יצחק בן-אהרן – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ סדר תבניות בסוף הערך (בוט סדר הפרקים)
מלחמת איטליה-יוון ==> מלחמת איטליה–יוון
שורה 46:
בשנים [[1932]]–[[1938]] שימש כמזכיר מועצת פועלי [[תל אביב]]. בין השנים [[1938]]–[[1939]] היה מזכיר [[מפא"י]]. בקיץ [[1935]] שימש חודשים אחדים כשליח ארגון "[[החלוץ]]" ב[[גרמניה הנאצית]], עד למעצרו וגירושו בידי ה[[גסטאפו]].
 
בשנת [[1940]] [[מתנדבי היישוב|התגייס]] ל[[הצבא הבריטי|צבא הבריטי]] כדי להלחם ב[[נאצים]], עבר קורס קצינים וקיבל דרגת Second lieutenant (סגן-מִשְנֶה). בשנת [[1941]] נפל ב[[שבי]] הגרמנים בסופה של [[מלחמת איטליה-יווןאיטליה–יוון]]. הוחזק יחד עם לוחמים נוספים מ[[ארץ ישראל]] ב[[שבויי היישוב במלחמת העולם השנייה|שבי הגרמני]] עד לשנת [[1945]]. רוב השבויים הארץ ישראלים הוחזקו ב"סטלג 8B", ב[[למסדורף]] שב[[שלזיה]] (כיום חלק מ[[פולין]]), אך בן-אהרן ושני קצינים יהודים נוספים, סרן נתן גרשוני וסגן שמעון הכהן, הוחזקו בדרום גרמניה במחנה שבויים מיוחד לקצינים.{{הערה|על-פי ספרו של [[יוסף אלמוגי]] על השבי: יוסף אלמוגי, '''בראש מורם: חיילים ארצישראליים בשבי הנאצי''', תל אביב: [[משרד הביטחון - ההוצאה לאור|משרד הביטחון]], תש"ן-1989}}
 
לאחר [[מלחמת העולם השנייה]] הצטרף ל[[התנועה לאחדות העבודה|תנועה לאחדות העבודה]]. בשנת [[1946]] היה מראשי [[התנועה לאחדות העבודה פועלי ציון]], והחל מפברואר [[1948]] היה מראשי [[מפ"ם]] (אשר שנוסדה כאיחוד של התנועה לאחדות העבודה פועלי ציון עם [[מפלגת פועלים השומר הצעיר]]). עם הפילוג במפ"ם ב-[[1954]] הפך לאחד מראשי מפלגת [[אחדות העבודה - פועלי ציון]]. שימש כמזכיר הכללי של ההסתדרות בשנים [[1969]]–[[1973]]. הוא התעמת תכופות ונמרצות עם [[דוד בן-גוריון]]. כלפי [[יצחק טבנקין]] ו[[ישראל גלילי]], שותפיו לזרם האידאולוגי, היה רך יותר בביקורתו, גם כאשר חלק עליהם בתוקף. לעומת זאת, גילה יחס אוהד כלפי [[חיים ויצמן]] ומורשתו המתונה, וזאת חרף פער אידאולוגי מובהק בין שניהם.