חיים נחמן ביאליק – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
←בעיר אודסה: בעל כורחו במקום על כורחו |
←ה"כינוס": שגיאת ניקוד |
||
שורה 137:
בין השנים [[1910]]{{כ}}-1920, בנוסף לחיבורם של שירים חשובים כמו "[[מגילת האש|מְגִלַּת הָאֵשׁ]]",{{הערה| [http://benyehuda.org/bialik/megilat.html מְגִלַּת הָאֵשׁ], ב"פרויקט בן-יהודה"}} ו"צָנַח לוֹ זַלְזַל",{{הערה|[http://benyehuda.org/bialik/bia088.html צָנַח לוֹ זַלְזַל], ב"פרויקט בן-יהודה"}} התגלה ביאליק במלוא כוחו כ[[מסה (חיבור עיוני)|מסאי]], וחיבר את המסות "[[הלכה ואגדה]]" ו"[[גילוי וכיסוי בלשון]]" שהן מהמעולות ביותר במסות העבריות.
ביאליק תרגם שורה של יצירות קלאסיות
הקים יחד עם רבניצקי ו[[שמריהו לוין]] את הוצאת "[[דביר (הוצאת ספרים)|דביר]]", וערך עם רבניצקי את "[[ספר האגדה]]" ([[1908]]–[[1911]]). מאחורי העיסוק המוגבר במסות, תרגום וליקוט מעשיות ניצב משבר קשה בחייו של ביאליק, כאשר במקביל להפיכתו למשורר לאומי, הוא חש כי יבש מעיין יצירתו השירית. "צָנַח לוֹ זַלְזַל" שנכתב באלול [[תרע"א]] (1911) היווה מעין [[קינה]] מראש על האובדן הצפוי:
שורה 151:
על אהבתו הרבה לילדים כתב ש"י עגנון:
:"ביאליק אוהב ילדים היה, ולא ראיתי כמותו מימי. הוא היה מראה חיבה יתירה לאמונה בתי תחי'. יום אחד אחר שנסע מ[[הומבורג]] טיילתי עם בתי ברחוב. היא הייתה בת שתי שנים. ברחוב עמדו כמה בני אדם, בתי הציצה ואמרה בעצב
באותה תקופה הכיר את ה[[צייר]]ת וסופרת הילדים [[תום זיידמן פרויד]] (אחייניתו של [[זיגמונד פרויד]]) ואת בעלה יעקב זיידמן. לשניים הייתה [[הוצאת ספרים|הוצאת]] ספרי ילדים בגרמנית, וביאליק שיתף עמם פעולה ויחד הקימו את הוצאת הספרים "אופיר" להוצאת ספרי ילדים בעברית. הספר הבולט שיצא בתקופת קיומה הקצרה של ההוצאה המשותפת היה "[[מסע הדג]]" ([[1924]]), תרגום עברי של ביאליק לחרוזיה של פרויד בליווי איוריה. ההוצאה התפרקה עקב חילוקי דעות בין ביאליק לבין יעקב זיידמן.
שורה 182:
===ה"כינוס"===
[[קובץ:Bialik & Ravnitzki.jpeg|שמאל|ממוזער|250px|ביאליק ו[[יהושע חנא רבניצקי|רבניצקי]], עורכי מפעל ה"כינוס"]]
{{ציטוטון|לא רק חוצפה וכפִיַת טובה מאין כמוהן, אלא גם בוּרות גדולה היא לחשוב שכל מה שנוצר בספרות על ידי האומה כֻּלה ואדירי רוחה במשך אלפי שנה אין לו שום ערך בימינו}} כתב ביאליק ב"ספר העברי". בהתאם לכך, הגה את חזון ה"כינוס" של היצירות היהודיות החשובות ביותר מכל הדורות. לדבריו, {{ציטוטון|מִדה תרבותית היא, שיהא עם מטפל וטורח בנחלתו הטבעית, מה שהיא וכמה שהיא, קובע בה סדרים ומוציא ממנה לצרכו ולהנאתו את כל התועלת האפשרית. עת לכנס – זו בת-קולה של השעה, וזהו כל מה שבידינו לפי-שעה לעשות. ואם העם העברי לא יהא נוהג קדושה
===שבת וחג===
|