סטפורד לירוי אירווין – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ סדר תבניות בסוף הערך (בוט סדר הפרקים)
קו מפריד בטווח מספרים
שורה 18:
|תאריך פטירה=[[23 בנובמבר]] [[1955]]
|סיווג=חייל
|תפקידים בשירות=מפקד הדיוויזיההארטילריה ה-9בדיוויזיה ה־9{{ש}}מפקד הדיוויזיה ה-5ה־5{{ש}}מפקד [[הקורפוס ה-12 (ארצות הברית)|הקורפוס ה-12ה־12]]{{ש}}מפקד [[הקורפוס החמישי (ארצות הברית)|הקורפוס ה-5ה־5]]{{ש}}מפקד הכוחות האמריקניים ב[[אוסטריה]]
|פעולות ומבצעים=* [[המהפכה המקסיקנית]]
* [[מלחמת העולם השנייה]]}}
שורה 25:
==ביוגרפיה==
===תחילת דרכו===
אירווין נולד ב-ב־[[23 במרץ]] [[1893]] ב[[פורט מונרו]] שבו[[וירג'יניה]], [[ארצות הברית]]. הוא היה בנו של [[מייג'ור גנרל]] (שני כוכבים) [[ג'ורג' לירוי אירווין]] ואשתו מרלה אליזבת. לאחר שסיים את לימודיו בשנת [[1911]], נרשם ללימודים ב[[האקדמיה הצבאית של ארצות הברית|אקדמיה הצבאית של ארצות הברית]] (וסט פוינט). הכיתה שבה למד זכתה לכינוי "כיתת הכוכבים", בשל העובדה שלא פחות מ-59מ־59 מחבריו לספסל הלימודים הגיעו לדרגות גנרלים. המפורסמים שבהם: [[דווייט אייזנהאואר]], [[עומר בראדלי]] ו[[ג'יימס ואן פליט]]. ב-ב־[[1915]] הוא סיים את לימודיו והתגייס כלוטננט משנה לחיל הפרשים של ארצות הברית. הוא הוצב ברגימנט הפרשים ה-11ה־11 והשתתף עמו במעורבות ב[[המהפכה המקסיקנית|מהפכה המקסיקנית]] והמרדף אחרי [[פנצ'ו וייה]]. עם כניסתה של ארצות הברית ל[[מלחמת העולם הראשונה]], הועבר לתותחנים, והוצב ברגימנט הארטילריה ה-80ה־80. במהלך המלחמה הועלה לדרגת [[מייג'ור]], אולם לא השתתף בקרבות בפועל. בין [[1919]]-[[1920]] היה פרופסור לטקטיקות ב[[אוניברסיטת ייל]], ובין 1920-1920–[[1924]] שימש היה מאמן המשמר הלאומי ב[[אוקלהומה]]. בין [[1929]]-[[1933]] הוא היה מאמן בבית הספר לתותחנות שדה. ב-ב־[[26 ביוני]] [[1936]] הועלה לדרגת [[לוטננט קולונל]]. ב-ב־[[1 ביוני]] [[1941]] מונה למפקד רגימנט התותחנים ה-76ה־76, וב-וב־[[1 ביולי]] של אותה שנה הועלה לדרגת [[קולונל]].
 
===מלחמת העולם השנייה===
{{הפניה לערך מורחב|מלחמת העולם השנייה}}
עם כניסתה של ארצות הברית ל[[מלחמת העולם השנייה]] ב[[דצמבר]] 1941, היה אירווין מפקד רגימנט התותחנים ה-76ה־76. ב-ב־[[11 במרץ]] [[1942]] הוא הועלה לדרגת [[בריגדיר גנרל]] (כוכב אחד) ומונה למפקד הדיוויזיההארטילריה ה-9בדיוויזיה ה־9. הדיוויזיה שלו נחתה ב[[אלג'יריה]] במסגרת [[מבצע לפיד]] ב-ב־[[8 בנובמבר]] של אותה שנה. לאחר שחרור אלג'יריה הוצבה הדיוויזיה שלו ככוח סיור על הגבול בין [[מרוקו הצרפתית]] ל[[סהרה הספרדית]]. ב[[פברואר]] [[1943]] הועברה הדיוויזיה ל[[תוניסיה]] והשתתפה ב[[המערכה בתוניסיה|מערכה כנגד הכוחות הגרמנים והאיטלקים שם]]. אירווין עצמו הצטיין במהלך [[קרב מעבר קסרין]]. ב-ב־[[3 ביוני]] 1943 הועלה לדרגת [[מייג'ור גנרל]] (שני כוכבים), וב-וב־[[1 בספטמבר]] של אותה שנה מונה למפקד הדיוויזיה ה-5ה־5. ב[[יולי]] [[1944]], יותר מחודש לאחר [[הפלישה לנורמנדי]], הונחתה הדיוויזיה ב[[חוף יוטה]], הדיוויזיה השתתפה ב[[מבצע קוברה]] כחלק מ[[הקורפוס ה-20 (ארצות הברית)|הקורפוס ה-20ה־20]] של [[וולטון ווקר]], אשר היה חלק מ[[הארמייה השלישית (ארצות הברית)|הארמייה השלישית]] של [[ג'ורג' פטון]]. עד [[נובמבר]] שחררה הדיוויזיה את [[שארטר]], [[ריימס]] ו[[מץ]]. הדיוויזיה השתתפה ב[[הקרב על הבליטה|קרב על הבליטה]], ולאחר מכן בפריצת [[קו זיגפריד]] וב[[פלישת בעלות הברית המערביות לגרמניה]]. ב-ב־[[20 באפריל]] [[1945]] החליף את [[מנטון אדי]] בתפקיד מפקד [[הקורפוס ה-12 (ארצות הברית)|הקורפוס ה-12ה־12]] והשתתף עמו בכיבוש גרמניה.
 
===לאחר המלחמה===
אירווין המשיך לפקד על הקורפוס ה-12ה־12 עד [[3 בספטמבר]] 1945, עת הועבר לפקד על פורט בראג ב[[צפון קרוליינה]]. ב-ב־[[7 בספטמבר]] [[1946]] מונה למפקד [[הקורפוס החמישי (ארצות הברית)|הקורפוס ה-5ה־5]] עד [[30 באוקטובר]] [[1948]] עת מונה לראש מחלקת המודיעין. ב-ב־[[1950]] מונה למפקד הכוחות האמריקניים ב[[אוסטריה]], וב-וב־[[1952]] פרש מהצבא מסיבות בריאותיות בדרגת [[לוטננט גנרל]] (שלושה כוכבים). הוא נפטר ב[[אשוויל]], [[קרוליינה הצפונית]] ב-ב־[[23 בנובמבר]] [[1955]] בגיל 62.
 
==קישורים חיצוניים==