קידוש – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ תוקן |
מ בוט החלפות: \1ידיים, מכיוון, \1עניין, שולחן ערוך |
||
שורה 24:
יש הסוברים כי קידוש ליל שבת צריך להיעשות לאורם של [[נרות שבת]], אך השולחן ערוך הכריע שאין צורך בנרות{{הערה|או"ח סימן רע"ג סעיף ז'}}. במקרה ולא נעשה קידוש בליל השבת או החג, החובה לעשיית הקידוש ממשיכה לבוקרו של יום.
ברוב הקהילות, נהוג היום לקדש קודם נטילת
===אמירת 'סברי'===
שורה 36:
היות שקידוש היום הוא רק תקנת חכמים, אדם שיש לו רק כוס יין אחת ישתמש בה לקידוש הלילה, שהוא העיקרי ובו החיוב מהתורה.
לדעת הרמ"א{{הערה|{{שולחן ערוך|אורח חיים|רפט|א}}}}, גם בסעודת היום נוטלים
==דיני הקידוש==
===איסור אכילה קודם קידוש===
מפני [[כבוד שבת]] תיקנו חכמים שלא לאכול ולשתות קודם עריכת הקידוש. איסור זה חל מעת שאדם קיבל על עצמו את השבת (טרם זמנה המחויב), או מעת שהשבת נכנסה ('חשכה'), ומאז אסורה אפילו טעימה עד שיקדש,
אכילה קודם לקידוש אינה פוטרת מהקידוש, ואדם שטעה והתחיל את סעודת שבת קודם לקידוש, מפסיק באמצע הסעודה לקידוש.
שורה 49:
בנוגע להגדרה של "מקום סעודה", נכתב כי הדבר נוגע למעבר מבית לבית, אך מעבר מפינה לפינה בתוך חדר מותרת ללא חשש. מעבר בין חדרים שונים באותו בית נתון במחלוקת, כאשר יש המתירים לעשות כן רק אם הייתה דעתו של המקדש מלכתחילה לעבור, יש המתירים בתנאי שניתן לראות את מקום הסעודה ממקום הקידוש, ויש המצריכים את קיום שני התנאים גם יחד.
אף לגבי ההגדרה של "סעודה" נחלקו הדעות. אם כי הפוסקים מסכימים ביניהם שיש לקיים את הסעודה מיד, נחלקו ביניהם מהי ההגדרה של סעודה. הטור בשם ה[[גאונים]], בהסתמך על הגמרא ב[[מסכת ברכות]] המגדירה את היין כדבר ה"סועד", פסקו כי די בשתיית כוס הקידוש כדי להחשיב את הדבר כ"סעודה".{{הערה|בגאונים שלפנינו מבואר להפך שצריך דווקא לאכול לחם.}} הרבה ראשונים לא הסכימו עם קביעה זאת, וחייבו אכילת לחם בשיעור [[כזית]]. הכרעת ה[[משנה ברורה]]{{הערה|סימן רע"ג ס"ק כ"ה}} היא שאין לסמוך על יין אלא בשעת הדחק, אך לחם, ואף מיני [[מאפים|מאפה]] בשיעור [[כזית]], יכולים להיחשב כסעודה
===דיני הגביע והיין לקידוש===
שורה 59:
ישנה מחלוקת לגבי כשרותו של [[יין מבושל]] לקידוש. דעת [[הגאונים]]{{הערה|הגאונים מקילים בנוסף בו סוכר, אבל מחמירים ביין מבושל, והאחרונים דנים בחילוק שביניהם.}} והרמב"ם היא שיין כזה פסול, כשם שפסול לנסכים. לדעת [[רש"י]] יין זה פסול מסיבה אחרת, היות שהבישול הופך אותו למוצר אחר, ועל כן לשיטה זו גם ברכתו משתנה מ'בורא פרי הגפן' ל'[[שהכל נהיה בדברו]]'. לעומת זאת, ראשונים אחרים{{הערה|[[רבינו תם]] ו[[ר"י הזקן|ר"י]] ו[[העיטור]] ו[[הרא"ש]]}} הכשירו שימוש ביין זה לקידוש, היות שלשיטתם הבישול אף משביח את היין, ופסול יין זה לנסכים קשור לדרישה מקורבנות להיות במצב טבעי, ולא בגלל ירידה באיכותו של היין. בשולחן ערוך הובאה דעת רוב הראשונים, ולאחריה בשם 'יש אומרים' שיטת הרמב"ם ו[[רש"י]]. הרמ"א כתב שהמנהג ב[[יהדות אשכנז]] הוא לקדש על יין מבושל. ישנה מחלוקת בין האחרונים האם תהליך ה[[פסטור]] שעובר על היין, תהליך שכולל חימום לטמפרטורה בה מתקיים בישול לזמן קצר, הופך את היין המפוסטר ליין מבושל, מבחינת ההתייחסות ההלכתית.
בתלמוד מובא כי ניתן לערוך קידוש על יין שטרם [[תסיסה|תסס]] ועל כן אינו מכיל [[אלכוהולים|אלכוהול]] ('יין מגיתו'), ועל כן [[מיץ ענבים]] כשר לקידוש. אמנם לכתחילה כתוב ב[[מגן אברהם]]{{הערה|סי' רעג סק"ג, וכן פסק ב[[
בנוגע לקידוש{{הערה|כך מבאר [[הר"ן]] כאן}} על יין לבן נאמר בתלמוד{{הערה|{{תלמוד בבלי|בבא בתרא|צז|ב|ללא=שם}}.}}: "בעא מיניה (=שאל) רב כהנא חמוה (=חמיו) ד(=של)רב משרשיא מ(=את)רבא חמר חווריין (=יין לבן) מהו (=מה דינו לנסכים ולקידוש?) אמר ליה (=אמר לו) אל תרא יין כי יתאדם{{הערה|משלי כג, לא}}". ו[[הרמב"ן]] פסל לקידוש יין אדום אפילו [[בדיעבד]]. ובשו"ע{{הערה|סימן רע"ב ס"ד}} פסק: {{ציטוטון|מקדשין על יין לבן והרמב"ן פוסלו לקידוש אפילו בדיעבד אבל מבדילין עליו ומנהג העולם כסברא ראשונה}}. ולדעת [[
===קידוש על פת===
ישנה אפשרות עקרונית לערוך את הקידוש על [[לחם|פת]] במקום על יין. במקרה זה נערכת [[נטילת ידיים]] קודם לקידוש, ובקידוש עצמו מחליפה ברכת 'המוציא לחם מן הארץ' את ברכת 'בורא פרי הגפן'. דבר זה מוסכם על רוב הראשונים, למעט [[רבינו תם]] וה[[רשב"ם]] הסוברים כי לא ניתן לערוך קידוש על פת.
בשבת בבוקר, האפשרות לקדש על הפת בעייתית,
===קידוש על חמר מדינה===
| |||