תעלת מים – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ הוספת קישור למלחמת העולם השנייה |
מ בוט החלפות: דרב\1 |
||
שורה 30:
תעלה זו נחפרה במצרים, בין השנים 1854–1869 על ידי "החברה העולמית של תעלת סואץ" ובראשה המהנדס [[פרדיננד דה לספס|דה לספס]] ומחברת בין ים התיכון לים האדום. בשנת 1866 פורסם צו מלכותי עות'מאני שקבע שהתעלה היא נתיב בינלאומי ונייטרלי הפתוח לכל אונייה שהיא ובתעריף שווה לכול. ב-1888 נחתמה [[אמנת קושטא]] הקובעת שהתעלה פתוחה לכל אונייה כולל אוניות מלחמה, אף אם הן שייכות למדינה הנלחמת נגד [[האימפריה העות'מאנית]]. אוניות מלחמה יוכלו להצטייד רק בציוד מינימלי בנמלי התעלה, יעברו את התעלה במהירות האפשרית, יעברו לפחות 24 שעות בין מעבר אונית מלחמה אחת לשנייה ולחיילים לא יתאפשר לרדת מהאוניות בנמלי התעלה. כל המדינות שחתמו על האמנה מתחייבות לשמור על גדות התעלה ולמנוע אפשרות של הפרעה לשיט האניות בה. מצרים תהיה אחראית על מילוי החלטות אלו.
ב-1904 נחתם הסכם בין צרפת לבריטניה לפיו בריטניה תהיה אחראית להגנת התעלה וכך היה גם בזמן שמצרים הפכה למדינה עצמאית ב-1922. בהסכם בריטי-מצרי מ-1936 נקבע שהתעלה שייכת למצרים אך היא נתיב מים בינלאומי שבריטניה שומרת עליו. ב-1954 יצאו כוחות בריטניה ממצרים וזו, בניגוד לאמנת קושטא, סגרה את התעלה בפני האוניות הישראליות. ב-1956 הלאימה מצרים את התעלה. מועצת הביטחון של האו"ם דנה בנושא ואישרה את ההלאמה אך מצרים הסכימה לאפשר לכל אניה לעבור בתעלה. בריטניה וצרפת ניסו להחזיר את המצב לקדמותו ובעזרת ישראל פתחו ב[[מלחמת סיני]]. המלחמה לא צלחה, מבחינתן, והמדינות נאלצו להסכים עם הלאמת התעלה ומצרים התחייבה לאפשר לכל אניה לעבור דרך התעלה. למרות זאת, האיסור לאניות ישראליות נותר על כנו בטענה מצרית שאוניות אלו עלולות לסכן את ביטחונה של מצרים. למרות החלטות שונות של מועצת הביטחון שקבעו שמצרים מפירה החלטות ואמנות בינלאומיות התעלה נשארה סגורה בפני ישראל. כאשר אניה ישראלית בשם "בת גלים" ניסתה לעבור בתעלה, היא הוחרמה וצוותה נאסר. ב-1967, בעקבות [[מלחמת ששת הימים]], הגיע [[צבא הגנה לישראל|צה"ל]] עד גדות התעלה ולאורך זמן רב, היא הייתה סגורה למעבר אניות. דבר זה
=== תעלת פנמה ===
| |||