הבדלים בין גרסאות בדף "מרגמה"

נוספו 287 בתים ,  לפני 5 חודשים
קו מפריד בטווח מספרים
מ ((דרך WP:JWB))
(קו מפריד בטווח מספרים)
[[קובץ:Soldier firing M224 60mm mortar.jpg|ממוזער|שמאל|200px|חייל טוען מרגמה 60 מ"מ]]
'''מרגמה''' היא [[:קטגוריה:כלי ירייה|כלי ירייה]] [[ארטילריה|ארטילרי]] פשוט, המורכב מ[[קנה (נשק)|קנה]] מתכתי המחובר למשטח (סדן שבדרך כלל מונח על האדמה, או מותקן ב[[רק"ם|רכב קרבי משוריין]]) ואשר יורה פצצות ב[[ירי תלול מסלול|מסלול תלול]] בלבד, בניגוד ל[[תותח|תותח נ"ט נגרר]], [[טנק]]ים, או רימוני רובה למיניהם. התחמושת שהמרגמה יורית נקראת "פצצת מרגמה" או ב[[ראשי תיבות]] מאוד נפוצים: "'''פצמ"ר'''".
 
==מבוא==
===מאפייני המרגמה===
המרגמה נחשבת לנשק אמין הניתן לפריסה ולקיפול מהירים, ושאינו דורש משאבים מיוחדים מהכוח המסתייע (למעט קצין מטווח). התרחבות השימוש ב-ב־[[GPS]] ובמחשבי ירי הפכה את המרגמה הפלוגתית לנשק מדויק לא פחות מארטילריית [[תותח]]ים<!-- מרגמה? נשק מדויק?-->, תוך שהיא משמרת את מאפייני היסוד של המרגמה: ירי תלול מסלול, פשטות הפעלה, [[תחמושת]] זולה ומשך הכשרה קצר של מפעיליה.
 
===סיווג===
* המרגמות מתחלקות לשלושה סוגים עיקריים: קלות, בינוניות וכבדות.
 
ניתן גם לחלק אותן חלוקת משנה לשני סוגים, לפי אופן פעולתן:
* נוקר קבוע - בתוך המרגמה נמצא מעין מסמר מתכתי הנקרא "נוקר"; הרגם מפיל את פצצת המרגמה אחורנית לתוך המרגמה דרך הקנה, היא מקבלת מכה בפיקה שבתחתיתה, וכתוצאה מכך נורית בלחץ גזי הפיצוץ. רוב המרגמות הן בעלות נוקר קבוע.
* נוקר נע (דינמי) - הנוקר מוסתר בתוך הסדן, וכדי להתחיל את שרשרת הירי צריך לבצע פעולת נקירה. מרגמות כאלה הן מרגמות 52 מ"מ ששימשו ב[[צה"ל]] כנשק סיוע מחלקתי. אף מרגמת 120 מ"מ שמשמשת כנשק פלוגתי/ או גדודי בצבאות מערביים (למעט ישראל). ישראל הייתה בעבר מצוידת בנוקר מסוג זה, אולם עקב טעויות רבות, בהן קיבל צוות המרגמה הוראת ירי והוכנס פגז לקנה ולאחר מכן בוטלה ההוראה אך בטעות נשאר הפגז בתוך המרגמה, דבר אשר גרם לא פעם לאסון, הוצאו מרגמות אלו מהשירות על מנת להכניס בהן נוקר קבוע/סטאטי; כיום,או לאסטטי. יכולותכיום טעויות מסוג זה לא יכולות להתרחש.
 
