הבדלים בין גרסאות בדף "יוסף סערוני"

הוסרו 1,366 בתים ,  לפני שנה
פרסומות
מ (קישורים פנימיים)
(פרסומות)
[[קובץ:J saaroni.jpg|ממוזער|220x220 פיקסלים|יוסף סערוני בחצר ביתו]]
'''יוסף סערוני''' (מאטוב) ([[1901 ברוסיה|1901]] - 1 במרץ [[1990 בישראל|1990]]) היה [[מתרגם]], [[סופר]], [[מבקר אמנות|מבקר]] ספרותי ו[[עיתונאי]] ישראלי.
 
== ראשית דרכו ==
סערוני נולד בעיירה פופלנאסטויה{{הערה|{{צ-מאמר|מחבר=י. סערוני|שם=כפר מולדתי פופלנאסטויה|כתב עת=העבר - רבעון לדברי היהדות והיהודים ברוסיה|כרך=חוברת ז'|עמ=177-182|שנת הוצאה=מאי 1960}}}} שב[[אוקראינה]] להוריו, רחל ושלום מאטוב. לבני הזוג הייתה גם בת בשם איטה שחיה ב[[סיביר]] אך הקשר עימה נותק. אביו של סערוני עסק במסחר בעץ ונעדר מביתו תקופות ארוכות. האב נפטר בדרכים במהלך נסיעת עסקים. בנערותו נחשב סערוני לעילוי בתורה והוריו אף שכרו עבורו מורה לעברית. הוא החל את לימודיו האקדמיים באוניברסיטת [[חארקוב]] שם למד [[בלשנות]] ו[[ספרות]].{{הערה|שם=הערה מספר 26265483:1|מתוך תרשומת שיחה עם טובה סערוני בשנת 1990. נמצא ארכיון יוסף סערוני, במרכז "קיפ" לחקר הספרות והתרבות העברית ע"ש לאורה שוורץ-קיפ, באוניברסיטת תל אביב. }}[[קובץ:Authors-1936.jpg|ממוזער|סופרים בקפה "אררט" - לפי כיוון השעון: לאה גולדברג, '''י. סערוני''', א. שלונסקי, י. זמורה, אורי קיסרי, מנשה לוין, אלכסנדר פן, אבי-חנן, נתן גרינבלט, יוסף אריכא. קריקטורה: אדם שליין, שנות השלושים|360x360px|טקסט=|ימין]]
[[קובץ:Authors-1936.jpg|ממוזער|סופרים בקפה "אררט" - לפי כיוון השעון: לאה גולדברג, '''י. סערוני''', א. שלונסקי, י. זמורה, אורי קיסרי, מנשה לוין, אלכסנדר פן, אבי-חנן, נתן גרינבלט, יוסף אריכא. קריקטורה: אדם שליין, שנות ה-30|300px]]
 
