יקותיאל יהודה טייטלבוים – הבדלי גרסאות

עד לשנת [[1999]] נחשב אחיו הבכור, הרב [[אהרן טייטלבוים]], ליורש המיועד של אביו. הרב זלמן מונה לרב קהילת סאטמאר בירושלים. באותה שנה השתנתה חדות הפוליטיקה הפנימית בחסידות, בנסיבות שאינן ברורות כל צרכן. ה"ברך משה" עורר התנגדות מרגע עלייתו לכס האדמו"רות, בשל סגנון הנהגתו הריכוזי והחמור שהזכיר יותר אדמו"רים מזרח-אירופאים רגילים מאשר את דודו "הויואל משה", ורדיפתו את גורמי האופוזיציה שהתרכזו סביב הרבנית האלמנה [[אלטא פייגא טייטלבוים]]. בנו, שהשליט את מרותו על קריית יואל ורדף את ה"בני יואל", נאמני האלמנה, עורר חשש בקרב קנאים גם בשל נישואיו לבת הרבי מוויז'ניץ, מראשי האגודיסטים. גורם מכריע היה היחלשותו של "הברך משה" בסוף שנות ה-90, שפתחה את הדרך לבנו הבכור למשול בפועל – ועקב כך להיקלע לסכסוך עם הגבאי הראשי משה פרידמן, אחד הכוחות החזקים בחצר.

 

 

==הכתרתו לאדמו"ר==

מסוף [[שנות ה-90 של המאה ה-20|שנות ה-90]] התפלגה למעשה החסידות, בין תומכי הרב אהרן ותומכי הרב יקותיאל יהודה. החסידים התומכים באח הצעיר (המכונים "זַאלי'ס" או "זלונים" בז'רגון הסאטמרי) טוענים כי מעשי האב בחייו וכן צוואתו תומכים בו כיורש. הפלג האחר טוען כי האדמו"ר הקודם חלה ב[[מחלת אלצהיימר]], ולמעשה נשלט על ידי בני ביתו ומשמשיו, ובעיקר הגבאי הראשי משה פרידמן. בנוסף לכך, טוענים ה"אהרונים" כי קיימת צוואה משנת [[1996]] שבה מינה האב את הבכור ליורש והודיע כי זהו רצונו הסופי{{הערה|{{בחדרי חרדים|משה ויסברג|המחלוקות והפיצולים בחצרות החסידים|941831|28 בספטמבר 2018}}}}.

 

 

ב[[שבט (חודש)|שבט]] [[תשע"ג]], לראשונה מאז מינויו לאדמו"ר, ביקר בארץ ישראל לרגל נישואי נכדתו. במהלך ביקורו נפגש עם רבנים ואדמו"רים, ואף [[אגודת ישראל|אגודאים]], ובהם הרב [[שמואל אוירבך]], הרב [[חיים קנייבסקי]] ו[[יעקב אריה אלתר|האדמו"ר מגור]]. בביקור חילק האדמו"ר סכומי כסף ניכרים למוסדות שמתנזרים מתמיכה כספית של מוסדות המדינה, וזאת כחלק ממיזם "[[שקל הטהור]]" שמפעילה החסידות בראשותו.