הבדלים בין גרסאות בדף "ניקולאיה אלכסנדרו"

נוספו 10 בתים ,  לפני חודשיים
החלפות (מולדובה), קו מפריד בטווח מספרים, אחידות במיקום הערות שוליים, תיקון כיווניות הערת שוליים, הסרת קישורים עודפים
מ (סדר תבניות בסוף הערך (בוט סדר הפרקים))
(החלפות (מולדובה), קו מפריד בטווח מספרים, אחידות במיקום הערות שוליים, תיקון כיווניות הערת שוליים, הסרת קישורים עודפים)
 
|יורש העצר=
|בת זוג=מריה{{ש}}קלרה מדובוקה}}
'''ניקולָאיֶה אלכסנדרו''' (ב[[רומנית]]: '''Nicolae Alexandru''',{{כ}} ? - [[16 בנובמבר]] [[1364]], כונה לפעמים ב[[היסטוריוגרפיה]] הרומנית "אלכסנדרו הראשון",{{הערה|C.Kogălniceanu, 1908 p.15|שמאל=כן}},) ידוע גם כ"אלכסנדר בסאראב", ככל הנראה אחרי 1359 הוסיף "ניקולאיה" לשמו) היה שליט [[ולאכיה]] בין השנים [[1352]]–[[1364]]–1364. עוד לפני [[1343]] היה שותף בפועל לשלטון אביו, [[בסאראב הראשון]]. ניהל מדיניות פנים וחוץ יעילה, קבע יחסים הדוקים עם המדינות ה[[סלבים|סלביות]] הדרומיות והגן את ארצו מפני התערבות יתר של הממלכה הסוזרנית, [[הונגריה]]. הקים את ה[[ארכיבישוף מטרופוליטני|מיטרופוליה]] האורתודוקסית (הארכיבישופות) של ולאכיה.
 
== קורות חייו ==
ככל הנראה [[טבילה (נצרות)|הוטבל]] לראשונה ל[[נצרות קתולית|דת הרומית-קתולית]] תחת השם אלכסנדר. מאוחר יותר הוטבל ככל הנראה ל[[דת]] ה[[נצרות אורתודוקסית|נוצרית אורתודוקסית]] ונוסף לו השם "ניקולאיה".
 
==היחסים עם הונגריה==
ניקולאיה אלכסנדרו המשיך במדיניות אביו, אם כי נאלץ כבר ב-[[1344]] להכיר בחסות ממלכת [[הונגריה]] על ארצו, לאחר שנשא אשה [[קתולית]] (ממשפחת לצקוביץ' או אולי לצקפי). מלך הונגריה שלח אליו מספר פעמים את הבישוף דמטריוס של [[אוראדיה]] עם משימות דיפלומטיות ומיסיונריות.
בין השנים [[1345]]-[[1353]] השתתף במערכה המוצלחת המאורגנת של ידי בית אנז'ו מהונגריה נגד המונגולים-טטרים שפלשו ממזרח ל[[קרפטים]]. בהזדמנות זו שטחים הנקראים "אזור הספר הטטרי" (părţile tătăreşti) שבין הנחל מילקוב ובין [[הים השחור]] סופחו לוולאכיה. שיתוף הפעולה במלחמה בטטרים שיפר ככל הנראה את מערכת היחסים עם מלך הונגריה.
בנסיבות אלה, ב-[[10 בפברואר]] [[1355]] אישר לו [[לאיוש הראשון, מלך הונגריה|לאיוש הגדול]] את הזכות להחזקת ה[[באנות סוורין|באנאט של סוורין]], שבזמנו הוענק לאביו.
ב-[[28 ביוני]] [[1358]] העניק המלך ההונגרי, לפי השערת ההיסטוריונים תוך הסכמה עם ניקולאיה אלכסנדרו (ק.ג'ורסקו){{הערה|C.C.Giurescu (1976) p.23|שמאל=כן}} את ה[[פריווילגיה חברתית|פריווילגיה]] המסחרית הראשונה בוולאכיה ל[[סוחר]]ים ה[[סקסונים טרנסילבנים]] מהעיר השכנה, [[ברשוב]].{{הערה|לפי הכתוב - בשטח בין [[פרחובה (נהר)|פרחובה]] ובין [[יאלומיצה (נהר)|יאלומיצה]], מצד אחר עד ליישוב "אוּז", שבו היא נשפכת ל[[דנובה]], ומצד שני עד ל[[בוזאו]], שבו ה[[סירט (נהר)|סירט]] נשפך לדנובה}}.
בשנותיו האחרונות כנראה שוב הפסיק ניקולאיה אולכסנדרו לכבד את החסות המלכותית ההונגרית, דבר המוזכר בטרוניות של לאיוש הגדול כלפי יורשו, ולדיסלב (ולאיקו).
 