== במאבק למען העברית בברית המועצות ==
בשנת [[1923 בברית המועצות|1923]] הוציא לאור בחארקוב את הקובץ הספרותי העברי הראשון ב[[ברית-המועצות]]. זאת לאחר מאבק ממושך ב[[צנזורה]] וב[[יבסקציה|ייבסקציה]] (המחלקה היהודית ב[[מפלגה]]), שאסרה לחלוטין פעילות תרבותית בשפה ה[[עברית]]. הקובץ שנקרא "צלצלי שמע" הכיל 32 עמודים של שירה וסיפורת עברית. בזכות השתדלותו של סערוני התירה לבסוף הייבסקציה להדפיס 100 עותקים בלבד של הקובץ. העתק אחד הגיע לידיו של [[דוד בן-גוריון|בן-גוריון]] בעת ביקורו בתערוכה חקלאית ב[[מוסקבה]] באוקטובר 1923. בקובץ כלול גם סיפור קצר בשם "קצת" וחתום י. מטוב. ברוח הימים הסוערים ומלאי התקווה של [[המהפכה הקומוניסטית]] ובעיצומו של תהליך ביסוס ה[[משטר]] ה[[סובייטי]], כתב סערוני בסיפורו זה את השורה: "...לא שאיפות שעבוד ורמאות, אלא מיליונים כוכבים אדומים, שירדו עלינו כגשם-מרד מרקיע האמת. סער, סער, סער!"{{הערה|שם=הערה מספר 26265483:0|{{צ-מאמר|מחבר=י. סערוני|שם=בימים אחרים|כתב עת=סימן קריאה|כרך=8|עמ=290-303|שנת הוצאה=1978}}}}{{הערה|{{צ-מאמר|מחבר=חיים באר|שם=מזכרונותיה של תולעת ספרים|כתב עת=דבר השבוע|שנת הוצאה=9 במרץ 1990|עמ=10}}}} בין השנים [[1924]]–[[1927]] היה ב[[לנינגרד]] וחבר שם לקבוצת "האוקטובראים" (חסידי [[מהפכת אוקטובר]]) - סופרים ומשוררים יהודים שפעלה להפצת השפה העברית. החבורה הלנינגרדית יצאה נגד ה[[שירה]] העברית הקלאסית (למשל שירתו של [[חיים נחמן ביאליק|ביאליק]]) ופרסמה מספר קבצים ספרותיים שנקראו "בראשית" ו"עלי עשור". סערוני נחשב למנהל הצד הארגוני של החבורה. חברים בולטים נוספים בקבוצה היו המשוררים [[חיים לנסקי]], שהפך לחבר קרוב ביותר של סערוני, ו[[יוכבד בת-מרים]], שפעלה במסגרת הקבוצה תקופה קצרה בשנת 1924.{{הערה|שם=הערה מספר 26265483:0}}{{הערה|שם=הערה מספר 26265483:3|{{קישור כללי|כתובת=http://yaronmargolin.com/?p=3635|הכותב=ירון מרגולין|כותרת=חיים לנסקי 1905–1942, מותו של משורר|אתר=|תאריך=28 ביוני 2016}}}}{{הערה|שם=הערה מספר 26265483:2|{{קישור כללי|כתובת=http://www.itamar-books.co.il/newsletter/newsletter.asp?mode=nl&newsletter=138|הכותב=איתמר לוי|כותרת=א. ר. במוסקבה|אתר=חנות הספרים של איתמר לוי http://www.itamar-books.co.il/|עמודים=דף מידע 138|תאריך=10 ביולי 2014}}}}
 
בשנת 1927 הגיש סערוני לצנזורה בלנינגרד קובץ סיפורים בשם "סיפורי [[סמרקנד]]". הספר נשלח לצנזורה המרכזית במוסקבה ומשם לייבסקציה. בניסיון להיאבק בהגבלות על התרבות העברית ואיסור הפצת פרסומים בעברית שלח סערוני מכתב תלונה גלוי אל התובע העליון של ברית המועצות. המכתב נתפס ועוכב על ידי הצנזורה ולבסוף הוא פורסם ב"[[דבר (עיתון)|דבר]]" וב"[[הצפירה]]" באוגסט 1927.{{הערה|{{צ-מאמר|מחבר=י. מאטוב|שם=בעד היתר העברית בססס"ר|כתב עת=דבר|עמ=2|כרך=גליון 675|שנת הוצאה=16 באוגוסט 1927}}}}{{הערה|{{צ-מאמר|מחבר=י. מאטוב|שם=מלחמת השפה העברית ברוסיה הסובייטית|כתב עת=הצפירה|כרך=גליון 201|עמ=2|שנת הוצאה=30 באוגוסט 1927}}}} ייתכן ובעקבות כך, ובגלל פעילותם למען העברית, נאסרו כמה מחברי הקבוצה הלנינגרדית בנובמבר 1927. סערוני הוגלה לעיר [[מינוסינסק]] {{אנ|Minusinsk}} שם שהה בשנת [[1928]]. בשנת [[1929]] הצליח לצאת מברית המועצות ועלה לארץ ישראל.{{הערה|שם=הערה מספר 26265483:1}}{{הערה|שם=הערה מספר 26265483:3}}
 
