}, אחר-כך היה במשך שנים רבות מורה לעברית בגימנסיה העברית ב[[וילקובישק|ווילקובישק]], ולבסוף עבר לגימנסיה הריאלית בקובנה. היה חבר מרכז הסתדרות המורים העבריים בליטא "המורה",{{הערה|שם=חברי המורה, 1937}} חבר מרכז התאחדות ברית הפועלים העברית הסוציאליסטית פועלי ציון – [[צ"ס]], פעיל ב[[קרן היסוד]] וממייסדי "גורדוניה" בליטא.{{הערה|שם=רודניק, 213}} חיבר עם יונה סְטְרֶליץ<!-- הטעות בניקוד (סטֶרליץ) באתר ארכיון לוחמי הגטאות. --> ו[[מאיר קנטורוביץ|מאיר קנטורוביץ (אליועיני)]] את "ניצנים: ספר למוד ומקרא לשנות הלמודים החמישית והששית" (קובנה ת"ש). כמה שנים לפני המלחמה נישא לצפורה קליין. עם הכיבוש הנאצי בקיץ 1941 נסע עם אשתו מזרחה לבירת [[ברית המועצות]] [[מוסקבה]], שם ישב אחיה, שהיה קצין בכיר ב[[הצבא האדום|צבא האדום]]. רוזנצווייג התגייס ל[[דיוויזיית חיל רגלים ה-16 של ברית המועצות]] ("הדיוויזיה הליטאית"). מפאת גילו שירת בתפקיד משרדי, אך לבסוף נשלח לחזית, נפצע קשה, רגלו נקטעה וב-[[20 בדצמבר]] [[1943]] הוא מת מפצעיו.{{הערה|1=[http://db.yadvashem.org/names/nameDetails.html?itemId=1991701&language=iw צבי הירש רוזנצויג]: דף עד שמילא אחיו אליעזר רוזן, במאגר המרכזי של שמות קרבנות השואה, אתר [[יד ושם]].}} אחיו הצעיר תנחום רוזנצווייג היה מורה עברי ב[[אוקמרגה|ווילקומיר]], ונספה בשואה.{{הערה|1=[http://db.yadvashem.org/names/nameDetails.html?itemId=546121&language=iw תנחום רוזנצויג]: דף עד שמילא אחיו אליעזר רוזן, במאגר המרכזי של שמות קרבנות השואה, אתר [[יד ושם]]. בשואה נספו גם אביו, אמו ועוד מאחיו (אביו [http://db.yadvashem.org/names/nameDetails.html?itemId=870228&language=iw יהודה רוזנצויג], אמו [http://db.yadvashem.org/names/nameDetails.html?itemId=3568012&language=iw חיה רחל רוזנצויג]: דפי עד שמילא אחיו אליעזר רוזן, במאגר המרכזי של שמות קרבנות השואה, אתר [[יד ושם]]).}}<!-- יש צבי רוזנצווייג שהיה מורה בקיידאן והוציא עיתון עברי לילדים בשם "השחר" – לא ברור אם זה אותו אדם; המפתח ב"פנקס הקהילות" (עמ' 746) כורך יחד את המורה בסרהיי ובקיידאן. --> אשתו נותרה בברית המועצות; לזוג לא היו ילדים. בידיעה על מותו ב"[[על המשמר]]" נכתב כי רוזנצווייג היה "אנציקלופדיה חיה של יהדות ליטא... עסקן ציבורי מסור... מורה, שחיבב את הספרות העברית על תלמידיו".{{הערה|{{על המשמר||צבי רוזנצווייג, ממנהיגי ה"התאחדות" בליטא, נפל חלל בחזית ברית-המועצות|1944/03/20|00302|(טור אחרון למטה)}}.}} אחיו, אליעזר רוזן (רוזנצווייג), היה עסקןפעיל ציוני בליטא ובישראל.
| [[קובץ:Cvi Rozencveig portrait.jpg|מרכז|120px]]
|-
|
