אינטימיות – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ ←קישורים חיצוניים: עיצוב |
מ ←אינטימיות ודפוסי היקשרות: פסיקים חסרים הוספו |
||
שורה 11:
על פי [[תאוריית ההיקשרות]] של [[ג'ון בולבי]] יש צורך ביולוגי הישרדותי ביצירת קשרים רגשיים והענקת חוויית ביטחון לילד דרך הטיפול של הוריו. ילדים זקוקים למבוגר אחראי ומשמעותי שיספק להם את הצרכים הבסיסיים ויענה למצוקותיו. בולבי טבע את המונח "בסיס בטוח", כמנגנון הישרדותי, חיוני וטבעי, שכאשר אינו פועל מופיעות תקלות והפרעות. הבסיס הבטוח, שנרכש בילדות, מאפשר להישען עליו גם ביחסים בוגרים עם אחרים, והוא תנאי ליכולת להתפתח ולהיות עצמאיים בבגרות ובזוגיות{{הערה|[[ג'ון בולבי]], "בסיס בטוח". תל-אביב: [[הוצאת עם עובד]], 2016, עמ' 122}}. בולבי, המבסס את התאוריה כולה על אהבה, השפעה והגנת הילד, בעוד שייתכן שהיחס בין ילד להורה נובע לפחות בחלקו מההשפעה של הילד על תהליך ההיקשרות לא פחות מהוריו ושזוהי יצירה משותפת יותר ממה שנראה לעין. הילד ואופיו מתנים איזה הורה יהיה לו, והאינטימיות שעשויה להיווצר ביניהם אינה תלויה רק בהורה אלא ביכולת של הילד להיקשרות{{הערה|סמדר גונן, "חרדת האינטימיות". תל-אביב: רסלינג, 2019, עמ' 19}}.
בולבי מתאר שלושה דפוסי היקשרות: היקשרות בטוחה, היקשרות אמביוולנטית המתבטאת בחרדת נטישה, והיקשרות נמנעת{{הערה|ג'ון בולבי, "בסיס בטוח". תל-אביב: [[עם עובד]], 2016, עמ' 125}}. אצל בולבי ישנה הנחה מובלעת, שאינה נידונה בפירוש, שרק ילד עם בסיס בטוח יוצר אינטימיות{{הערה|ג'ון בולבי, "בסיס בטוח". תל-אביב: [[הוצאת עם עובד]], 2016, עמ' 127}}, כלומר, ללא הבסיס הבטוח לא תיתכן אינטימיות. דפוסי היקשרות אלו פותחו והוכחו מחקרית על ידי מבחן "[[המצב הזר]]" שערכה [[מרי איינסוורת]]. מבחן זה הראה והדגים את שלושת דפוסי ההיקשרות, הבאים לידי ביטוי במצב שבו האם עוזבת את הילד עם אדם זר, ולאחר מכן חוזרת לחדר. בדפוס ההיקשרות הבטוחה, הילד רוצה בקרבת אימו, חרד בטווח הנורמה כשהיא עוזבת ונרגע מהר בחזרתה. בדפוס ההיקשרות האמביוולנטית, הילד מתקשה להיפרד מאימו, חרד ברמה גבוהה כשהיא עוזבת ומתקשה להירגע בחזרתה
קשיים באינטימיות בולטים במיוחד אצל בעלי בעלי דפוס ההיקשרות הנמנע, הנמנע-חרד חפץ באינטימיות אך למרות זאת הוא נמנע ממנה, מפני החשש מפרידה ונטישה. לעומת זאת הנמנע-מוותר אינו חפץ באינטימיות. בעלי דפוס כזה ספקנים בכל הקשור לאהבה והקשר הרומנטי נתפס בעיניהם כאפיזודה חולפת, לכן, הם נמנעים מאוד בקשריהם הרומנטיים, לא ישקיעו רגש רב במערכת היחסים ולא יחוו צער גדול כאשר הקשר יגיע אל קיצו{{הערה|דייוויד ג' מאיירס, פסיכולוגיה חברתית, עמ' 518, הוצאת [[האוניברסיטה הפתוחה]], 2012}}. כאשר יש פגיעה בהיקשרות הבטוחה של הילד, הוא יתקשה ליצור בבגרותו קשרים אינטימיים{{הערה|{{קישור כללי|כותרת=השלכות ההתקשרות על האדם בבגרותו - תיאורית ההתקשרות|כתובת=https://sites.google.com/site/bowlbyattachment/home/mature|תאריך_וידוא=2019-04-01|אתר=sites.google.com}}}}.
| |||