חוברת ביל – הבדלי גרסאות

'''חוברת ביל''' (ב[[אנגלית]]: '''Beale Papers''') או '''צפני ביל''' ('''Beale ciphers''') היא חוברת המכילה שלושה [[צופן|צפנים]] המובילים לכאורה [[אוצר|לאוצר]] של [[זהב]], [[כסף (יסוד)|כסף]] [[תכשיט|ותכשיטים]] בשווי של מיליוני דולרים, שהוטמן במיקום [[סודיות|סודי]] ב[[מחוז בדפורד (וירג'יניה)|מחוז בדפורד]] [[וירג'יניה|שבווירג'יניה]] בראשית [[המאה ה-19]].

[[מקור מידע|מקור המידע]] היחיד לסיפורל[[סיפור]] הוא במסמךבחוברת קצרקצרה שהתפרסמה בשם "חוברת ביל" (The Beale Papers (חוברת ביל) שפורסם בשנת 1885. מחברו של החוברת ביקשלא לשמורידועה, עלשכן אנונימיותהוא ופירסםביקש אותולשמור על ידי ידידו ג'יימס ב. וארד (James B. Ward)[[אנונימיות]]ו.

על פי החוברת, האוצר שייך לצעיר בשם תומס ג'. ביל (Thomas J. Beale). ביל הנהיג קבוצה של 30 [[הרפתקן|הרפתקנים]] מווירג'יניה שהגיעושיצאו למערבב[[אפריל]] [[1817]] למסע ל[[המערב הישן של אמריקה|מערב]]. במהלךאת צידה[[חורף]] באפלובילו צפוניתל[[עיירה]] לעיירהה[[מקסיקו|מקסיקנית]] [[סנטה-פה]] (ככל הנראהכיום במדינת קולורדו[[ניו שלמקסיקו]] ימינושב[[ארצות הברית]]), ובמרץ יצאו צפונה לציד [[ביזון אמריקאי|ביזונים]]. במהלך תקופת הציד, גילה אחד מחברי הקבוצה מרבצי ענק של זהב וכסף, ככל הנראה באזור [[קולורדו]] של ימינו. במשך 18 חודשים[[חודש]]ים חצבה הקבוצה את המחצבים, והחליטה להחביא אותם במקום [[מסתור]].

בשנת 1819 הגיעחזר ביל [[מזרח]]ה לעיירה [[לינצ'ברגבורג]] שבווירג'יניה על מנת להחביא את האוצר, והתאכסן במהלך החורף במלוןב[[בית מלון|מלון]] "וושינגטון" בעיירה. עםלאחר תום החורףמכן, שב לעזור לרעיו החוצבים לתקופה של 18 חודשים נוספים ובסוף [[1821]] שב שנית ללינצ'ברג על מנת להוסיף למחבוא את יתרת האוצר.

מחשש שמא יקרה דבר להרפתקנים וכך האוצר יאבד לעד, כתב ביל שלושה מסמכים מוצפנים אודות פרטי המחבוא. הראשון מכיל את [[מיקום (גאוגרפיה)|מיקומו]] המדויק, השני את תוכנו של האוצר והשלישי את שמות [[בעלים|בעליו]] ויורשיהםו[[יורש]]יהם. את המסמכים הכניס לתיבת [[ברזל]] [[מנעול|נעולה]], אותה מסר להשגחה לבעל המלון "וושינגטון" בו שהה בלינצ'ברג - רוברט מוריס, איש מכובד שנודע ביושרוב[[יושר|יושרו]].

ב-[[9 במאי]] [[1822]] שלח ביל למוריס מכתב מסנט-מ[[סנט לואיס]] ובו הוא מפציר ממנו לשמור על התיבה מכל משמר. עוד ביקש ממנו, כי אם בתוך 10 [[שנה|שנים]] אין הוא, ביל, או מי מטעמו, לא ידרוש אותה בחזרה, יפרוץ מוריס את המנעול ויפתח את התיבה. במכתב הוסיף ביל כי בתיבה נעולים מספר מסמכים מוצפנים, שהמפתח לפענוחם יינתן למוריס על ידי ידיד של ביל ביוני 1832. בעזרת המפתח יוכל מוריס להבין את הנדרש ממנו.

23 שנים מאוחר יותר, לאחר שאיש לא דרש את התיבה ולא נמסר למוריס פרטים לגבי מפתח הפענוח, החליט מוריס לפרוץ את המנעול. בתוכה מצא את שלושת המסמכים המוצפנים (ממוספרים כ-"1", "2" ו-"3"), כמו גם שני פתקים בלתי-מוצפנים שכתב ביל. מוריס לא הצליח להבין את משמעות הצפנים ולכן ב-[[1862]] שיתף בתעלומה את ידידו, לימים מחבר החוברת.

מחבר החוברת זיהה כי מדובר בצופןב[[צופן ספר]]. כלומר, המספר X מייצג את האות הראשונה של המילה ה-X בטקסט מוסכם כלשהו. באמצעות שימוש בגרסה של [[הכרזת העצמאות של ארצות הברית]] בתור הטקסט המוצפן, הצליח המחבר לפענח את מסמך 2, ובכך לזכות בתיאור של תוכן האוצר. עם זאת, כשל המחבר לפענח את שני הצפנים הנוספים (1 ו-3), ולכן החליט בשנת [[1885]] לפרסם לקהל הרחב בעזרת ידידו ג'יימס וארד (James B. Ward) את קורות הסיפור כולו, בצירוף המסמכים המוצפנים לקהלוהפענוח הרחבלמסמך 2.

בחוברת מוסיף המחבר מעט נימה אישית - הוא אומר כי הניסיונות לפתרון התעלומה דרשו ממנו זמן רב מדי, הובילו אותו להידרדרות במצבו הכלכלי ובכך גרם לסבל לאנשים החשובים בחייו. הוא מבקש שרק מי שיש לו זמן לכך יתפנה לנסות למצוא פתרון למה שעשוי להתגלות בסופו של יום כאשליהכ[[אשליה]] ותו בלבדלא.

להלן טקסטהטקסט המקורהמפוענח (באנגלית):

המסמך פותח בקצרה בכך שהאוצר שייך במשותף למספר אנשים, כמפורט במסמך "3" והוא מוחבא במחוז בדפורד, במרחק של כ-4 מייל (7 ק"מ) מביופורד (ככל הנראה הכוונה לפונדק ביופורד), בעומק של 6 רגליים (2 מ') מתחת לפני הקרקע. מעבר לכך, לא ניתן פרטים לגבי מיקומו. עוד מוזכר כי האוצר שייך למספר אנשים, כמפורט במסמך 3.

# הפקדה בנובמברב[[נובמבר]] [[1819]] שמכילה 1014 [[ליברה|ליברות]] זהב ו-3812 ליברות כסף.

# הפקדה בדצמברב[[דצמבר]] [[1821]] שמכילה 1907 ליברות זהב, 1288 ליברות כסף ותכשיטיםו[[תכשיט]]ים בשווי 13 אלף דולר (במונחים כספיים של התקופה).

במונחי [[ינואר]] [[2017]], שווי הכולל של האוצר הוא כ-43 מיליון דולר.