== עיתונאי סופר ומתרגם ==
[[קובץ:מקבץ שמות עט בהם השתמש יוסף סערוני - מתוך ארכיונו - באדיבות מרכז קיפ לחקר הספרות והתרבות העברית באוניברסיטת תל-אביב.jpg|ממוזער|מקבץ שמות עט של יוסף סערוני מארכיונו. באדיבות [[מרכז קיפ לחקר הספרות והתרבות העברית|מרכז "קיפ" לחקר הספרות והתרבות העברית]], אוניברסיטת תל אביב|400px]]
[[קובץ:מקבץ שמות עט בהם השתמש יוסף סערוני - מתוך ארכיונו - באדיבות מרכז קיפ לחקר הספרות והתרבות העברית באוניברסיטת תל-אביב.jpg|ממוזער|מקבץ שמות עט של יוסף סערוני מארכיונו. באדיבות [[מרכז קיפ לחקר הספרות והתרבות העברית|מרכז "קיפ" לחקר הספרות והתרבות העברית]], אוניברסיטת תל אביב|424x424px|טקסט=]]עם בואו לארץ נפגש עם [[ברל כצנלסון]] במערכת העיתון "[[דבר (עיתון)|דבר]]". הקשר עם ברל כצנלסון החל עוד בשנת 1927 כאשר ברל הזמין את סערוני לכתוב ל"דבר". סערוני התלונן אז לפני ברל שהוא שלח ל[[אברהם שלונסקי]] סיפור על מנת שיתפרסם ב"דבר", אך לדברי ברל, שלונסקי סירב לשחרר את היצירה. ב"דבר" נפגש סערוני גם עם [[משה שרת]]וק, שהיה אז מזכיר העיתון, ובאקראי גם עם דוד בן-גוריון. במהלך ביקורו ב"דבר" התגאה שרתוק בפני סערוני ב[[מכונת דפוס|מכונת הדפוס]] החדשה שנרכשה בכספי תרומות מ[[ארצות הברית]].{{הערה|רשימה גנוזה על ברל כצנלסון בארכיון סערוני, במרכז "קיפ" לחקר הספרות והתרבות העברית ע"ש לאורה שוורץ-קיפ, באוניברסיטת תל אביב.}}
 
