הבדלים בין גרסאות בדף "ביקורת המקרא"

הוסרו 2,060 בתים ,  לפני שנה
←‏ביקורת על ביקורת המקרא: חזרה לגרסה יציבה
(←‏ביקורת על ביקורת המקרא: חזרה לגרסה יציבה)
 
ב[[יהדות]], ממצאי הביקורת ואתגרי המודרניות בכלל הובילו חלק מההוגים היהודים, כמו אצל הנוצרים, לניסיונות לפשרם עם האמונה הקיימת או לסדרה מחדש בהתאמה אליהם. הזרם ה[[רפורמי]], שחיקה את הפרוטסטנטים הליברלים, אימץ מראשיתו את הביקורת בעזרת מושג התגלות שונה מהמסורתי. ה[[קונסרבטיבים]] התנגדו לה בתחילה, ואף שהסכימו לבחינה של הספרות הרבנית דחו כל ניתוח של המקרא עצמו; [[שניאור זלמן שכטר]] תיאר את הביקורת הגבוהה כ"אנטישמיות גבוהה". בשנות ה-1920 החל עיסוק מהוסס בתחום, ועד שנות ה-70 הביקורת לא רק שהתקבלה אלא שהזרם אימץ תאולוגיות לא-מילוליות של המקרא כמעט באופן גורף. [[יהדות אורתודוקסית|ביהדות האורתודוקסית]], רווחה בדרך כלל התנגדות נחרצת לביקורת או התעלמות פשוטה. הרב [[דוד צבי הופמן]] כתב ב-1904 את "ראיות מכריעות נגד [[יוליוס ולהאוזן|ולהויזן]]" בו שלל את תקפות הביקורת, וספרו התקבל בקרב החוגים השמרניים כשנצרכו להתייחס אליה. פירוש [[דעת מקרא]], שנכתב על ידי חוקרי מקרא אורתודקסים החל בשנות ה-60 וכלה בראשית שנות האלפיים, ויועד לשימוש הציבור הרחב, נהג לדחות את טענות המבקרים באופן אגבי ובלי לאזכרן במפורש. מן העבר האחר יצר [[מרדכי ברויאר]] תאולוגיה חדשה, "שיטת הבחינות", כדי לקבל את ממצאי המבקרים. הרעיונות שלו ושל תלמידיו נותרו נחלת חוגים מעטים.
 
==ביקורת על ביקורת המקרא==
קבוצת חוקרים המתנגדת ל'אסכולה הליברלית' בחקר המקרא, היא קבוצת מחברי סדרת [[דעת מקרא]]. זהו פירוש מודרני לתנ"ך, השואף להציג פירוש מדעי המתבסס הן על הפרשנות המסורתית והן על המחקר העכשווי. אחת ממטרות מחברי הפירושים בסדרה זו, היא ליישב את הסתירות שהעלתה הביקורת, בדרך כלל רק אגב פירוש הפסוק, ומבלי להתייחס למבקרי המקרא באופן ישיר. בסדרה זו השתתפו חוקרים כדוגמת [[יהודה אליצור]], [[יהודה קיל]], [[משה זיידל]] ועוד. יהודה אליצור הרבה להתפלמס עם הביקורת במאמרים שונים, וטען כי הביקורת מתאפיינת בחוסר ידע ומיומנות בתנ"ך, ובהנחות יסוד מוטעות.
 
ביקורת נוספת נמתחת על שבעוד חוקרים התומכים בתיארוך המסורתי של המקרא או בלכידות הטקסט המקראי מסווגים באקדמיה כ"שמרניים" כפקפוק באובייקטיביות המדעית של מחקריהם, לעומת זאת חוקרים ליברליים אינם מסווגים כ"ליברליים" אפילו כאשר הם מצהירים בפירוש על האג'נדה הליברלית שמובילה אותם במחקרם.
 
לפי יהושע ברמן (פרופסור לתנ"ך ב[[אוניברסיטת בר-אילן]]): תחום "ביקורת המקרא" סובל מהטיה אידאולוגית "בידי שורה של כוחות תרבותיים ואינטלקטואליים" ומשמש אותם בקרב האידאולוגי{{הערה|שם=ברמן|{{השילוח|פרופסור יהושע ברמן (פרופסור לתנ"ך ב[[אוניברסיטת בר אילן]])|"קלקוליו של חקר המקרא"|קלקוליו-של-חקר-המקרא|7, נובמבר 2017}}}}.
 
==ראו גם==