=== סוגי מרגמות ומאפייני פעולתן ===
{| bgcolor="#ABCDEF"; align="center"; border=2 ; cellpadding="3"
|-
|'''קוטר'''|| '''ת"פ מסגרת'''|| '''שימוש''' || '''הפעלה''' || '''טווח'''
|-
|colspan ="5" align="center" bgcolor="#8fbc8f" | '''מרגמה קלה'''
|-
| 52 מ"מ|| מחלקתי || סיוע קרוב ומיידי || 1-2 חיילים || 450 מטר (יעיל: 300 מטר)
|-
| 60 מ"מ|| מחלקתי / פלוגתי || סיוע קרוב ומיידי לחי"ר || 2-3 חיילים || 2,600 מטר
|-
| 60 חשמ"ן מ|| מחלקתי|| סיועאו לטנקיםפלוגתי || חיילסיוע אחדקרוב (טעןומיידי הטנק),לחי"ר על|| גבי2-3 טנקחיילים ||2900/ 3100 [[מרכבה (טנק)|מרכבה2,600 4]]מטר
|-
| 60 מ"מ לחש"ן ||מחלקתי|| סיוע לטנקים || חייל אחד (טען הטנק), על גבי טנק ||2,900 / 3,100 ([[מרכבה (טנק)|מרכבה 4]])
|-
| colspan ="5" align="center" bgcolor="#8fbc8f" |'''מרגמה בינונית'''
|-
| 81 מ"מ, "ליש" || פלוגתי /או גדודי || ארטילריית כיס ||צוות (2-52–5 חיילים) || 4,900 מטר
|-
| 107, 120 מ"מ|| גדודי || ארטילריית כיס, מופעלת כמחלקה || צוות || עד 8,200 מטר
|-
|colspan ="5" align="center" bgcolor="#8fbc8f" |'''מרגמה כבדה'''
|-
| 160, 240 מ"מ|| חטיבתי /או על-חטיבתיעל־חטיבתי || במסגרת גדוד מרגמות כבדות || צוות גדול (5-85–8 חיילים) || מעל עשרה ק"מ, תלוי בדגם ובקוטר
|-
|colspan ="5" align="center" bgcolor="#8fbc8f" |'''מרגמות מיוחדות'''
|-
|13 אינץ' || המאה ה-19ה־19 || פינלנד || עשרות חיילים || קילומטרים ספורים. (לשם השוואה: עד לאחר מלחמת העולם השנייה, היה צורך בתותחי 16 אינץ' כדי להגיע לטווח של 40 ק"מ)
|-
|9.45 אינץ', "חזיר מעופף" || מלחמת עולם ראשונה || בריטניה || ? || ?
|-
|305 מ"מ || מלחמת עולם ראשונה || קיסרות גרמנית || ? || ?
|-
|60 ס"מ || מלחמת עולם שנייה || גרמניה הנאצית || ? || ?
|-
|colspan ="5" align="center" bgcolor="#8fbc8f" | '''מרגמות עתידיות'''
|-
|120 מ"מ || צבאות מערביים שונים || ירי אוטומטי מהיר ומדויק, חד ודו-קניודו־קני || צוות קטן || 8,200 מטר
|-
|155 מ"מ || ארצות הברית || הצעה שעדיין לא יושמה, על- בסיס תחמושת הוביצר הנפוצה || צוות קטן || 9,000 מטר
|-
|}
{| bgcolor="#ABCDEF"; align="center"; border=2 ; cellpadding="3"
|-
|'''תיאור'''|| '''יתרון'''|| '''חיסרון'''
|-
|colspan ="3" ; " bgcolor="#8fbc8f" |'''ירי תלול-מסלולתלול־מסלול'''
|-
| המרגמה יורה בזוויות שבין 45 ל-81ל־81 מעלות || ניתן לירות כשהמרגמה מוסתרת או מבוצרת, מעל-גבימעל־גבי מכשולים ולמשרעולמשרעת טווחים רחב מאוד || המרגמה מדויקת הרבה פחות מתותח ויש לה כח אש קטן יותר. סוגי ארטילריה אחרים הם: הוביצר, היורה הן במסלול תלול והן בשטוח, ותותח, היורה רק במסלול שטוח.
||
|-
|colspan ="3" ; " bgcolor="#8fbc8f"|'''הפעלה בקרב-המשולבבקרב־המשולב'''
|-
| המרגמה נמצאת עם הכח המסתייע ומטווחת על ידי קצין חי"ר/ או שריון || הפעלה גמישה בהרבה מזו של תותחים, לרוב אין צורך במפקדת סיוע || בניגוד להפעלה המסורתית, של סוללה או של גדוד, בתיווך מפקדה מטווחת ומבקרת אש, הפעלה בקרב משולב (נניח, קנה בודד על ידי מ"מ חי"ר/ או שריון) דורשת אימון ומיומנות רבים שאינם טריויאליים להשגה. כישלון הקרב המשולב בצה"ל ביום הכיפורים ושלום הגליל, הוציא את מרגמות 160 מ"מ ו-120ו־120 מ"מ מצה"ל, מכיוון שלא היו בנמצא קציני חי"ר ושריון שיוכלו להסתייע בהן. מאז שנת 2000 נעשה בצה"ל מאמץ יוצא דופן להנחיל את טקטיקת הקרב המשולב, אך הפעם ללא ארטילריה וממילא ללא מרגמות||
|-
|colspan ="3" ; bgcolor="#8fbc8f" |'''גמישות וזמינות'''
|-
| מרגמה מגיבה מהר מתותח לפקודת אש מזדמנת || '''"המרגמה היא ארטילריית הכיס של המג"ד''' ". || הפעלת מסורבלת ברמת החטיבה ומעלה.
הפעלת מרגמות כבדות ברמת החטיבה או האוגדה מחייבת העסקת כח אדם רב בבקרת אש במפקדת היחידה המסתייעת. כלי העבודה המסורתי הוא הכנת סכימת אש. סכימת האש היא תוכנית מוכנה מראש של יעדים להפגזה עם כמות האש שתונחת עליהם. התוכנית מנסה לצפות מראש את התפתחות הקרב והתפתחות דרישות הכח המסתייע. במהלך הקרב, מופעלים סעיפים מסכימת האש, כשכל הצדדים יודעים למה לצפות. אש שניתנת שלא לפי סכימת האש נקראת אש מזדמנת. מחשש לירי על כוחות ידידותיים (כפי שאירע למשל ב[[אסון צאלים א']]), אש מזדמנת נורית על ידי מעט קנים ככל האפשר ובמצבים קיצוניים בלבד.
|-
|colspan ="3" ; bgcolor="#8fbc8f" | '''הפעלה בשטח עירוני'''
|-
|המרגמה יכולה לירות גם כשהיא מוצבת ברחוב צר || נטען כי סומליה ובוסניה מוכיחות שלמרגמה יתרון עצום על-פניעל־פני ארטילריה אווירית (מוטסת ומוסקת) בשטח עירוני. || אין למרגמה תחליף בשטח עירוני.
|-
|-
|-
|}
 
==היסטוריה==
חשיבותו של נשק תלול-מסלולתלול־מסלול נובעת מהעובדה ש[[ביצורים]] ומערכי אויב כמעט תמיד פגיעים יותר מלמעלה מאשר מהצדדים. נשק תלול-המסלולתלול־המסלול מנצל חולשה זו. הנשק תלול המסלול הכבד הראשון היה ה[[קטפולטה]], שהומצאה במקביל ב[[יוון העתיקה]] ו[[היסטוריה של הודו#התקופה הוודית|בהודו]]. קטפולטות שימשו בעיקר כנשק מצור, שהמטיר על הנצורים אבנים ועצמים אחרים, כשהוא עוקף את הביצורים.
 
מרגמות של נשק חם הופיעו לראשונה ב[[קוריאה]] או ב[[סין (אזור)|סין]], כבר בתחילת [[המאה ה-15|המאה ה־15]]{{הערה|Siege Weapons of the Far East (2): AD 960–1644 By Stephen Turnbull pg. 13}}. במחצית המאה עשו ה[[האימפריה העות'מאנית|טורקים]] שימוש נרחב במרגמות בלוחמת מצור. המרגמות הללו היו כבדות ומסורבלות, ועל כן לא היה אפשר לעשות בהן שימוש כנשק בשדה הקרב.
 
מרגמות קלות די הצורך לשימוש על גבי ספינות פותחו ברבע השלישי של [[המאה ה-17|המאה ה־17]] (לפי Canonה־Canon Research Project). מרגמות קטנות בקוטר 3-43–4 אינץ' הותקנו על אניות ואילו מרגמות בקטרים עד 13 אינץ' הותקנו ביבשה בלבד. הן הוצבו בזווית קבועה של 45 מעלות וטווחן שונה באמצעות שימוש במטעני הדף בגדלים שונים.
 