בתחילת עבודתו בארץ שיתף פעולה עם [[אליעזר שטיינמן]] ואברהם שלונסקי ב[[כתב עת|כתב-העת]] "[[כתובים (כתב עת)|כתובים]]" (שנוסד על ידי ח.נ. ביאליק). כבר משנת 1929 פרסם רשימות וסיפורים ב"כתובים". בהיותו מחוסר-בית באותה עת, התגורר סערוני בחדר-המערכת של "כתובים", ב[[שדרות רוטשילד]] 13 ב[[תל אביב-יפו|תל אביב]]. על רשימותיו ב"כתובים" נהג לחתום ב[[שם עט|שם העט]] י. סין. בתקופה זו החלה ידידות קרובה עם [[אלכסנדר פן]] שהגיע לתל אביב מ[[רחובות]]. סערוני סיפר שפגישתו הראשונה עם פן התרחשה כבר בשנת [[1930]], בעת שביקר ברחובות בחברת מייסד כתב-העת "[[גזית (כתב עת)|גזית]]", [[גבריאל טלפיר]]. עם בואו של פן לתל אביב הוא פגש את סערוני במשרד של "כתובים" והשניים התגוררו תקופת מה יחד בחדר המערכת של העיתון. פן ישן על שולחן כתיבה וסערוני על ערמת כרכים של העיתון. סערוני התיידד גם עם [[נתן אלתרמן]] ואף תכנן אתו להשתקע בחיפה ולהוציא שם ירחון עצמאי - תוכנית שלא יצאה אל הפועל.{{הערה|שם=הערה מספר 26265483:1}} כשנסגר כתב-העת "כתובים" בשנת [[1933]] המשיך סערוני לעבוד עם אברהם שלונסקי בעיתונו החדש "[[טורים]]". הוא כתב במגוון רחב של כתבי עת נוספים (ביניהם גם "[[גזית (כתב עת)|גזית]]" ו"[[בוסתנאי (כתב עת)|בוסתנאי]]") רשימות, כתבות, ביקורת ספרות, תיאטרון ו[[קולנוע]] ואף סיפורים פרי עטו. בשנת 1930 השתתף בכתיבת תוכניות ל[[תיאטרון]] "[[המטאטא]]" (תוכניות י"ג וט"ז). כבר בשנת [[1932]] פרסם בשבועון המצויר "השבוע", ביקורת קולנוע על הסרט הישראלי "ויהי מה" שנחשב בעיניו "הסרט הארצישראלי הראשון" אותו הגדיר כ"מפעל-חלוצי".{{הערה|{{קישור כללי|כתובת=http://www.filmography.co.il/component/content/article.html?id=45:וַיְהִי_בִּימֵי|הכותב=יעקב הלחמי|כותרת=ויהי בימי|אתר=בית הסרט העברי http://www.filmography.co.il/|תאריך=7 במרץ 2007}}}} משנת [[1933]] כתב בנושאי תיאטרון בכתב-העת "[[במה (כתב עת)|במה]]" (החל מגיליונו הראשון - מאמר תחת הכותרת "חיינו באמנות הבמה- סקירת העונה"). מאמריו של סערוני בנושאי תרבות ותיאטרון התפרסמו ב"[[מאזנים (כתב עת)|מאזניים]]" החל משנות ה-30, וכמו כן השתתף בעיתונים [[הומור]]יסטיים כגון "משכית" (1930), "כרמליון" (1937), "עגל הזהב" (1939) ועוד. במרוצת השנים התפרסמו מאמרים וכתבות של סערוני גם בעיתונים היומיים"[[הדור (עיתון)|הדור]]" (עיתונה של [[מפא"י]]), "[[הארץ]]", "[[על המשמר]]" ו"דבר".{{הערה|שם=הערה מספר 26265483:4|רשימות, תעודות וגיזרי עיתונים בארכיון סערוני, במרכז "קיפ" לחקר הספרות והתרבות העברית ע"ש לאורה שוורץ-קיפ, באוניברסיטת תל אביב.}}
[[קובץ:מקבץ שמות עט בהם השתמש יוסף סערוני - מתוך ארכיונו - באדיבות מרכז קיפ לחקר הספרות והתרבות העברית באוניברסיטת תל-אביב.jpg|ממוזער|מקבץ שמות עט של יוסף סערוני מארכיונו. באדיבות [[מרכז קיפ לחקר הספרות והתרבות העברית|מרכז "קיפ" לחקר הספרות והתרבות העברית]], אוניברסיטת תל אביב|424x424px|טקסט=]]עם בואו לארץ נפגש עם [[ברל כצנלסון]] במערכת העיתון "[[דבר (עיתון)|דבר]]". הקשר עם ברל כצנלסון החל עוד בשנת 1927 כאשר ברל הזמין את סערוני לכתוב ל"דבר". סערוני התלונן אז לפני ברל שהוא שלח ל[[אברהם שלונסקי]] סיפור על מנת שיתפרסם ב"דבר", אך לדברי ברל, שלונסקי סירב לשחרר את היצירה. ב"דבר" נפגש סערוני גם עם [[משה שרת]]וק, שהיה אז מזכיר העיתון, ובאקראי גם עם דוד בן-גוריון. במהלך ביקורו ב"דבר" התגאה שרתוק בפני סערוני ב[[מכונת דפוס|מכונת הדפוס]] החדשה שנרכשה בכספי תרומות מ[[ארצות הברית]].{{הערה|רשימה גנוזה על ברל כצנלסון בארכיון סערוני, במרכז "קיפ" לחקר הספרות והתרבות העברית ע"ש לאורה שוורץ-קיפ, באוניברסיטת תל אביב.}}
 
