אוטו פון ביסמרק – הבדלי גרסאות

בשנת [[1890]], לאחר שזכה ברוב מוחלט ב[[רייכסטאג]], ניסה ביסמרק להפוך את החקיקה האנטי-סוציאליסטית הזמנית לחקיקה של קבע. הרוב ה[[קואליציה|קואליציוני]], שנסמך על נציגי המפלגה השמרנית והמפלגה הלאומית הליברלית תמך בצעדים אלו, אך הסתייג מחקיקה שנועדה להסמיך את המשטרה לגרש [[הסתה|מסיתים]] סוציאליסטיים מביתם. ככל שנמשך הדיון בחקיקה זו, גילה בו וילהלם עניין רב יותר. הוא גילה עניין בתנאים הסוציאליים של העובדים, ובמיוחד של הכורים, ששבתו בשנת [[1889]] במחאה על תנאיהם. הייתה זו מדיניות רבת שנים של ביסמרק, להתנגד בתוקף לארגונם הפוליטי של הסוציאליסטים, [[המפלגה הסוציאל-דמוקרטית הגרמנית]], ובפועל לקיים [[מדינת רווחה|מדיניות רווחה]] מתקדמת לזמנה, על מנת לזכות בתמיכת מעמד הפועלים. וילהלם, כפי הנראה, לא היה מסוגל לקדם מדיניות פרגמטית ומתוחכמת כזו שניסה ביסמרק לקדם. ביסמרק, שחש בלחץ מצד וילהלם ובחוסר הערכה מצידו, סירב לחתום על הצהרה בדבר הגנת העובד לצידו של וילהלם, כפי שנדרש על פי החוקה, וזאת על מנת למחות על התערבותו של וילהלם בענייני הממלכה, במקום שבו קודמיו נמנעו מלהתערב.

 

 

את שנותיו האחרונות בילה בכתיבת זכרונותיו ("Gedanken und Erinnerungen" – "מחשבות וזכרונות"). מת ב-[[1898]] בפרידריכסרו (Friedrichsruh). הישגיו של ביסמרק בתחום מדיניות החוץ נמחקו בתקופת שלטונו של וילהלם השני, הברית עם רוסיה בוטלה ב-[[1890]], ובתוך שני עשורים כרתו רוסיה ובריטניה בריתות עם צרפת, מהלכים שהובילו ל[[מלחמת העולם הראשונה]]. הוא עצמו, בשנת חייו האחרונה, חזה במדויק שמלחמה עולמית תפרוץ בעקבות "איזו שטות ארורה כלשהי בבלקנים",{{הערה|Colin Bingham, '''[https://books.google.com/books?id=urVRgdyjobEC&pg=PA118 Wit and Wisdom: A Public Affairs Miscellany]''' (1982), p. 118; ראו גם: [[ברברה טוכמן]], '''[[אוגוסט 1914]]''', עמ' 72 (עמ' 81 במהדורת 1999).}} כפי שאכן קרה לאחר [[רצח פרנץ פרדיננד]].