===המרגמה במלחמת העולם הראשונה===
[[קובץ:PortugueseLoadingStokesMortarWesternFront.jpg|שמאל|ממוזער|200px|מרגמת סטוק "3, מלחמת עולם ראשונה]]
 
מרגמות 2 ו-3ו־3 אינץ' היו נפוצות ב[[מלחמת החפירות]] ב[[מערב אירופה]], בעת מלחמת העולם הראשונה.
הדרישה לאספקת נשק תלול מסלול עבור הכוחות הבריטים הוצאה לאחר שהכוחות התייצבו בחזית סטטית והחלה [[מלחמת החפירות]] לקראת סוף שנת 1914 בעיקר ב[[צרפת]] וב[[בלגיה]]. הפיקוד הבריטי דרש נשק בעל טווח קצר יחסית (90 מטר), עם הפעלה פשוטה, בעל תכונות שמאפשרות הסוואה קלה ומהירה, ויכולת הטלת פצצות שיגרמו להרס חפירות האויב. במקור לא צוידו הכוחות הבריטים במרגמות היות שהתכנון המקורי של [[חיל המשלוח הבריטי (מלחמת העולם הראשונה)|חיל המשלוח הבריטי]] היה לפעול בתנועה ולא להגרר למלחמה סטטית בחפירות. במצב חדש זה מצאו עצמם הכוחות ללא תשובה ראויה למרגמת החפירות הגרמנית.
 
===מרגמה "1.57===
בשלב ראשון ייצרה חברת ויקרס מרגמה בקוטר "1.57 שנשלחו החל ממרץ 1915 לחזית. עד 1917 נשלחו בסך הכל 275 מרגמות מסוג זה. הפצצות היו במשקל 18 ו-33ו־33 פאונד ( 8.1 ק"ג ו- 15ו־15 ק"ג בהתאמה). הן היו בנויות מיציקת ברזל שמולאה בפרכלוריט. הפצצה הקטנה הייתה בעלת אפקט קטן מדי והגדולה הגיעה לטווח קצר מדי של 180 מטר בלבד. פרט לכך, המרגמה הייתה יקרה לייצור ומורכבת מדי.
 
לקראת סוף 1917 הוחלפה המרגמה בנשק חדש בקוטר "2. המלחמה הסטטית איפשרה הגדלת קוטר המרגמה ושיפור יכולת חדירת הביצורים שלה, על חשבון קלות הפעלה וניידות, שממילא לא באו לידי ביטוי.
 
===מרגמה "2 דגם ראשוני===
מרגמות ה- ה־"2 הוכנסו לשרות בתחילת [[1915]]. החימוש היה שני סוגים של פצצות רסק. והגיעה לטווחים של 90 - 54090–540 מטר. הפצצות הופעלו בצורה בטוחה תוך שימוש במרעום ארטילרי. באוגוסט 1915 הוצאה דרישה לייצור 800 מרגמות יחד עם הזמנת 675,000 פצצות ממספר יצרנים. גוף הפצצה היה גדול מקוטר הקנה והותקן עליו. הפצצות נראו כמו סוכריות על מקל ולכן זכו לכינוי: "סוכריות תפוח". הכדור היה בערך בגודל דומהשל לכדורגלכדורגל. הוא מולא בחומר מסוג [[אמאטול]] ונצבע בפס ירוק כהה, או שמולא בחומר מסוג [[אמונאל]] ונצבע בצבע ורוד. משקל הפצצות עצמן היה 18 ו-19ו־19.22 ק"ג. משקל הפצצות יחד עם מרעום הצינור היה 23 ק"ג. באמצע 1917 הוחלפו המרגמות במרגמות כבדות יותר. חלק מהכוחות האוסטרלים המשיכו להשתמש במרגמות בעיקר לשיגור פצצות עשן.
 
לקראת [[הקרב על הסום]] ביולי [[1916]], צייד הצבא הבריטי כל דיויזיית חי"ר בשש סוללות מרגמות - שלוש בקוטר 2 אינץ', שתיים של 3 אינץ' ואחת בקוטר 9.45 אינץ'. המרגמה הכבדה, שזכתה לכינוי [[חזיר מעופף]] בשל מהירות הלוע האיטית שלה וגודל הפגזים, לא הצליחה להיכנס לשימוש ולבסוף נזנחה כליל.
 
[[הקיסרות האוסטרו-הונגרית|הקיסרות האוסטרו־הונגרית]] הפעילה בחזית [[גליציה]] מרגמה מתוצת "סקודה" בקוטר יוצא דופן של 305 מ"מ. המרגמה נוידה על גבי רכב 4X4, פרי המצאתו של פרופ' [[פרדיננד פורשה]] (למעשה הייתה הדיסרטציה שלו ב[[הנדסת מכונות]]).
 
===המרגמה במלחמת העולם השנייה===
כיחידה אורגנית של דיויזית החי"ר ה-45ה־45 של הקורפוס השני של צבא ארצות הברית, גדוד מרגמות 107 מ"מ (Second Chemical Bn){{הערה|[http://www.4point2.org/hist-2w.htm]}} נחת בסיציליה עם מרגמות מובלות על-גביעל־גבי עוקביםנגררים (נגררים של משאיות"עוקבים"). בהצבה קרקעית מראש החוף, הגדוד ביצע ירי מזדמן על מטרות בורחות. המרגמות הנגררות נעו יחד עם כוחות החי"ר, שהתקדמו בקצב של 25 מייל ליום. בנוסף לכך, הייתה בשימוש צבא ארצות הברית [[מרגמת M1]].
 
בצבא יפן היו בשימוש מרגמות מסוג [[Type 97 (מרגמה)|Type 97]]. [[הצבא האדום]] ו[[ורמאכט]] אף השתמשו ב[[מרגמת M1938|אותו הדגם]] של מרגמה.
 