כבר בראשית דרכו בארץ היה סערוני מעורה בקרב חוגי סופרים, [[משורר]]ים, עיתונאים ו[[מו"ל]]ים. היה מזוהה עם [[יחדיו|חבורת "יחדיו"]] שהתכנסו ב[[בית קפה|בית הקפה]] "אררט" (נפתח בשנת [[1937]]) בתל אביב.{{הערה|{{צ-ספר|מחבר=בתיה כרמיאל|שם=בתי הקפה של תל-אביב 1920–1980|מקום הוצאה=|שנת הוצאה=2007|מו"ל=מוזיאון א"י , יד בן-צבי|עמ=227-229227–229}}}} בין אנשי חבורת "יחדיו" ניתן למנות את המשוררים והסופרים נתן אלתרמן, [[לאה גולדברג]], אברהם שלונסקי, [[אברהם חלפי]], אלכסנדר פן, אליעזר שטיינמן, [[יעקב הורוביץ (סופר)|יעקב הורוביץ]], [[משה ליפשיץ]], [[ישראל זמורה]], [[יוסף אריכא]], [[מנשה לוין]] ו[[אביגדור המאירי]]. הגרעין של חבורת "יחדיו" סבב סביב שלונסקי וכתב-העת "טורים". ב[[ארכיון]] סערוני מצויים מספר מאמרים גנוזים על אנשי החבורה ובהם מאמר על אביגדור המאירי. על קשריו עם אלכסנדר פן ודמותו כתב סערוני בהרחבה במאמר שפרסם בשנת [[1973]] ב"סימן קריאה" תחת הכותרת "פן ופניו".{{הערה|{{צ-מאמר|מחבר=י. סערוני|שם=פן ופניו|כתב עת=סימן קריאה|כרך=2|שנת הוצאה=1973|עמ=295-308295–308}}}} הודות לקירבה ביניהם, צוטט סערוני רבות במאמרים ובמחקרים על שירתו ודרכו של פן.{{הערה|{{קישור כללי|כתובת=http://www.text.org.il/index.php?book=0703082|הכותב=מאמר על ספרה של חגית הלפרין|כותרת=צבע החיים - חייו ויצירתו של אלכסנדר פן|אתר=|תאריך=2007}}}}{{הערה|{{צ-ספר|מחבר=גרשון שקד|שם=הסיפורת העברית 1880–1980|מקום הוצאה=|שנת הוצאה=1991|מו"ל=הוצאת הקיבוץ המאוחד|כרך=ה' - בהרבה אשנבים בכניסות צדדיות|עמ=15, 40}}}}{{הערה|{{קישור כללי|כתובת=https://blog.nli.org.il/alexander_penn/|הכותב=חן מלול|כותרת=הווידוי של אלכסנדר פן|אתר=הספרנים -בלוג הספריה הלאומית https://blog.nli.org.il/|תאריך=25 בדצמבר 2017}}}}
בתחילת עבודתו בארץ שיתף פעולה עם [[אליעזר שטיינמן]] ואברהם שלונסקי ב[[כתב עת|כתב-העת]] "[[כתובים (כתב עת)|כתובים]]" (שנוסד על ידי ח.נ. ביאליק). כבר משנת 1929 פרסם רשימות וסיפורים ב"כתובים". בהיותו מחוסר-בית באותה עת, התגורר סערוני בחדר-המערכת של "כתובים", ב[[שדרות רוטשילד]] 13 ב[[תל אביב-יפו|תל אביב]]. על רשימותיו ב"כתובים" נהג לחתום ב[[שם עט|שם העט]] י. סין. בתקופה זו החלה ידידות קרובה עם [[אלכסנדר פן]] שהגיע לתל אביב מ[[רחובות]]. סערוני סיפר שפגישתו הראשונה עם פן התרחשה כבר בשנת [[1930]], בעת שביקר ברחובות בחברת מייסד כתב-העת "[[גזית (כתב עת)|גזית]]", [[גבריאל טלפיר]]. עם בואו של פן לתל אביב הוא פגש את סערוני במשרד של "כתובים" והשניים התגוררו תקופת מה יחד בחדר המערכת של העיתון. פן ישן על שולחן כתיבה וסערוני על ערמת כרכים של העיתון. סערוני התיידד גם עם [[נתן אלתרמן]] ואף תכנן אתו להשתקע בחיפה ולהוציא שם ירחון עצמאי - תוכנית שלא יצאה אל הפועל.{{הערה|שם=הערה מספר 26265483:1}} כשנסגר כתב-העת "כתובים" בשנת [[1933]] המשיך סערוני לעבוד עם אברהם שלונסקי בעיתונו החדש "[[טורים]]". הוא כתב במגוון רחב של כתבי עת נוספים (ביניהם גם "[[גזית (כתב עת)|גזית]]" ו"[[בוסתנאי (כתב עת)|בוסתנאי]]") רשימות, כתבות, ביקורת ספרות, תיאטרון ו[[קולנוע]] ואף סיפורים פרי עטו. בשנת 1930 השתתף בכתיבת תוכניות ל[[תיאטרון]] "[[המטאטא]]" (תוכניות י"ג וט"ז). כבר בשנת [[1932]] פרסם בשבועון המצויר "השבוע", ביקורת קולנוע על הסרט הישראלי "ויהי מה" שנחשב בעיניו "הסרט הארצישראלי הראשון" אותו הגדיר כ"מפעל-חלוצי".{{הערה|{{קישור כללי|כתובת=http://www.filmography.co.il/component/content/article.html?id=45:וַיְהִי_בִּימֵי|הכותב=יעקב הלחמי|כותרת=ויהי בימי|אתר=בית הסרט העברי http://www.filmography.co.il/|תאריך=7 במרץ 2007}}}} משנת [[1933]] כתב בנושאי תיאטרון בכתב-העת "[[במה (כתב עת)|במה]]" (החל מגיליונו הראשון - מאמר תחת הכותרת "חיינו באמנות הבמה- סקירת העונה"). מאמריו של סערוני בנושאי תרבות ותיאטרון התפרסמו ב"[[מאזנים (כתב עת)|מאזניים]]" החל משנות ה-30, וכמו כן השתתף בעיתונים [[הומור]]יסטיים כגון "משכית" (1930), "כרמליון" (1937), "עגל הזהב" (1939) ועוד. במרוצת השנים התפרסמו מאמרים וכתבות של סערוני גם בעיתונים היומיים"[[הדור (עיתון)|הדור]]" (עיתונה של [[מפא"י]]), "[[הארץ]]", "[[על המשמר]]" ו"דבר".{{הערה|שם=הערה מספר 26265483:4|רשימות, תעודות וגיזרי עיתונים בארכיון סערוני, במרכז "קיפ" לחקר הספרות והתרבות העברית ע"ש לאורה שוורץ-קיפ, באוניברסיטת תל אביב.}}
 
