אידיליה – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
ויקיזציה
אידיליות של טשרניחובסקי
שורה 6:
בטעות מערבבים בין אידילי, כלומר דבר הכתוב בסוגת האידיליה, לבין אידיאלי - רצוי, נשאף, שאינו קיים בחיים הנוכחיים. האידיליות התפתחו מאז ראשיתן ב[[העת העתיקה|עולם הקלאסי]], מיצירות ריאליסטיות מובהקות, שתיארו בעיקר את חיי הכפר, ליצירות ספרותיות יותר משוכללות, שבהן תוארו הכיסופים אל עולם שלם שאבד. עם ההתרחקות מן הטבע והכפר, שחלה באירופה בעיקר, הפכה האידיליה ל[[סוגה ספרותית]] שעוסקת ב[[נוסטלגיה|געגועים]] לעבר אידילי ואידיאלי מושלם. עבר שבעצם לא היה קיים במציאות, עבר שהיה יציר הספרות ולא יציר מחקר אמיתי או התייחסות מדעית.
 
בספרות העברית פורסמו האידיליות הראשונות בתחילת המאה ה-20 על ידי [[שאול טשרניחובסקי]], שנחשב לאבי האידיליה העברית. בעקבותיושתי האידיליות הידועות מביניהן הן: "[[לביבות (אידיליה)|לביבות]]" ו"[[כחום היום]]". בעקבותיהן נכתבו אידיליות נוספות על ידי [[דוד שמעוני]], [[שמשון מלצר]], [[יעקב פיכמן]] ואחרים. בתחילה זכתה האידיליה העברית להימנות בין הסוגות שעוררו את הקוראים להזדהות עם המפעל ה[[ציונות|ציוני]]. לאחר מכן שימשו האידיליות לתיעוד ספרותי והנצחת חיי העם היהודי ב[[גלות (יהדות)|גולה]]. גישה זו קיבלה דחיפה נוספת לאחר [[השואה]], כאשר כותבי האידיליות ניסו להחיות את העולם היהודי שחרב. החל מ[[שנות ה-60 של המאה ה-20]] ועד ימינו (2016) סוגה זו כמעט נעלמה מנוף הספרות העברית.
 
==לקריאה נוספת==