===מרגמה "2===
מרגמה "2 היא נשק מחלקתי המאפשר להעסיק את האויב באש ארטילרית פשוטה ויעילה. המרגמה פותחה על ידי התעשייה הצבאית הבריטית בתקופת מלחמת העולם הראשונה כאשר הדגם המוכר יותר פותח באמצע שנות ה-30ה־30 של המאה העשרים על בסיס מרגמה ספרדית בקוטר 50 מ"מ. הניסיונות החלו בשנת 1937 עם מרגמות בקוטר "2 (51 מ"מ). ההזמנה הראשונה נמסרה לייצור בתחילת 1938. עם פרוץ מלחמת העולם השנייה ב-1939ב־1939 היו לצבא הבריטי רק 500 מרגמות עם חימוש תואם משני סוגים: נפיץ ועשן. במהלך המלחמה פותחו כ-8כ־8 סוגים שונים של המרגמה.
* משקל כולל: 4.8 ק"ג.
* אורך: 53 ס"מ.
* צוות: 2 אנשים.
* טווח אפקטיבי: 100 - 457 מטר.
* קצב אש: 8 פגזים לדקה.
* משקל פגז נפיץ -: 1 ק"ג. מידות הפצצה: אורך - 254 מ"מ, קוטר - 50.7 מ"מ.
* "משקל "פגז עשן -: 909 גר.גרם
* "משקל "פגז תאורה -: 600 גר. גרם
* אורך פגז: 254 מ"מ
בניגוד ל[[מרגמה 52|מרגמת ה-52 הצה"לית]], הפעלת המרגמה הבריטית נעשתה על ידי משיכה בחוט קצר שהפעיל מנוף עם נוקר.
* קוטר פגז: 50.7 מ"מ
 
בניגוד ל[[מרגמה 52|מרגמת ה-52ה־52 הצה"לית]], הפעלת המרגמה הבריטית נעשתה עלהופעלה ידיבאמצעות משיכה בחוט קצר שהפעיל מנוף עם נוקר.
שימוש מבצעי: מלחמת עולם שנייה, [[מלחמת קוריאה]].
 
התעשייה הצבאית בארץ החלה לייצר את המרגמה בקוטר 52 מ"מ עוד בתקופת מלחמת העצמאות.
במרגמה זו עשו שימוש מבצעי צהבמלחמת עולם שנייה ו[[מלחמת קוריאה]] ובצה"לי:ל השתמשו בה ב[[מלחמת העצמאות]].
 
על מרגמה 52 מ"מ ראו ערך [[מרגמה 52]].
התעשייה הצבאית בארץ החלה לייצר את המרגמה בקוטר 52 מ"מ עוד בתקופת מלחמת העצמאות.
 
===מרגמה "3===
[[קובץ:ML3 Mortar Jerusalem 1967.jpg|ממוזער|זנב פצצת מרגמה ML3. פצצת הזרחן נורתה על ידי הצבא הירדני ב-5ב־5 ביוני 1967 ונחתה בירושלים המערבית תוך גרימת נזק מועט.]]
 
===מרגמה "4.2===
{{הפניה לערך מורחב|מרגמה "4.2}}
==== המרגמה האמריקאית ====
'''''מרגמה אמריקנית'''''
''';היסטוריה'''
זו מרגמה שנכללת במסגרת המרגמות הכבדות. המרגמה הראשונה בקוטר זה הייתה מתוצרת אמריקאית. היא נכנסה לשימוש בשנת 1928 וכונתה בשם: '''M1'''. הפיתוח שלה החל בשנת 1924 והתבסס על המרגמה הבריטית ממלחמת העולם הראשונה שהייתה בקוטר של " 4 (102 מ"מ) ובעלת קנה חלק קדח. המטרה בפיתוח זה הייתה להגיע לנשק עם דיוק רב יותר וטווח גדול יותר, דבר שהתאפשר על ידי שינוי הקנה החלק לקנה עם סלילים. הסלילים שבקנה גרמו לפגז תנועה סיבובית מסוימת שהגדילו את דיוקו ואת הטווח שלו. שינוי מבנה הקנה מסוג חלק לסוג עם סלילים, הביא להגדלת הקוטר מ- מ־"4 ל- ל־" 4.2. הטווח שלה הגיע ל-2ל־2,195 מטר עם פגזים בעלי ראש "כימי" - [[זרחן#זרחן לבן|זרחן לבן]].
 
עם כניסתה של ארצות הברית למלחמה בשנת 1941, החליטו ראשי הצבא לפתח תחמושת נפיצה (HE) לשימוש נגד מטרות חי"ר. על מנת להגדילך את הטווח ל-2926ל־2,926 מטר, הוסיפו מטעני הדף וגוף המרגמה חוזק. בסופו של התהליך הגיעה המרגמה המשופרת לטווח מרבי של 40234,023 מטר. הדגם המשופר הזה כונה M2. השימוש המבצעי הראשון בדגם הזה נערך בפלישה לסיציליה כאשר למעלה מ-35מ־35,000 פגזים נורו על האויב. המרגמה הוכיחה את עצמה ככלי יעיל ביותר בשטחים הרריים ובג'ונגלים, אזורים בהם היו בעיות מעבר קשות לתותחים. ה-M2ה־M2 נותרה בשימוש עד 1951 כאשר הוחלפה בדגם מתקדם יותר מסוג M-30.
'''היסטוריה'''
 
''';ארגון טקטי'''
זו מרגמה שנכללת במסגרת המרגמות הכבדות. המרגמה הראשונה בקוטר זה הייתה מתוצרת אמריקאית. היא נכנסה לשימוש בשנת 1928 וכונתה בשם: '''M1'''. הפיתוח שלה החל בשנת 1924 והתבסס על המרגמה הבריטית ממלחמת העולם הראשונה שהייתה בקוטר של " 4 (102 מ"מ) ובעלת קנה חלק קדח. המטרה בפיתוח זה הייתה להגיע לנשק עם דיוק רב יותר וטווח גדול יותר, דבר שהתאפשר על ידי שינוי הקנה החלק לקנה עם סלילים. הסלילים שבקנה גרמו לפגז תנועה סיבובית מסוימת שהגדילו את דיוקו ואת הטווח שלו. שינוי מבנה הקנה מסוג חלק לסוג עם סלילים, הביא להגדלת הקוטר מ- "4 ל- " 4.2. הטווח שלה הגיע ל-2,195 מטר עם פגזים בעלי ראש "כימי" - [[זרחן#זרחן לבן|זרחן לבן]].
המרגמה הופעלה במסגרת גדודי מרגמות ללוחמה כימית. בכל גדוד מרגמות היו ארבע פלוגות עם 12 מרגמות בפלוגה. בסך הכל היו בגדוד כזה 48 מרגמות. בתקופת מלחמת העולם השנייה הייתה לכל [[דיויזייה (אוגדה)]] של חי"ר פלוגה או שתיים של מרגמות. המצבתהמצבה נשארה בת 12 מרגמות בפלוגה. בתקופת מלחמת קוריאה הוצבה פלוגת מרגמות בת 12 מרגמות לכל גדוד חי"ר כיחידה אורגנית.
 
