הבדלים בין גרסאות בדף "קרב מעבר קסרין"

נוספו 7,630 בתים ,  לפני 5 חודשים
החלפות (, הייתה , ארצות הברית, באספת, ]] , הדיוויזיה)
(החלפות (, הייתה , ארצות הברית, באספת, ]] , הדיוויזיה))
'''קרב מעבר קסרין''' (ב[[אנגלית]]: '''Battle of Kasserine Pass''') היה קרב [[המערכה בתוניסיה|במערכה בתוניסיה]] ב[[מלחמת העולם השנייה]] שהתרחש בפברואר 1943. הקרב התחולל ב[[מעבר קסרין]], [[מעבר הרים]] ב[[הרי האטלס]] שבמערב־מרכז [[תוניסיה]], שאורכו כשלושה קילומטרים.
 
בקרב זה הוביל פלדמרשל [[ארווין רומל]] את כוחות [[מדינות הציר]] הנצורים בתוניסיה שהיו מורכבים מ[[קורפוס אפריקה]], חלקים מהדיוויזיה המשוריינת "צ'נטאורו" האיטלקית, ושתי ארמיות פאנצר מתוך [[ארמיית הפאנצר החמישית (ורמאכט)|ארמיית הפאנצר החמישית]], למתקפהלהתקפה כנגד כוחות בעלות הברית, אשר כללו את הקורפוס השני האמריקאי בפיקודו של [[מייג'ור גנרל]] [[לויד פרדנדאל]],{{הערה|שם=milhist|{{Cite web|last=Hickman|first=Kennedy|url=http://militaryhistory.about.com/od/worldwarii/p/kasserine.htm|title=World War II: Battle of Kasserine Pass – North Africa|publisher=Militaryhistory.about.com|date=|accessdate=2016-07-31}}}} את [[הדיוויזיה המשוריינת השישית (בריטניה)|הדיוויזיה המשוריינת השישית]] הבריטית בפיקודו של מייג'ור גנרל צ'ארלס קייטלי ואת [[הארמייה הראשונה (בריטניה)|הארמייה הראשונה]] הבריטית בפיקודו של [[לוטננט גנרל]] [[קנת' אנדרסון]].
 
זה היה הקרב הראשון בקנה מידה גדול של כוחות אמריקאים וכוחות גרמניים באפריקה במלחמת העולם השנייה והוא הסתיים בתבוסת הכוחות האמריקאים הבלתי מנוסים, שנהדפו יותר מ־80 ק"מ מערבית למיקומם עד למעבר פאיד.{{הערה|שם=milhist}} תוצאות הקרב אישרו את תחזיתו של [[וינסטון צ'רצ'יל]], שדגל כי הפלישה לצרפת, כפי שנוסחה בתוכנית של מבצע ראונדאפ שתוכנן לשנת 1942, צריכה להתעכב עד שבעלות הברית יכלו לתמוך במשימה כה שאפתנית, שתיתן לחיילים האמריקנים זמן להדביק את הקצב המלחמה על מנת שיהיה להם סיכוי בקרב נגד האיטלקים והגרמנים המנוסים והמצוידים. בקרב זה רומל הצליח להבקיע את מעבר קסרין ולהדוף את האמריקאים כשמונים קילומטרים מערבה.
=== מעבר פאיד ===
[[קובץ:Tunisia30Janto10Apr1943.jpg|ממוזער| תוניסיה, 30 בינואר - 10 באפריל 1943]]
חלקים של [[ארמיית הפאנצר החמישית (ורמאכט)|ארמיית הפאנצר החמישית]], בראשותו של גנרל [[הנס-יירגן פון ארנים|האנס יירגן פון ארנים]], הגיעו לעמדות בעלות הברית בשלוחה המזרחית של הרי האטלס ב־30 בינואר. [[דיוויזיית הפאנצר ה-21 (ורמאכט)|דיוויזיית הפנאצר ה־21]] נתקלה בכוחות צרפתיים בפאיד, ולמרות השימוש המצוין ברוביבתותחי ה־75 מ"מ הצרפתיים, אשר גרמו אבדות כבדות בקרב כוחות החי"ר הגרמניים, כוחות בעלות הברית נהדפו מערבה.{{ביאור|אף על פי שהצרפתים היו מצוידים בארטילריה ותחמושת גרועים מתקופת מלחמת העולם הראשונה, הם היו מומחים בכל הנוגע לארטילריה ומדי פעם פגעו בפטרולים ובחיילים גרמניים, בטרהבמטרה לנהל משא ומתן על השליטה במעברים הצרים.}}
הארטילריה האמריקנית והטנקים של [[הדיוויזיה המשוריינת הראשונה של ארצות הברית|הדיוויזיה המשוריינת הראשונה]] נכנסו לקרב תוך שהם משמידים טנקים של האויב ואילצו את השאר, למראית עין, לסגת.{{הערה|שם=ה1|Westrate (1944), pp. 109–17}} זו הייתה מלכודת; כאשר הדיוויזיה המשוריינת הראשונה נכנסה למרדף אחרי שאר הטנקים היא נפגשה במסך של תותחי נ"ט גרמניים שגרמו לאבדות כבדות. תצפיתן ארטילרי קדמי אמריקאי, שהרדיו וקווי התקשורת הקרקעיים שלו נהרסו מאש התותחים תיאר את הקרב:
{{ציטוט|תוכן="זה היה טבח. הם התקדמו היישר לעבר לועי [[תותח נ"מ 88|תותחי ה־88]] המוסתרים וכל מה שיכולתי לעשות הוא לעמוד מן הצד ולראות כיצד טנק אחר טנק מתפוצץ לחתיכות ועולה בלהבות או פשוט נעצר, הרוס. אלה שהיו מאחור ניסו לסגת לאחוריהם אבל היה נראה שה־88 נמצאים בכל מקום."|מקור=ווסטרייט, 1944{{הערה|Westrate 1944, pp. 109-117}}|אנגלית=}}
 