== המדיניות בתחום הדת ==
[[קובץ:Ion Negulici - Biserica din Campulung.jpg|שמאל|ממוזער|250px|מראה של מנזר נגרו וודה עם הכנסייה הנסיכית בקמפולונג, במחצית הראשונה של המאה ה-19 - בציור של יון נגוליץ'. כאן נוסדה ב-1359 הכנסייה המיטרופוליטנית הרומנית בימי ניקולאיה אלכסנדרו ופה נקבר הוא ואביו, בסאראב הראשון]]
בעוד מלך הונגריה, [[קארוי רוברט]], הוקיע את ניקולאיה אלכסנדרו ואת אביו ככופרים חסידי ה"[[סכיזמה]]"{{הערה|סכיזמה היא ביטוי שבו מכנה הכנסייה הקתולית כל מקרה בו נותקו יחסים עם [[פטריארך]] [[האימפריה הביזנטית|ביזנטי]] כלשהו, מסיבה כלשהי. '''הסכיזמה''' היא הפילוג בין שתי הכנסיות ב-1054}}, ה[[קנצלריה]] של [[הכס הקדוש]] ב[[רומא]], החשיבה את שניהם כנאמנים לכנסייה הקתולית.{{הערה|Neagu Djuvara-''Iarăşi despre Negru Vodă şi "Descălecătoare'' (ניאגו ג'ובארה, "שוב על נגרו וודה ועל ייסוד הנסיכות"), "המגזין ההיסטורי" 8, 2000}}.
במסמך מאוקטובר [[1345]], ה[[אפיפיור]] [[קלמנס השישי]] שיבח את "הגבר האציל אלכסנדרו בסראטי" עבור מסירותו הקתולית. האפיפיור ציין שאחדים מה"וולאכים הרומנים" מ[[טרנסילבניה]], ולאכיה ומ[[סירמיום]] הגיעו לדעת את דרך האמת על ידי אימוץ האמונה הקתולית".{{הערה|1Documenta Romaniae Historica, D, vol. I, p. 60-61}}. אחרי נישואיו לקלרה מדובוקה (כיום - היישוב "דביקה" במחוז [[קלוז']]) הכיר ניקולאיה אלכסנדרו בסמכות הבישופות הקתולית של טרנסילבניה לגבי כל הקתולים הילידים והזרים בוולאכיה.
מצד שני, למרות הקשר המשפחתי עם הדת הקתולית (דרך אמו מרגיטה, בתו אליזבטה הנשואה להונגרי קתולי ואשתו השנייה, קלרה) תרם תרומה חשובה לחיזוק הכנסייה והדת הנוצרית-אורתודוקסית בוולאכיה.
עוד בצעירותו בנה ניקולאיה אלכסנדרו יחד עם אביו את ה[[כנסייה]] הנסיכית בבירה [[קמפולונג]], הידועה כ"כנסיית נגרו וודה". בשנת [[1359]] הקים באישור ה[[פטריארך קונסטנטינופול|פטריארך מקונסטנטינופול]] [[קליסטוס הראשון]] את ה[[ארכיבישוף מטרופוליטני|ארכיבישופות המטרופוליטנית]] הראשונה של "אונגרו-וולאכיה" עם המושב שלה בעיר הבירה [[קמפולונג-מוסצ'ל|קמפולונג]]. כארכיבישוף מטרופוליטני ראשון מונה יקינטוס מוויצ'ינה (?- [[1372]]). השליט, שבשנותיו האחרונות הוסיף לשמו גם את השם "ניקולאיה", תרם תרומות למוסדות כנסייתיים רבים בארצו - כמו [[מנזר טיסמאנה]], ובחו"ל, בעיקר ל[[מנזר קוטלומוז]] על ה[[הר אתוס]].
 