בשנת [[1961]] יצא לאור בהוצאת [[עם עובד]] ספרו "נסים בצפת" שזכה לקבלת פנים פושרת של המבקרים. לפי עדות רעייתו סבל מ[[דיכאון (רגש)|דיכאון]] בעקבות התגובות הלא אוהדות לספרו.{{הערה|{{קישור כללי|כתובת=http://www.booksefer.co.il/index.php?dir=site&page=catalog&op=item&cs=7779&langpage=heb&category=|הכותב=|כותרת=ניסים בצפת|אתר=באתר בוקספר http://www.booksefer.co.il/|תאריך=}}}}{{הערה|שם=הערה מספר 26265483:1}}
כבר בראשית דרכו בארץ היה סערוני מעורה בקרב חוגי סופרים, [[משורר]]ים, עיתונאים ו[[מו"ל]]ים. היה מזוהה עם [[יחדיו|חבורת "יחדיו"]] שהתכנסו ב[[בית קפה|בית הקפה]] "אררט" (נפתח בשנת [[1937]]) בתל אביב.{{הערה|{{צ-ספר|מחבר=בתיה כרמיאל|שם=בתי הקפה של תל-אביב 1920–1980|מקום הוצאה=|שנת הוצאה=2007|מו"ל=מוזיאון א"י , יד בן-צבי|עמ=227-229}}}} בין אנשי חבורת "יחדיו" ניתן למנות את המשוררים והסופרים נתן אלתרמן, [[לאה גולדברג]], אברהם שלונסקי, [[אברהם חלפי]], אלכסנדר פן, אליעזר שטיינמן, [[יעקב הורוביץ (סופר)|יעקב הורוביץ]], [[משה ליפשיץ]], [[ישראל זמורה]], [[יוסף אריכא]], [[מנשה לוין]] ו[[אביגדור המאירי]]. הגרעין של חבורת "יחדיו" סבב סביב שלונסקי וכתב-העת "טורים". ב[[ארכיון]] סערוני מצויים מספר מאמרים גנוזים על אנשי החבורה ובהם מאמר על אביגדור המאירי. על קשריו עם אלכסנדר פן ודמותו כתב סערוני בהרחבה במאמר שפרסם בשנת [[1973]] ב"סימן קריאה" תחת הכותרת "פן ופניו".{{הערה|{{צ-מאמר|מחבר=י. סערוני|שם=פן ופניו|כתב עת=סימן קריאה|כרך=2|שנת הוצאה=1973|עמ=295-308}}}} הודות לקירבה ביניהם, צוטט סערוני רבות במאמרים ובמחקרים על שירתו ודרכו של פן.{{הערה|{{קישור כללי|כתובת=http://www.text.org.il/index.php?book=0703082|הכותב=מאמר על ספרה של חגית הלפרין|כותרת=צבע החיים - חייו ויצירתו של אלכסנדר פן|אתר=|תאריך=2007}}}}{{הערה|{{צ-ספר|מחבר=גרשון שקד|שם=הסיפורת העברית 1880–1980|מקום הוצאה=|שנת הוצאה=1991|מו"ל=הוצאת הקיבוץ המאוחד|כרך=ה' - בהרבה אשנבים בכניסות צדדיות|עמ=15, 40}}}}{{הערה|{{קישור כללי|כתובת=https://blog.nli.org.il/alexander_penn/|הכותב=חן מלול|כותרת=הווידוי של אלכסנדר פן|אתר=הספרנים -בלוג הספריה הלאומית https://blog.nli.org.il/|תאריך=25 בדצמבר 2017}}}}
 