=== קרב סידי בוזיד ===
רומל לא ראה בארמייה השמינית איום רציני, כי עד שטריפולי נכבשה, יכול היה מונטגומרי להחזיק רק כוח קטן בדרום תוניסיה. ספינות החלו לפרוק ב־9 בפברואר, אך הנמל לא פעל באופן מלא עד סוף החודש.{{הערה|שם=Watson72|Watson (2007), p.72}} בתחילת פברואר הציע רומל ל"קומנדו סופרימו" (הפיקוד העליון האיטלקי ברומא) לתקוף עם שני [[צוות קרב|צוותי קרב]], הכוללים חלקים מ[[ארמיית הפאנצר החמישית (ורמאכט)|ארמיית הפאנצר החמישית]], שני בסיסי אספקה אמריקאים מעט מערבה מהשלוחה המערבית של ההרים באלג'יריה. תקיפה מהירה הייתה יכולה ללכוד את האספקה ולשבש ניסיונות אמריקנים לרכז כוחות ליד טבסה (تبسة). ארנים התנגד לכך וההתקפה התעכבה במשך שבוע עד שהושגה הסכמה על מבצע '''פרולינגסווינד''' (רוח האביב), מתקפההתקפה של ארמיית הפאנצר החמישית על מרכז התקשורת והאספקה של סידי בוזיד (سيدي بوزيد). כוחותיו של רומל, שנמצאו 97 ק"מ דרום־מערבית, פתחו במבצע '''מורגנלופט''' (אויר בוקר) על מנת לכבוש את [[גאפסה]] ולהתקדם אל עבר תוזיר (توزر).{{הערה|שם=Watson72}}
 
