התרגיל המסריח – הבדלי גרסאות

לאחר שממשלת שמיר נפלה הטיל [[נשיא מדינת ישראל|הנשיא]] [[חיים הרצוג]] על פרס להרכיב ממשלה חדשה ב־[[20 במרץ]]. ואולם המשא ומתן הקואליציוני נקלע לקשיים: [[הרב שך]], מנהיגה הרוחני של מפלגת [[דגל התורה]], התנגד בחריפות להצטרפות [[מפלגת ש"ס]] לממשלת השמאל, ובכינוס שארגן ב[[היכל הספורט ביד אליהו]] נימק זאת בחשבון ההיסטורי עם השמאל ועם אנשי ה[[קיבוץ|קיבוצים]] "אוכלי השפנים", כדבריו (בזכות ביטוי זה נודע הנאום כ"[[נאום השפנים והחזירים|נאום השפנים]]"). בעקבות התנגדותו התקיפה של הרב שך סירב הרב [[עובדיה יוסף]] לאשר למפלגתו, ש"ס, להצטרף לממשלת פרס, ובכך טרף את הקלפים. המפלגה החרדית היחידה שהצטרפה למהלך הייתה אגודת ישראל, אך איתה יחד עדיין היו לפרס ולמערך רק 60 ח"כים (המערך 39, [[ר"צרצ]] 5, אגודת ישראל 5, [[חד"ש]] 4, [[מפ"ם]] 3, [[מפלגת שינוי|שינוי]] 2, [[הרשימה המתקדמת לשלום]] 1, [[מד"ע]] 1), ח"כ אחד פחות מן הדרוש כדי לאשר בכנסת את ה[[ממשלה]] החדשה. הח"כ החסר שבא לעזרתם היה [[אברהם שריר]], שנבחר לכנסת כאיש [[המפלגה הליברלית הישראלית|המפלגה הליברלית]], שהייתה חלק מן [[הליכוד]]. שריר נמנה עם קבוצה של חמישה ח"כים מן המפלגה הליברלית שב[[פברואר]] 1990 התפצלה מן הליכוד וייסדה מפלגה בשם "[[המפלגה לקידום הרעיון הציוני]]", בראשותו של [[יצחק מודעי]]. במהלך המשא ומתן הקואליציוני עימה סירבה המפלגה להצטרף לממשלה בראשותו של פרס, אך שריר הסכים לפרוש ממנה לבדו ובכך להעניק לפרס את הרוב הדרוש.