קטאנה – הבדלי גרסאות

כאשר דנים בקטאנה, לרוב הכוונה היא לחרב המסורתית שבה השתמשו [[סמוראי|הסמוראים]] - חרב מעוקלת, בעלת [[להב]] חד -צדדי וניצב ארוך המאפשר אחיזה בשתי הידיים, כיוון שמשקלה נע בין 1 קילוגרם עד 1.5 [[קילוגרם]]. אורך הלהב נע בדרך כלל בין 60 ל-80 סנטימטרים[[סנטימטר]]ים. בדרך כלל הסמוראים חגרו את הקאטנה יחד עם [[ואקיזאשי]] (חרב יפנית קצרה). שילוב זה של שתי החרבות נקרא "דאישו" (daisho), וייצג את [[מעמד|מעמדו]] ה[[חברתי]] של הסמוראי. הנדן של הקאטנה, נקרא "סאיה" (saya). השימוש הרגיל בחרב הוא לחיתוך ושיסוף, אם כי גם דקירות אפשריות. בדרך כלל מחזיקים את הקטאנה בשתי ידיים, אך ניתן להחזיקה גם ביד אחת, וחוגרים אותה כך שהלהב פונה כלפי מעלה. השימוש העיקרי בקטאנה לא היה בשדה הקרב - שם הסמוראים השתמשו בעיקר ב[[חץ וקשת]] מסוג [[יומי]] וב[[חנית|חניתות]], והחרב הייתה נשק להגנה עצמית - אלא בחיים האזרחיים, שם שימשה כנשק מרכזי ב[[אמנויות לחימה]] רבות, ב[[קנגו]], וב[[דו-קרב]]ות רבים בערים ובתוך מבנים כגון [[טירה (מבצר)|טירות]].

הקטאנה פותחה ביפן ב[[המאה ה-16|מאה ה-16]] והחליפה את חרב ה[[טאצ'י]] (ביפנית "חרב גדולה") שדמתה לה במראה אך הייתה מעוקלת וארוכה יותר עם [[להב]] עם קצה חיתוך באורך 80 [[סנטימטר]]. עוד הבדל הוא שהטאצ'י נחגרה כך שהלהב פנה כלפי מטה.

תהליך חישול הקטאנה היה ארוך ומורכב ושוכלל לדרגת אמנות. הקטאנה מורכבת מ[[פלדה]] ממספר סוגים: קצה החיתוך בלהב חושל מפלדה חזקה, קשה וחדה במיוחד בעוד שלב הלהב וגוף החרב חושל מפלדה חזקה וגמישה. שילוב זה יצר [[להב]] חזק וחד שיכל לעמוד ב[[כוח (פיזיקה)|כוחות]] וה[[מאמץ (מכניקה)|מאמצים]] הנוצרים מחיתוך חומר קשה וספיגת מכות וזעזועים. הלהבים הטובים והאיכותיים ביותר, בידיהם של סמוראים חזקים ומיומנים, היו חזקים מספיק כדי לחתוך דרך [[קסדה|קסדת]] ה[[קאבוטו]].

הקטאנה שימשה כנשקו העיקרי של ה[[סמוראי]] במשך מאות שנים, עד שבסופו של דבר איבדה את חשיבותה המבצעית בגלל אימוץ [[נשק חם|הנשק החם]] ב[[יפן]]. אף על פי שהשימוש המקורי איבד ממשמעותו, ה[[קנג'וטסו|הקנג'וטסו]] (אמנות הלחימה בחרב) התפתחה למספר אמנויות לחימה וענפי ספורט מזרם ה[[גנדאי בודו]]. למשל, [[איאיידו]] היא אומנות שליפת הקטאנה, ו[[קנדו]] הוא ספורט הדומה לסייף, אך עם חרבות יפניות מעוקלות. אף על פי כן, ה[[קוריו]] (koryu - האסכולה העתיקה) עדיין מלמדים את השיטות וטכניקות הלחימה מהזמנים הפאודליים של יפן.