ב־14 בפברואר החלו [[דיוויזיית הפאנצר ה-10|דיוויזיות הפאנצר ה־10]] ו[[דיוויזיית הפאנצר ה-21 (ורמאכט)|ה־21]] את [[קרב סידי בוזיד|קרב סידי־בוזיד]], כ־16 ק"מ ממערב לפאיד, במישור הפנימי של הרי האטלס.{{הערה|שם=Watson72}} הטנקים האמריקאים הובסו והחי"ר, שהיה ממוקם לא טוב על שלוש גבעות ולא היה מסוגל לספק תמיכה הדדית, היה מבודד. התקפת־נגד שהתקיימה למחרת נהדפה בקלות וב־16 בפברואר התחילו הגרמנים להתקדם לעבר סבייטלה (سبيطلة).{{הערה|שם=Watson72}} לאחר ההצלחה בסידי־בוזיד, הורה רומל ל[[קורפוס אפריקה]] לתקוף את גאפסה ב־15 בפברואר, אך לילה קודם לכן הורה אנדרסון למגינים לפנות את גאפסה ולהעביר את קו ההגנה הראשי לגבעות סביב פריאנה (فريانة), שכן לדעתו גאפסה לא הייתה עומדת בפני התקפה גדולה.{{הערה|שם=Watson72}} למחרת, בגלל האיום על האגף הדרומי, קיבל אנדרסון את הסכמתו של אייזנהאואר והורה על נסיגה מהרי הדורסל המזרחיים, אל קו הדורסל המערביים, מפריאנה וצפונה.{{הערה|שם=ה2|Playfair, p. 292}} בבוקר ה־17 בפברואר הורה פרדנאל על נסיגה מסבייטלה ומפריאנה,{{הערה|שם=ה2}} משום שהיה בכוחו של הקורפוס השני האמריקאי להתרכז בהגנה על מעברי קסרין וסְבּיבּה (سبيبة), בשלוחה המערבית של ההרים. אבידות הכוחות האמריקאים היו 2,546 איש, 103 טנקים, 280 כלי רכב, 18 תותחי שדה, שלושה תותחים נגד טנקים וסוללת [[נ"מ]].{{הערה|שם=ה2}}
יחידת הסיור ה־33 ניסתה להפתיע את הכוחות המגינים על קסרין במעבר אך נכשלה: גדוד של [[פאנצרגרנדיר]] היה מוכן במעבר ואחד נוסף בג'בל סממה, הגבעה ממזרח.{{הערה|Playfair, p. 296 & 297}} רומל החליט להעביר את יחידותיו מ[[דיוויזיית הפאנצר העשירית (ורמאכט)|דיוויזיית הפאנצר העשירית]] למעבר קסרין בבוקר למחרת, להתקפה מתואמת יחד עם יחידות מ[[קורפוס אפריקה]], שאליהן יצטרפו חלקים מדיוויזיית השריון ה־131 "צ'נטאורו" (Centauro) האיטלקית.{{הערה|Watson (2007), p. 90}} תגבורת בריטית מבריגדת השריון ה־26 ([[הצבא הבריטי#מבנה הצבא הבריטי|הדיוויזיה המשוריינת השישית]]) התאספה בתאלה ו[[בריגדיר גנרל|בריגדיר]] דונפי, שבחן את המצב, החליט להתערב. מפקדת [[הארמייה הראשונה (בריטניה)|הארמייה הראשונה]] הגבילה אותו לשלוח רק את "כוח גור" (Gore Force), [[צוות קרב]] [[שדה הקרב המשולב|משולב]] קטן של פלוגת חיל רגלים, פלוגה של 11 טנקים, סוללת ארטילריה וצוות [[אמצעי לחימה נגד טנקים|נ"ט]].{{הערה|שם=ה3|Playfair, p. 297}} בריגדיר קמרון ניקולסון (מהדיוויזיה המשוריינת השישית) קיבל פיקוד על "ניקפורס" (Nickforce) – כל היחידות שנמצאו מצפון־מערב למעבר.{{הערה|Playfair, p. 298}}
[[קובץ:Bundesarchiv_Bild_101I-557-1002-10,_Tunesien,_amerikanische_Kriegsgefangene.jpg|ממוזער| חיילים אמריקנים שנשבו במהלך הקרב צועדים בכפר תוניסאי]]
במהלך הלילה, נכבשו העמדות האמריקאיות בשתי הכתפיים המשקיפות על המעבר ובשעה 8:30 בבוקר הפאנצרגרנדירים הגרמניים ו"ברסליארי" (Bersaglieri) האיטלקית חידשו את ההתקפה. בשעה 10:00 בבוקר העריך דונפי כי כוח המשימה סטארק עומד לפנות את מקומו והורה ל"כוח גור" לעבור לצד המעבר הקרוב לתאלה כאשר חלקים מדיוויזיית "צ'נטאורו" פתחו במתקפהבהתקפה לעבר טבסה, שהמשיכה כל אחר הצהריים.{{הערה|Walker 2006, pp. 186–187}} בשעה אחת בצהריים רומל שלח קדימה שני גדודים מדיוויזיית הפאנצר העשירית שגברו על ההגנה.{{הערה|שם=ה3}} הטנקים וברסליארי מדיוויזיית "צ'נטאורו" התקדמו לאורך כביש 13 וחיסלו את ריגמנט ההנדסה הקרבית ה־19.{{הערה|Tucker 2012, p. 1,575}}{{הערה|Atkinson 2002, p. 372.}} הניצולים האמריקאים נסגו באופן לא מאורגן במעלה היציאה המערבית מהמעבר לעבר ג'בל אל־חמרה, לשם הגיע "פיקוד קרב ב'" של הדיוויזיה המשוריינת הראשונה. ביציאה לתאלה, "כוח גור" העסיק את כוחות הציר תוך שהוא נסוג לאט ומאבד את כל הטנקים שלו, כדי להצטרף לבריגדת השריון ה־26 שהייתה במרחק של 16 ק"מ.
 