'''''==== המרגמה הבריטית''''' ====
עם כניסתה של ארצות הברית למלחמה בשנת 1941, החליטו ראשי הצבא לפתח תחמושת נפיצה (HE)לשימוש נגד מטרות חי"ר. על מנת להגדילך את הטווח ל-2926 מטר, הוסיפו מטעני הדף וגוף המרגמה חוזק. בסופו של התהליך הגיעה המרגמה המשופרת לטווח מרבי של 4023 מטר. הדגם המשופר הזה כונה M2. השימוש המבצעי הראשון בדגם הזה נערך בפלישה לסיציליה כאשר למעלה מ-35,000 פגזים נורו על האויב. המרגמה הוכיחה את עצמה ככלי יעיל ביותר בשטחים הרריים ובג'ונגלים, אזורים בהם היו בעיות מעבר קשות לתותחים. ה-M2 נותרה בשימוש עד 1951 כאשר הוחלפה בדגם מתקדם יותר מסוג M-30.
המרגמה השנייה בקוטר זה הייתה מתוצרת בריטית. היא נכנסה לשירות מבצעי בשנת 1942 תחת השם '''SB 4.2" Mortar'''. המטרה הראשונית הייתה לספק ליחידות ההנדסה הבריטיות את היכולת לשגר תחמושת כימית. הדגם השלישי שפותח נקרא Mark 3 והפך לדגם הסטנדרטי. למרגמה היה [[קנה חלק קדח]]. היא פותחה על ידי יחידות המחקר והפיתוח של [[משרד ההגנה (הממלכה המאוחדת)|משרד ההגנה הבריטי]]. למרגמה היה בסיס אינטגרלי נגרר. עם הבאתה למצב ירי הגלגלים של הבסיס משוחררים ומורמים. בזמן הגרירה הקנה והחצובה מותקנים עליהם. צוות המרגמה כולל 6 איש, אולם כדי להביאה למצב ירי מספיקים שני חיילים. התחמושת כללה נפיץ במשקל 9.1 ק"ג ועשן במשקל 10.2 ק"ג. שני מטעני הדף היו בשימוש.
 
בתקופת מלחמת העולם השנייה השתמשו בשני סוגי פצצות:{{הבהרה|אלו סוגים?}}
'''ארגון טקטי'''
השימוש המבצעי הראשון במרגמה היה ב[[קרב אל-עלמיין השני|קרב אל־עלמיין השני]]. בקרב זה השתמשו יחידות הארטילריה הבריטית בכל התחמושת שעמדה לרשותן. בשלב מוקדם{{הבהרה}} בוצעו שינויים ארגוניים במבנה יחידות הארטילריה הבריטיות ולכל פלוגה חטיבתית של מכונות ירייה כבדות הוקצו מרגמות "4.2.
 
אף שהיחידות האוסטרליות ב[[המערכה באסיה ובאוקיינוס השקט|מערכה באוקיינוס השקט]] צוידו והשתמשו במרגמות אלה, הן לא סופקו ליחידות הבריטיות ב[[בורמה]].
המרגמה הופעלה במסגרת גדודי מרגמות ללוחמה כימית. בכל גדוד מרגמות היו ארבע פלוגות עם 12 מרגמות בפלוגה. בסך הכל היו בגדוד כזה 48 מרגמות. בתקופת מלחמת העולם השנייה הייתה לכל דיויזייה (אוגדה) של חי"ר פלוגה או שתיים של מרגמות. המצבת נשארה בת 12 מרגמות בפלוגה. בתקופת מלחמת קוריאה הוצבה פלוגת מרגמות בת 12 מרגמות לכל גדוד חי"ר כיחידה אורגנית.
 
====המרגמה הבריטית ;במלחמת העצמאות (1948====)
'''''המרגמה הבריטית'''''
* צבא עיראק- במסגרת הסכם פורטסמות' אמורות היו להישלח לצבא עיראק 16 מרגמות כאלה, אולם ביטולו של ההסכם מנע את המשלוח.
 
* [[צבא מצרים]]- לא ברור מקור וכמות המרגמות שהפעיל הצבא המצרי. הוכחות לשימוש במרגמות כאלה על ידו עלו לאחר חשיפת שני פגזים שלא התפוצצו, אחד בשנת 2006 ושני בשנת 2008 ב[[יד מרדכי]]{{הערה|צילום וחלקים מוצגים במוזיאון יד מרדכי.}}.
המרגמה השנייה בקוטר זה הייתה מתוצרת בריטית. היא נכנסה לשירות מבצעי בשנת 1942 תחת השם '''SB 4.2" Mortar'''.
המטרה הראשונית הייתה לספק ליחידות ההנדסה הבריטיות את היכולת לשגר תחמושת כימית. הדגם השלישי שפותח נקרא Mark 3 והפך לדגם הסטנדרטי. למרגמה היה [[קנה חלק קדח]]. היא פותחה על ידי יחידות המחקר והפיתוח של משרד ההגנה הבריטי. למרגמה היה בסיס אינטגרלי נגרר. עם הבאתה למצב ירי הגלגלים של הבסיס משוחררים ומורמים. בזמן הגרירה הקנה והחצובה מותקנים עליהם. צוות המרגמה כולל 6 איש, אולם כדי להביאה למצב ירי מספיקים שני חיילים. התחמושת כללה נפיץ במשקל 9.1 ק"ג ועשן במשקל 10.2 ק"ג. שני מטעני הדף היו בשימוש.
 