לאחר מותו ב-[[16 בנובמבר]] [[1364]] הובא ניקולאיה אלכסנדרו לקבורה בתוך כנסיית המנזר נגרו וודה בעיר קמפולונג.{{הערה|על המצבה שמו כתוב בסלבונית בצורה "יו ניקולא אלקסנדרו", כשהשם המסתורי המקדים "יו" מיוחס לשם נוסף "יואן" והוא חלק מהשם המלא הרשמי של רבים משליטי הארצות הרומניות בימי הביניים. ראו
C.Kogălniceanu (1908), p.14 note 2}}
 
 
[[קובץ:Koutloumousiou Monastery, Mount Athos, 2007.jpg|שמאל|ממוזער|250px|כנסיית המנזר קוטלומוז על ההר אתוס. כונתה, בין השאר, גם "לאוורה של ולאכיה" בגלל תרומות השליטים הרומנים, החל עם ניקולאיה אלכסנדרו]]
ניקולאיה אלכסנדרו היה נשוי פעמיים.
*אשתו הראשונה הייתה '''מריה''', אורתודוקסית באמונתה, וממנה נולדו לו שלשה בנים ובת:
:[[ולדיסלב הראשון, שליט ולאכיה|ולדיסלב]], שליט בין [[1364]]-[[1377]]
:[[ראדו הראשון|ראדו]], שליט בין [[1377]]–[[1383]]
:וויסלב (?- ינואר [[1366]])
:אליזבטה - שנישאה ללדילסאו מאופלן, פאלאטין של הונגריה
*אשתו השנייה הייתה '''קלרה מדובוקה''', בת למשפחה קתולית של [[באן|באנים]] של [[דרובטה-טורנו סברין|סברין]] והיא ילדה לו שתי בנות:
 
==ראו גם==
*Daniel Barbu ''Sur le double nom du prince de Valachie, Nicolas Alexandre'', Revue Roumaine d'Histoire, XXV nr.4, 1986 (דניאל בארבו - ''על השם הכפול של שליט ולאכיה, ניקולאיה אלכסנדרו'', "רווי רומן ד'יסטואר", שנת 25, מס.4, 1986) {{צרפתית}}
 
==קישורים חיצוניים==
{{ויקישיתוף בשורה}}
 
* Constantin C. Giurescu & Dinu C. Giurescu, ''Istoria Românilor : volumul II (1352-1606)'', Bucuresti, 1976, pp. 22–25.
([[קונסטנטין ק. ג'ורסקו]] ודינו ג'ורסקו - ''תולדות הרומנים'' כרך ב 1352-16061352–1606, בוקרשט 1976
(ברומנית)
* Nicolas Iorga, ''Histoire des Roumains : vol. III, Les Fondateurs d'États'', Bucarest, 1937, pp. 224–240.
([[ניקולאה יורגה|ניקולאיה יורגה]] - תולדות הרומנים. מייסדי המדינות כרך ג (בצרפתית) בוקרשט 1937 (בצרפתית)
* [http://www.scribd.com/doc/37088577/Tiberiu-Ciobanu-Voievozi-Desavarsitori טיבריו צ'ובאנו - וויוודים מכוננים של ולאכיה ומודלובהומולדובה בימי הביניים, הוצאת אקסלסיור ארט, [[טימישוארה]] 2003]
Tiberiu Ciobanu ''Voievozi desăvârşitori ai statelor medievale Ţara Românească şi Moldova''
Excelsior Art ,Timişoara 2003 (ברומנית)
* Constantin Kogălniceanu - ''Cercetări critice cu privire la istoria românilor - Basarab I zis Negru Vodă,'' Minerva, Bucureşti, 1908
(קונסנטין קולגלניצ'אנו - ''מחקרים בקורתיים על תולדות הרומנים - בסאראב הראשון המכונה נגרו וודה, מינרווה'', בוקרשט 1908) (ברומנית)
* [http://webcache.googleusercontent.com/search?q=cache:NTRY_73eHrYJ:www.scribd.com/doc/28512692/ניקולאיה יורגה - תולדות הכנסייה הרומנית]
* Nicolae Iorga - ''Istoria Bisericii Româneşti'',
Vălenii de Munte 1908
1,127

עריכות