סערוני עסק רבות בתרגום [[ספרות רוסית]] לעברית. בין תרגומיו החשובים ניתן למנות את "[[ארכיפלג גולג]]" ו"אגף הסרטן" פרי עטו של [[אלכסנדר סולז'ניצין]] וכן את "[[השטן במוסקבה]]" של [[מיכאיל בולגקוב|מיכאל בולגקוב]]. "השטן במוסקבה" הוא למעשה גרסה מצונזרת של יצירתו הסנסציונית של בולגקוב "האמן ומרגריטה", ממנה השמיט הצנזור הסובייטי למעלה מ-14,000 מילים. תרגומו של סערוני לעברית יצא לאור בשנת [[1969]], בסמוך לפרסום הספר המקוצר בברית-במועצות. על עבודת התרגום בחר סערוני לחתום בשם העט א.ר. לאחר התפרקות ברית-המועצות התגלה במרתפי ה[[ק.ג.ב.|ק.ג.ב]] העתק כתב היד המלא של הרומן, והוא ראה אור בעברית בשנת [[1999]] בתרגומו של [[פטר קריקסונוב]]. בדברי פתיחה לתרגום היצירה המלאה, מעלה [[יהודה מלצר]] על נס את תרגומו של סערוני, ומציין בהשתאות את בחירתו לחתום על התרגום הראשון בשם בדוי.{{הערה|שם=הערה מספר 26265483:2}}{{הערה|{{צ-ספר|מחבר=מיכאיל בולגקוב|שם=האמן ומרגריטה|מקום הוצאה=תל-אביב|שנת הוצאה=1999|מתרגם=פטר קריקסונוב|עמ=7|שפה=הקדמה מאת יהודה מלצר}}}}
בשנת [[1961]] יצא לאור בהוצאת [[עם עובד]] ספרו "נסים בצפת" שזכה לקבלת פנים פושרת של המבקרים. לפי עדות רעייתו סבל מ[[דיכאון (רגש)|דיכאון]] בעקבות התגובות הלא אוהדות לספרו.{{הערה|{{קישור כללי|כתובת=http://www.booksefer.co.il/index.php?dir=site&page=catalog&op=item&cs=7779&langpage=heb&category=|הכותב=|כותרת=ניסים בצפת|אתר=באתר בוקספר http://www.booksefer.co.il/|תאריך=}}}}{{הערה|שם=הערה מספר 26265483:1}}
 
סערוני עסק רבות בתרגום [[ספרות רוסית]] לעברית. בין תרגומיו החשובים ניתן למנות את "[[ארכיפלג גולג]]" ו"אגף הסרטן" פרי עטו של [[אלכסנדר סולז'ניצין]] וכן את "[[השטן במוסקבה]]" של [[מיכאיל בולגקוב|מיכאל בולגקוב]]. "השטן במוסקבה" הוא למעשה גרסה מצונזרת של יצירתו הסנסציונית של בולגקוב "האמן ומרגריטה", ממנה השמיט הצנזור הסובייטי למעלה מ-14,000 מילים. תרגומו של סערוני לעברית יצא לאור בשנת [[1969]], בסמוך לפרסום הספר המקוצר בברית-במועצות. על עבודת התרגום בחר סערוני לחתום בשם העט א.ר. לאחר התפרקות ברית-המועצות התגלה במרתפי ה[[ק.ג.ב.|ק.ג.ב]] העתק כתב היד המלא של הרומן, והוא ראה אור בעברית בשנת [[1999]] בתרגומו של [[פטר קריקסונוב]]. בדברי פתיחה לתרגום היצירה המלאה, מעלה [[יהודה מלצר]] על נס את תרגומו של סערוני, ומציין בהשתאות את בחירתו לחתום על התרגום הראשון בשם בדוי.{{הערה|שם=הערה מספר 26265483:2}}{{הערה|{{צ-ספר|מחבר=מיכאיל בולגקוב|שם=האמן ומרגריטה|מקום הוצאה=תל-אביב|שנת הוצאה=1999|מתרגם=פטר קריקסונוב|עמ=7|שפה=הקדמה מאת יהודה מלצר}}}}
 