בתקופת מלחמת העולם השנייה השתמשו בשני סוגי פצצות:
השימוש המבצעי הראשון במרגמה היה ב[[קרב אל-עלמיין]]. בקרב זה השתמשו יחידות הארטילריה הבריטית בכל התחמושת שעמדה לרשותן. בשלב מוקדם{{הבהרה}} בוצעו שינויים ארגוניים במבנה יחידות הארטילריה הבריטיות ולכל פלוגה חטיבתית של מכונות ירייה כבדות הוקצו מרגמות "4.2.
 
אף שהיחידות האוסטרליות ב[[המערכה באסיה ובאוקיינוס השקט|מערכה באוקיינוס השקט]] צוידו והשתמשו במרגמות אלה, הן לא סופקו ליחידות הבריטיות ב[[בורמה]].
 
====המרגמה הבריטית במלחמת העצמאות 1948====
* צבא עיראק- במסגרת הסכם פורטסמות' אמורות היו להישלח לצבא עיראק 16 מרגמות כאלה, אולם ביטולו של ההסכם מנע את המשלוח.
* [[צבא מצרים]]- לא ברור מקור וכמות המרגמות שהפעיל הצבא המצרי. הוכחות לשימוש במרגמות כאלה על ידו עלו לאחר חשיפת שני פגזים שלא התפוצצו, אחד בשנת 2006 ושני בשנת 2008 ב[[יד מרדכי]]{{הערה|צילום וחלקים מוצגים במוזיאון יד מרדכי.}}.
 
==מרגמה 60 ס"מ ==
שש יחידות של מרגמה מתנייעת בקוטר 60 סנטימטרים ({{הערה|הצבא הגרמני סימן קטרים של כלי נשק בסנטימטרים ולא במילמטריםבמילימטרים, כמקובל היום).}} הוזמנו על ידי הצבא הגרמני ב-1937ב־1937, נבנו ונכנסו לשימוש במהלך המלחמה תחת השם [[קרל גרט]]. מתוכן, שתיים תפס הצבא האמריקני ב-1945ב־1945.
 
המשקל המקסימלי של הפגזים היה 2.117 טון והמרגמה ירתה בקצב של ששה פגזים לשעה.
 
ארבע מהמרגמות השתתפו ב[[המצור על סבסטופול (1941–1942)|מצור על סבסטופול]] ב-1942ב־1942.
 
===המרגמה בקרב המשולב===
 
===טקטיקת הפעלת מרגמות בינוניות ברמת הגדוד===
יחסית לגופים המסתייעים (שריון וחי"ר), המרגמה היא נשק מורכב להפעלה. לכן, למרותאף על פי שבמחלקת מרגמות תקנית יש שישה קנים, היא מופעלת כמעט בכל תצורה אפשרית:
* קנה בודד - מסייע בדרך כלל לפלוגה ומטווח על ידי הפלוגה.
* שני קנים - מאחד יתרונות הזמינות של הקנה הבודד עם כח אש של קנה כפול.
* שלושה קנים - מאפשר כח אש מוגבר ללא האיטיות (היחסית) של מחלקה שלמה.
* ארבעה עד שישה קנים - מאפשר ירי מסודר לפי התו"ל, ריכוז כח אש משמעותי, במחיר זמינות ופגיעות.
ככל שיותר קנים יורים יחד, עולה חשיבותם של בעלי תפקידים שונים בטיווח ולא בפיקוד על המרגמות או בהפעלתן. לדוגמה, בעוד שקנה בודד יכולים להפעיל שלושה עד חמישה חיילים, הרי שבהפעלת מחלקה שלמה בין שלושה לשישה בעלי תפקידים נוספים (קצינים ומש"קים) עוסקים בניהול הטיווח עצמו ואינם יכולים לעסוק בהפעלת המרגמה.
 
===המרגמה כנשק גרילה וטרור===
קלות הייצור וההפעלה של המרגמה, הפכו אותה לנשק גרילה נפוץ:
* ה[[חזבאללה]] השתמש במרגמות 82 מ"מ נגד צה"ל ב[[לבנון]] ב[[שנות ה-90 של המאה ה-20|שנות ה־90 של המאה ה־20]], כולל נגד מטרות נעות, תמרון האויב לשטח השמדה והסתלקות מהירה מזירת הקרב.
* ה[[מחבל]]ים מ[[הרשות הפלסטינית]] וה[[חמאס]] ב[[רצועת עזה]] משתמשים במרגמות (וב[[רקטה|רקטות]]) נגד מטרות נייחות של צה"ל ויישובים ישראליים. עקב המבנה הפשוט, ייצרו ארגוני הטרור בעזה מרגמות בהן עשו שימוש כנגד היישובים הישראליים שנמצאים בטווח קצר יחסית לאורך הרצועה. עד [[ביצוע תוכנית ההתנתקות]], ירו הפלסטינים כ-5000כ־5,000 פצצות מרגמה על יישובי [[גוש קטיף]], שגרמו ל-4ל־4 הרוגים ועשרות פצועים. רוב הפצמ"רים נופלים בשטח פתוח ולא גורמים נזק. אחרי ביצוע ההתנתקות, עברו המחבלים הפלסטינים לירי פצמ"רים על יישובי [[עוטף עזה]], ואף ירו פצצות מרגמה עם [[פצצת זרחן|זרחן לבן]].
* הכוחות האנטי-אמריקנייםהאנטי־אמריקניים ב[[עיראק]] משתמשים בו נגד מטרות אמריקניות. בסתיו 2004, נעשה שימוש נרחב במרגמות 82 מ"מ בקרבות [[פלוג'ה (עיראק)|פלוג'ה]]. [[גרילה|כוחות הגרילה]] הוכיחו שהפעלה מיומנת של המרגמה בשטח עירוני מניבה תוצאות קטלניות יותר ממה שאפשר היה לצפות להן על פי הניסיון שנרכש בשדה קרב טיפוסי.
* כוחות [[טאליבאן|הטאליבאן]] ו[[אל-קאעדה|אל־קאעדה]] ב[[אפגניסטן]] ו[[פקיסטן]] השתמשו במרגמות על גבי טנדרים 4x4 ([[טויוטה]] היילקס]]) שנקנו בכמות גדולה על ידי [[אוסמה בין לאדן]]. צירוף זה היה לשובר-שוויוןלשובר־שוויון והביא להשתלטות מלאה של כוחות הטרור על המרחב החוץ-עירוניהחוץ־עירוני.
*ב-1991 ב־1991 [[התקפת המרגמות על מעון ראש ממשלת בריטניה|השתמש]] [[הצבא הרפובליקני האירי הזמני]] במרגמה מאולתרת במתקפה על [[דאונינג 10|מעון ראש הממשלה הבריטי]] בזמן ישיבה בה נכחו מספר פוליטיקאים.
 