=== ג'בל אל־חמרה ===
קורפוס אפריקה החל לנוע לאורך עמק נהר חטב (حطب), לעבר חיידרה (حيدرة) וטבסה בשעות אחר הצהריים המוקדמות של ה־21 בפברואר והתקדם עד שנתקל בג'בל אל־חמרה בכוחות המגנים של בעלות הברית, שהורכבו מרגימנט הרגלים ה־16 האמריקאי, דיוויזיית הרגלים הראשונה ו"צוות קרב ב'" של הדיוויזיה המשוריינת הראשונה האמריקאית. הכוח הגרמני־איטלקי נעצר ולמרות הלחץ הכבד שכלל [[תקיפה אווירית|התקפות אוויריות]], הוא לא הצליח לסלק את המגינים האמריקאים.{{הערה|Rutherford (1970) p. 124}} לאחר שהפסיקו את התקדמות כוחות הציר לכיוון טבסה, גנרל פול רובינט וגנרל טרי אלן הפנו את תשומת לבם לתכנון התקפת נגד שתתקיים למחרת, 22 בפברואר. התוכניות שתכננו שני הצדדים היו מבולבלות כתוצאה מהקרב וכוחות הציר (5 "ברסליארי", קבוצת תותחי "סמובנטה" (Semovente) מצ'נטאורו ו־15 [[פאנצר]]ים) פתחו בתקיפה נוספת על עמדות ארצות הברית בבוקרו של ה־22 בפברואר. אף על פי שכוחות הציר תקפו בחוזקה, המגינים האמריקאים החזיקו את הקו ובאמצע אחר הצהריים, חיל הרגלים והטנקים האמריקאים פתחו ב[[התקפת נגד]] שחיסלה את הכוח הגרמני והאיטלקי המשולב. יותר מ־400 אסירים מכוחות הציר נשבו כאשר התקפת הנגד כבשה את העמדות של קורפס אפריקה.{{הערה|Kelly (2002) p. 244}}
{{להשלים}}
 
=== תאלה ===
[[קובץ:The_British_Army_in_Tunisia_1943_NA880.jpg|ממוזער| חיילים בריטים מהגדוד השני של [[משמר הגרנדירים (בריטניה)|משמר הגרנדירים]], מקימים עמדות בשטח הררי קשה בתאלה, 24 בפברואר 1943]]
{{להשלים}}
רומל נשאר עם הקבוצה הראשית של דיוויזיית הפאנצר העשירית בדרך לכיוון תאלה, שם התחפרו על הגבעות הבריגדה המשוריינת ה־26 ושרידי רגימנט הרגלים ה־26 האמריקאי. אם העיירה הייתה נופלת ודרום שתי הדרכים מתאלה לטבסה היו נחתכות, דיוויזיית הרגלים התשיעית האמריקאית מצפון הייתה מבודדת ו"צוות קרב ב'" של הדיוויזיה המשוריינת הראשונה היה נלכד בין דיוויזיית הפאנצר העשירית ליחידות התומכות שלה שהיו נעות צפונה בדרך השנייה לטבסה.
 