== ממצאים מארכיונו ==
מעיון בארכיונו מתברר שסערוני הרבה להשתמש בשמות עט במהלך עשרות השנים בהן פרסם בעיתונות העברית בישראל. בין השמות הרבים בהם חתם ניתן למנות כינויים כמו: פרפר, צליף, דינה עדינית, יוסיפון, מררי, י. פין, י., סין, ירשוף, י. רשוף, אצטרובל (ראה מקבץ של שמות עט בפרסומים שונים וכן בכתב ידו מתוך קטעים השמורים בארכיונו במרכז קיפ ב[[אוניברסיטת תל אביב]]). בארכיון נמצאים גם קטעי יצירות גנוזות של סערוני. בדברים שנרשמו מפיה של רעייתו, נאמר כי הירבה להתחיל אך מיעט לסיים. כמו כן מכיל האוסף בארכיון מכתב מ[[נעמי שמר]] שהייתה ידידה קרובה ונהגה להתארח בביתו, וכן מכתב מהסופר [[דניאל פרסקי]] המפציר בסערוני לפרסם ביקורת על ספרו "לאלף ידידים".{{הערה|שם=הערה מספר 26265483:4}}{{הערה|{{צ-מאמר|מחבר=נעמי שמר|שם=פרידה מיוסף סערוני|כתב עת=ידיעות אחרונות|שנת הוצאה=30 במרץ 1990|עמ=31}}}}
 
סערוני נישא בישראל לטובה (גיטה) נגינה (עלתה בשנת 1928) שעסקה בחינוך ב[[פנימייה]] לנערות במצוקה. רשמים מניסיונה בעבודה עם הנערות פורסמו בספרה "ילדות עשוקה" שיצא לאור בסדרת [[הספריה לעם]] בהוצאת עם עובד בשנת [[1958]].{{הערה|{{קישור כללי|כתובת=http://www.booksefer.co.il/index.php?dir=site&page=catalog&op=item&cs=25116&langpage=heb&category=|הכותב=|כותרת=ילדות עשוקה|אתר=אתר בוקספר http://www.booksefer.co.il/|תאריך=}}}} בני הזוג התגוררו כ-40 שנה בבית צנוע ברחוב ריינס 13 ב[[חולון]]. לבני הזוג לא היו ילדים. לאחר מות יוסף סערוני במרץ [[1990]] פורסמו בעיתונות דברי הספד לזכרו מאת נעמי שמר, ב"[[ידיעות אחרונות]]", ו[[חיים באר]], ב"[[דבר השבוע]]".
 
== ספריו ==
* מעשה-בכל-יום, מאת פ. קנורה, הקיבוץ הארצי השומר הצעיר, 1945
* לאונרדו דא וינצ'י' חייו ויצירתו, מאת א. ל. וולינסקי, מוסד ביאליק, 1949
* בעיר מכורה, מאת [[ויקטור ניקראסוב]] {{קישור שפהרו|אנגלית|ViktorНекрасов, Nekrasov|ויקטורВиктор ניקראסובПлатонович}}, עיינות, 1956
* הרפתקאותיו של סיני בקיסרות השמים, מאת, [[ז'ול ורן]], מסדה, 1964
* ארסאן לופאן בן העשרים, מעצרו של ארסאן לופאן, מאת [[מוריס לבלאן]], מ' מזרחי, 1966
* השטן במוסקבה, מאת [[מיכאיל בולגקוב]], עם עובד, 1969
* אגף הסרטן, מאת [[אלכסנדר סולז'ניצין]], עם עובד, 1970
* אוגוסט 1914, מאת [[אלכסנדר סולז'ניצין]], עם עובד, 1972
* ארכיפלג גולג, מאת [[אלכסנדר סולז'ניצין]], שוקן, 1974
* השעון וסיפורים אחרים, מאת [[איוואן טורגנייב]], דביר, 1991
 
== הערות שוליים ==
{{הערות שוליים}}
 
{{מיון רגיל:סערוני, יוסף}}
[[קטגוריה:מתרגמים מרוסית לעברית]]
3,154

עריכות