==המרגמה בצה"ל==
{{הפניה לערך מורחב|דוידקה}}
[[קובץ:Davidka-batey-haosef-1.jpg|ממוזער|250px|ה"דוידקה"]]
הדוידקה היא מרגמה בקוטר 3 אינץ' מתוצרת [[תע"ש]]. הפצצה, ששקלה 40 ק"ג, הייתה בקוטר גדול מזה של הקנה, והיא "הולבשה" עליו.
 
'''שימוש:''' שתי מרגמות נמסרו לכל אחת משלוש חטיבות ה[[פלמ"ח]]. המפורסמות מביניהן היא מרגמההמרגמה של [[חטיבת יפתח]] (יפת"ח-פלמח־פלמ"ח) שמוצבת היום בכיכר על-שמהעל־שמה בעיר [[צפת]], ומרגמה נוספת עם פגז בקנה שמוצבת ב[[כיכר הדוידקה]] ב[[ירושלים]] במפגש הרחובות [[רחוב יפו|יפו]] והנביאיםו[[רחוב הנביאים|הנביאים]].
'''טווח:''' כ-300 מטרים.
 
'''מורשת:''' הדוידקה זכתה ללעג רב בקרב מפעיליה וחיילי החטיבות שזכו להסתייע בה. היא נחשבה לנשק לא אמין, לא מדויק, גוזל משאבים ולא יעיל. למרות זאת, הדוידקה עשתה רעשים חזקים בעת הפעלתה והטילה מורא רב על כוחות האויב ובכך גרמה להם לברוח מעמדותיהם.
'''שימוש:''' שתי מרגמות נמסרו לכל אחת משלוש חטיבות ה[[פלמ"ח]]. המפורסמות מביניהן היא מרגמה של [[חטיבת יפתח]] (יפת"ח-פלמ"ח) שמוצבת היום בכיכר על-שמה בעיר [[צפת]], ומרגמה עם פגז בקנה שמוצבת ב[[כיכר הדוידקה]] ב[[ירושלים]] במפגש הרחובות יפו והנביאים.
 
'''טווח:''' כ-300כ־300 מטרים.
'''מורשת:''' הדוידקה זכתה ללעג רב בקרב מפעיליה וחיילי החטיבות שזכו להסתייע בה. היא נחשבה לנשק לא אמין, לא מדויק, גוזל משאבים ולא יעיל. למרות זאת, הדוידקה עשתה רעשים חזקים בעת הפעלתה והטילה מורא רב על כוחות האויב ובכך גרמה להם לברוח מעמדותיהם.
 
===חטיבה 18===
במקביל לפיזור מרגמות 3 אינץ' בין החטיבות השונות, נעשה במלחמת העצמאות ניסיון להקים חטיבת מרגמות שתוכל לסייע באש מסיבית לפי דרישה. באותה תקופה [[חיל התותחנים]] היה מצויד ב[[נפוליאונצ'יק]]ים - תותחים תלולי ושטוחי מסלול בקוטר 65 מ"מ - ומרגמות 120 מ"מ היו פאר ה[[ארטילריה]] הצהלי"ת.
 
החטיבה פורקה בסיום המלחמה, הוקמה שוב כלקח מ[[מבצע קדש]], הפכה לחטיבה משוריינת מס' 45 שלה גדוד מרגמות, והתפתחה לכדי [[חטיבה 188|חטיבת שריון 188]] מיד לאחר [[מלחמת ששת הימים]].
עם פירוק חטיבה 18 התקיימו מספר גדודי מרגמות כבדות בחיל התותחנים. הגדודים הופעלו לפי התו"ל שהתפתח בחיל, ובנפרד מהמרגמות הבינוניות שהיו נפוצות בגדודי השריון והחי"ר.
 
=== גמ"כ (גדוד מרגמות כבדות) ===
'''==== מכמ"ת - מרגמות כבדות מתנייעות''' ====
''';חימוש'''
 
* [[M-66 (מרגמה)|מרגמות 160 מ"מ]] על־גבי תובת [[M4 שרמן|שרמן]]
'''חימוש'''
*[[M-66 (מרגמה)|מרגמות 160120 מ"מ]] על-גבי תובתעל־גבי [[M4 שרמן|שרמןזחל"ד]]
;שימוש
*מרגמות 120 מ"מ על-גבי זחל"ד
'''שימוש''' שני גדודי המרגמות הכבדות אוישו בחיילי חי"ר מתוך כוונה לשמש יחידות ארטילריה אורגניות בתוך חטיבות החי"ר. הגדודים פעלו במבצע קדש, במלחמת ששת הימים, ב[[מלחמת ההתשה]] וב[[מלחמת יום הכיפורים]], ופורקו לאחר מכן. מרגמות 160 מ"מ יצאו סופית משירות בתחילת שנות התשעים.
 
=== מרגמות ושריון ===
=== ה"קשת" ===
{{הפניה לערך מורחב|קשת (מרגמה)}}
ב-ב־[[2006]] נכנסה לשירות חטיבות [[חיל הרגלים]] מרגמה מתנייעת בשם "[[קשת (מרגמה)|קשת]]". ה"קשת" היא מרגמת 120 מ"מ תוצרת [[סולתם מערכות]] הנשלטת בידי [[מחשב]] ומותקנת על גבי [[נגמ"ש]] [[M-113]]. ה"קשת" נחשבת למרגמה מדויקת, מהירת ירי ויעילה. ה"קשת" הופעלה ב[[מבצע עופרת יצוקה]].
 
