ג'מאסין אל-ע'רבי – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ החלפת פרמטרים לשמות פרמטרים אחידים בתבניות (תג)
מ בוט החלפות: צוי\1
שורה 31:
 
==היסטוריה==
ישנה סברה שלפחות חלק מתושבי הכפר נמנים עם שבט הג'מאסין [[בדואים|הבדואי]] מ[[בקעת הירדן]] שנזכר ברישומי מס עות'מאניים של שנת [[1596]] במחוז [[שכם]]. ברישומים צויינוצוינו מיסים ששילם על רעיית עדרי-תאו. מכיוון שלא הוזכרו יבולים יש להניח כי השבט קיים אורח חיים נוודי. בזמן השלטון המצרי ב[[המאה ה-19|מאה ה-19]] (כיבוש בן עשר שנים) הגיעו לכפר [[מהגרים]] מ[[מצרים]] ומ[[סודאן]]{{הערה|{{NFC|רבקה שפק ליסק|רוב המוסלמים בארץ במאה ה-19 ממוצא מצרי|0024-D-120742-00|14 ביוני 2017}}}}.
 
על פי נתוני [[מפקד אוכלוסין 1931 של ארץ ישראל]] מנתה אוכלוסיית הכפר 566 איש. ב[[סקר הכפרים 1945 בארץ ישראל|סקר האוכלוסין]] שנערך בשנת 1945, הוערך מספר התושבים ב-1,080 נפש{{הערה|שם=נתוני מפקד אוכלוסין המנדטורי|{{סקר הכפרים|טבלה=I|נפה=Jaffa|עמוד=052}}}} שתאם גידול כללי בשיעור דומה של אוכלוסיית [[מישור החוף]] הערבית{{הערה|הגאוגרף [[משה ברוור]], במחקרו, "הגירה כגורם בגידול הכפר הערבי בארץ ישראל" (מרחבים 2, קובץ מרחבים בגאוגרפיה של ארץ ישראל והמזרח התיכון, 1975, 72-81) שעסק בהגירה של פועלים ממצרים בתקופת המנדט הבריטי והשתקעותם בעיקר במישור החוף, הגיע למסקנה שלפחות שליש מהגידול במספר הערבים תושבי מישור החוף בתקופת המנדט מקורו בהגירה ממצרים ולא נבע מריבוי טבעי ו/או כתוצאה מהגירה פנימית של ערבים שעזבו את כפריהם בגליל ובשומרון והשתקעו באזור החוף היכן שאפשרויות התעסוקה היו טובות יותר. לעומתו, כותב בני מוריס בספרו "קורבנות - תולדות הסכסוך הציוני-ערבי", כי בשנות ה-30 "ניכר תהליך של התרוששות מתמדת בכפרי ההר ובערים שבתוך הארץ פנימה, שנתלווה לו מעבר אוכלוסייה אל עיבורי חיפה ויפו, שם צצו והתפרסו שכונות עוני"}}.