|
בתקופה ש[[בין שתי מלחמות העולם]] שגשגה [[יהדות רומניה]], שזכתה ל[[שוויון זכויות]], והדבר היה לצנינים בעיני החוגים האנטישמיים, שתלו ביהודים את הקולר לכל חוליי החברה הרומנית. אנטישמים אלו לא הסתפקו בהאשמות בלבד, אלא פעלו באופן אקטיבי ויזמו פרעות, שבהן פגעו פיזית ביהודים וברכושם, נאבקו למען חקיקה מפלה, ואף ניסו, ב-[[11 בינואר]] [[1936]], להתנקש בחיי ה[[רב ראשי|רב הראשי]] של יהודי רומניה, הרב [[יעקב יצחק נימירובר]]{{הערה|1={{דבר||פשיסטים רומנים יורים ברב נימירובר|1936/01/12|00101}}}}.
לאחר [[הסכם מולוטוב-ריבנטרופריבנטרופ–מולוטוב]] העבירה [[ברית המועצות]] לרומניה [[אולטימטום]], בו דרשה ממנה לצאת מבסרביה ומחלק מבוקובינה. בהיעדר בעלי ברית המוכנים לעמוד לצדה, נאלצה רומניה לציית. לאחר אובדן הטריטוריות לברית המועצות, הביא [[תכתיב וינה]] בנושא הסכסוך בין רומניה ל[[הונגריה]] על [[טרנסילבניה]] ובין רומניה לבולגריה על חלק מ[[דוברוג'ה]], לקריעת חבלים נרחבים מהמולדת הרומנית והעברתם להונגריה ולבולגריה. הטראומה שעברה על העם הרומני, שנאלץ לוותר על חבלים אלה ללא [[מלחמה]], דרבנה אותו לחפש [[שעיר לעזאזל (חברה)|שעיר לעזאזל]], אותו מצא ביהודים. במהלך נסיגת ה[[צבא]] הרומני מחבלי בסרביה ובוקובינה, היו תושבים מקומיים לא-רומנים, שהפגינו את שמחתם ואף פגעו בחיילים הנסוגים. הדיווחים העדיפו להגדיר את כל אלה כ"יהודים", אף שהיו בהם [[אוקראינה|אוקראינים]], [[רוסים]], בעלי השקפות אוהדות ל[[קומוניזם]] וגם פושעים ששוחררו מ[[בית סוהר|בתי הסוהר]]. סביר להניח שגם חלק מהיהודים, שסבלו מהאנטישמיות הרומנית, שמחו לקראת שינוי השלטון, אך היו גם יהודים שחששו מכך ואפילו עזבו את חבלי הארץ הללו כדי לא לחיות תחת משטר קומוניסטי.
החיילים הרומנים הנסוגים מבסרביה וצפון בוקובינה החלו לפרוע ביהודים בדרכם לרומניה.
|