==עתיד המרגמה==
שני גורמים עשויים לחולל מהפכה בהפעלה עתידית בהפעלה של המרגמה:
* ''';חזרה לקוטר גדול'''
 
במהלך שנות ה-90ה־90, עם הכנסת תותח 120 מ"מ לטנקים מערביים, עלה טווח הירי שלהם ועבר את טווחי המרגמות הבינוניות. נדרשת מרגמה שתוכל לנוע עם הכח המסתייע ולירות לטווחים רלוונטיים (ששה קילומטרים כיום, שמונה8-תשעה9 בעוד עשר שניםעשור).
* '''חזרה לקוטר גדול'''
* ''';GPS ומחשב ירי'''
במהלך שנות ה-90, עם הכנסת תותח 120 מ"מ לטנקים מערביים, עלה טווח הירי שלהם ועבר את טווחי המרגמות הבינוניות. נדרשת מרגמה שתוכל לנוע עם הכח המסתייע ולירות לטווחים רלוונטיים (ששה קילומטרים כיום, שמונה-תשעה בעוד עשר שנים).
השימוש ב-GPSב־GPS ובמחשב ירי מאפשר למרגמות לא לפגר אחרי קצב ההתקדמות של הטנקים ולספק אש מדויקת ומהירה על-פיעל־פי דרישה. דיוק מושג על ידי הכרת נקודת המוצא (נ."צ. של עשר ספרות); מהירות מושגת על ידי העברת חלק מהתפקידים המסורתיים של [[מפקדת סיוע אש|מפקדת הסיוע]] אל הקנה הבודד.
 
* '''GPS ומחשב ירי'''
השימוש ב-GPS ובמחשב ירי מאפשר למרגמות לא לפגר אחרי קצב ההתקדמות של הטנקים ולספק אש מדויקת ומהירה על-פי דרישה. דיוק מושג על ידי הכרת נקודת המוצא (נ.צ. עשר ספרות); מהירות מושגת על ידי העברת חלק מהתפקידים המסורתיים של [[מפקדת סיוע אש|מפקדת הסיוע]] אל הקנה הבודד.
 
===הצעה למרגמה 155מ155 מ"מ===
צבא ארצות הברית, שהחליף את מרגמות הנחתים מ-81מ־81 מ"מ ל-120ל־120 מ"מ, בוחן הצעה{{הערה|1=[http://www.g2mil.com/155mortars.htm]}} לעבור למרגמות 155 מ"מ, על פי העקרונות הבאים:
*תחמושת זמינה - קיים מגוון רחב מאוד של תחמושת 155 מ"מ הוביצר, שמשמשת תומתי"ם כבר ארבעים שנה, כולל תחמושת נ"א חדשנית, כך שאין צורך לפתח תחמושת חדשה.
*התאמת המרגמה - כדי להתמודד עם הדף הירי, המרגמה תהיה קלה. לשם כך, טווח הירי יתקצר מאוד, לכדי ששה קילומטרים.
*התאמת הקנה - הקנה יהיה סלילי, טעינת הפגז ומטען ההדף יהיו מהסדן. להצעה זו חסרונות משמעותיים בקצב האש ובגודל הצוות שיפעיל את המרגמה.
*ניוד - המרגמה תובל על האמר ותירה בהצבה קרקעית, על בסיס טכנולוגיה לפריסה מהירה של מרגמה כבדה שכבר קיימת במרגמה 240 מ"מ רוסית.
 
===AMOS===
מרגמה 120מ120 מ"מ מתוצרת פינלנד, אוטומטית ודו-קניתודו־קנית, הנישאת על-גביעל־גבי נגמ"ש ייעודי. המרגמה מיועדת לספק מטח של 24 פגזים תוך דקה מדרישת האש, ללא קביעה מראש של המטרה ("אש מזדמנת").
 
===קרדום / קשת / Dragon EFSS===
[[קובץ:Keshet-120-mortar001.jpg|ממוזער|250px|"קשת" - מרגמת 120 מ"מ על גבי נגמ"ש]]
מרגמה 120 מ"מ מתוצרת [[סולתם]] הישראלית, מיוצרת עבור [[צה"ל]] ו[[צבא ארצות הברית]] ונישאת על-גביעל־גבי [[נגמ"ש]] ייעודי אמריקני. מיועדת לספק מטח של 16 פגזים על-פיעל־פי דרישה. המרגמה אינה אוטומטית והטעינה נעשית מהקנה.
 
על-פיעל־פי החלטת [[חיל הנחתים האמריקאי]] מינואר [[2004]], המערכת תיקרא Dragon EFSS ("מערכת סיוע אשסיוע־אש יבילה") ותחליף בעתיד את תותחי הוביצר 155 מ"מ יבילים שנמצאים היום בשימוש.
 
ב[[צה"ל]] משרת הקרדום תחת השם "[[קשת (מרגמה)|קשת]]".
 
===Fireball===
ב-2003ב־2003 נחשף פגז 120 מ"מ [[מונחה לייזר]] מתוצרת [[התעשייה האווירית לישראל|התעשייה האווירית]]{{הערה|1=[http://www.deagel.com/pandora/?p=mn00208001]}}. מלבד מערכת הנחיית לייזר, נוספו לפגז סנפירי גוף וזנב המכפילים את טווחו לכדי 15 ק"מ.
 
''';יתרונות'''
* דיוק
* טווח
 
''';חסרונות'''
* ראש נפץ מוקטן
* סירבול במתן תיקונים לסדרת הירי
===פצמ"ר 120מ"מ מצרר===
[[התעשייה הצבאית]] פיתחה{{הערה|1=
[http://www.imi-israel.com/Business/ProductsFamily/TankAmmunition.aspx?FolderID=31&docID=304 SDF Bomblet] - פצמ"ר מצרר של התעשייה הצבאית}} את פצמ"ר המצרר אשר מכיל 24 פצצונות נ"א/[[נ"ט]] בעלות יכולת [[השמדה עצמית]]. כל פצצה מכסה שטח של מעל 4,000 מ"ר כאשר כל פצצונת חודרת כ-105כ־105 מ"מ פלדת שריון ומספקת כ-1כ־1,200 רסיסים. הפצמ"ר מיועד לירי מכל מרגמה עם קנה חלק כולל המרגמות המתקדמות באורך של 3 מטר כדוגמת ה-AMOSה־AMOS.
 
==קישורים חיצוניים==