הכוח המשולב של בעלות הברית ניסה לעכב את התקדמות הגרמנים לעבר תאלה, מה שעלה לו באבידות כבדות. כוח בעלות הברית שנסג גבעה אחר גבעה צפונה עד החשכה, עצר הכוח את ההתקפות הגרמניות ממש מדרום לעיירה.{{Sfn|Playfair|Molony|Flynn|Gleave|2004|pp=297–298}} הארטילריה של דיוויזיית הרגלים התשיעית (48 תותחים) ומחלקות נ"ט, שהועברו ממרוקו ב־17 בפברואר 1,300 ק"מ מערבה, הגיעו בשעות אחר הצהריים לטבסה ובחצות הלילה כבר היו מוכנים בעמדותיהם בתאלה. ביום למחרת, החזית הוחזקה ברובה על ידי חיל הרגלים הבריטי, עם גיבוי חזק במיוחד של ארטילריה אמריקאית ובריטית מאוחדת, תחת פיקודו של [[בריגדיר גנרל]] [[סטפורד לירוי אירווין]], מפקד הארטילריה של דיוויזיית הרגלים התשיעית האמריקאית. לבריטים היו 36 תותחים, בנוסף על הטנקים של הבריגה הרכובה דרבישייר (Derbyshire Yeomanry) ושל רגימנט נושאי הרומח ה־17/ה־21.{{הערה|Watson (2007), p. 104}}{{הערה|Playfair, p. 300}}
 
אנדרסון הורה לדיוויזיית הרגלים התשיעית וולארטילריה המסייעת שלה באל־קאף להתכונן להתקפה גרמנית צפויה, אולם [[מייג'ור גנרל|מייג'ור ג'נרל]] [[ארנסט הרמון]] האמריקאי, שנשלח על ידי אייזנהאואר לדווח על הקרב, ופיקוד בעלות הברית הורו לארטילריה של דיוויזיית הרגלים התשיעית להישאר מאחור.{{הערה|Murray (2006), pp. 28–35}} בבוקר ה־22 בפברואר, מטח ארטילריה עז מתותחי בעלות הברית המקובצים, מנע את חידוש ההתקפה של דיוויזיית הפאנצר העשירית, השמיד טנקים וכלי רכב ושיבש את התקשורת. ברויך, מפקד קבוצת הקרב, החליט לעצור ולהתארגן מחדש, אך תגבורת של בעלות הברית המשיכה להגיע.{{הערה|Watson (2007), pp. 104 & 105}}{{הערה|Murray, pp. 28–35}} תחת אש מתמדת חיכתה דיוויזיית הפאנצר העשירית עד החשיכה כדי לסגת משדה הקרב.
 
=== נסיגה ===
[[קובץ:Italian_semoventes_in_action.jpg|ממוזער| [[תותח סער|תותחי סער]] "סמובנטה" איטלקיים]]
{{להשלים}}
כוחות מפוזרים עם אספקות שהולכות ומידלדלות, כשהארטילריה של בעלות הברית דוחקת במעבר מול תאלה וכעת ניצבים נגד התקפות נגד של ארצות הברית לאורך נהר חטב, הבין רומל שההתקפה שלו הופסקה. בסביבה, לאורך נהר חטב ועכשיו בתאלה, לא הצליחו מאמצי הכוחות הגרמניים והאיטלקיים לשבור את קו בעלות הברית. עם סיכויים מועטים להצלחה נוספת, רומל פסק כי יהיה זה נכון יותר להפסיק בהתקפה, להתרכז בדרום תוניסיה ולהכות מכה קשה בארמייה השמינית, שעסקה באספת כוחות וארכון היחידות. לפחות הייתה לו נחמה בכך שהוא גרם לאבדות כבדות לאויבו ושריכוזי הכוחות של בעלות הברית בגפסה ובסבייטלה הושמדו.{{הערה|Playfair, p. 301}} בפגישה שנערכה במפקדה של רומל בקסרין ב־23 בפברואר, ניסו קסלרינג ו[[גנרל חיל הפרשים (גרמניה)|גנרל חיל הפרשים]] זיגפריד וסטפל לשנות את דעתו של רומל בטענה כי עדיין יש היתכנות של הצלחה. רומל היה נחוש; קסלרינג הסכים בסופו של דבר ובאותו ערב הוראות רשמיות של ה"קומנדו סופרימו" ברומא קראו לבטל את ההתקפה והפנו את כל יחידות הציר לחזור לעמדותיהן המקוריות.{{הערה|Watson (2007), pp. 109–110.}} ב־23 בפברואר התקפה אווירית אמריקאית מסיבית על המעבר החישה את הנסיגה הגרמנית. בסוף ה־24 בפברואר שוב נכבש המעבר, פריאנה הייתה בידי בעלות הברית; סידי בוזיד וסבייטלה נכבשו בחזרה זמן קצר לאחר מכן.{{הערה|Rutherford (1970), p. 147}}
 
== לאחר הקרב ==