הבדלים בין גרסאות בדף "מגילת אסתר"

נוספו 1,699 בתים ,  לפני 5 חודשים
המשפט על "שמתירים ליהודים לצאת נגד אויביהם שבאים להרוג אותם, גברים נשים וטף, ולבזוז את רכושם" עמום בכוונה, כיוון שלא ברור האם היהודים הורגים טף ונשים, או שהאויבים צרים על טף ונשים. משתמש:איתמראשפר, שיפצתי קצת את עריכותיך.
תגיות: עריכה ממכשיר נייד עריכה דרך האתר הנייד עריכה מתקדמת מהנייד
(המשפט על "שמתירים ליהודים לצאת נגד אויביהם שבאים להרוג אותם, גברים נשים וטף, ולבזוז את רכושם" עמום בכוונה, כיוון שלא ברור האם היהודים הורגים טף ונשים, או שהאויבים צרים על טף ונשים. משתמש:איתמראשפר, שיפצתי קצת את עריכותיך.)
| דמויות מרכזיות = [[אסתר]], [[מרדכי]], [[המן האגגי]], [[ושתי]], [[אחשוורוש]]
}}
'''מְגִלַּת אֶסְתֵּר''' היא אחת מ[[חמש מגילות|חמש המגילות]] שבחלק ה"[[כתובים]]" שב[[מקרא]]. היא מספרת על מזימה להשמדתם של יהודי [[ממלכת פרס]] בימי המלך [[אחשוורוש]] וכיצד סיכלו אותה [[מרדכי היהודי]] ובת דודו{{ביאור|על (בגמראפי הגמרא הייתה גם אשתו).{{הערה|{{בבלי|מגילה|יג|א}}}} [[אסתר המלכה]]. אירועים אלה, לפי המגילה עצמה, הם המקור לחג ה[[פורים]]. על פי ה[[הלכה]], יש [[מצווה]] לקרוא את המגילה ב[[חגי ישראל ומועדיו|חג]] פורים, בלילה וביום. מצווה זו נקראת "מצוות [[מקרא מגילה]]".
 
==סיפור המעשה==
===החלפתה של ושתי באסתר===
[[קובץ:Jean-Franco de Troy - Le Couronnement d'Esther - Google Art Project.jpg|260px|ממוזער|הכתרתה של אסתר]]
המגילה פותחת בסיפור על ה[[משתה]] שעורך המלך אחשוורוש, בשנה השלישית למלכותו. המשתה אורך 180 יום וכלומיועד תושבילשריו הממלכהועבדיו מוזמנים להשתתףשל בואחשורוש. ביום השביעי למשתה מזמין המלך את המלכה [[ושתי]] לאולם הגברים כדי להראות את יופיה בפני כל הנוכחים. ושתי מסרבת להזמנה ומעלה את חמתו של המלך, שמחליט בעצת יועציו להדיח אותה מהמלכות.{{ביאור|ישנה (לפימחלוקת המדרשבין אףהמפרשים להוציאההאם עונשה של ושתי היה הוצאה להורג),{{הערה|[[רש"י]], [[רלב"ג]], [[יוסף בן נחמיאש|ר"י נחמיאש]] [[תרגום ראשון]] על {{תנ"ך|אסתר|א|יט}}, תרגום ראשון ושני על {{תנ"ך|אסתר|ב|א}}}} או רק העברה מתפקיד המלכה.{{הערה|[[רס"ג]], [[יוסף קרא|ר"י קרא]] (בתוך פירוש "חכמי צרפת"), [[משה בן יצחק חלאיו|ר"מ חלאיו]] על {{תנ"ך|אסתר|א|יט}}}}}}
 
לאחר מכןשנרגע ממנהאחשורוש מכעסו{{ביאור|ועל פי חלק מהמפרשים גם מתפקח מיינו{{הערה|תרגום ראשון על {{תנ"ך|אסתר|ב|א}}}} הוא נזכר בושתי, מתגעגע אליה, ומתחרט על העונש שנגזר עליה.{{הערה|כך על פי המפרשים:[[רש"י]], [[יוסף בן נחמיאש|ר"י נחמיאש]], [[רלב"ג]], [[מנות הלוי]] על {{תנ"ך|אסתר|ב|א}}}}. נערי המלך מייעצים לו למנות פקידים שלוקחיםשאוספים לשושןאל שושן הבירה "כל נערה בתולה טובת מראה" מרחבי הממלכה, במטרה למצוא לו אישה חדשה, והמלך מקבל את עצתם. בין הנשים הרבות המובלות ל[[שושן הבירה]], נלקחת גם [[אסתר המלכה|אסתר]] (הנקראת,{{ביאור|נקראת גם הדסה, שמה העברי),}} יתומה יהודייה אשר גדלה תחת חסותו של בן-דודה, יהודי בשם [[מרדכי היהודי|מרדכי]]. במהרה הופכת אסתר למועמדת המועדפת על האחראיהגי, עלשומר ה[[הרמון]]הנשים. בהוראת מרדכי אין היא חושפת את מוצאה היהודי. לאחר שאסתר נלקחת לארמון, ממשיך מרדכי לדאוג לשלומה. לאחר תהליך טיפוח ממושך שנמשך 12 חודשים, מובאות המועמדות בזו אחר זו אל המלך, שבוחר בסופו של דבר את אסתר למלכתו.
 
===מרדכי וגזירתו של המן===
בקושי מספיק [[המן]] לחזור אל ביתו מן המשימה המבזה והוא מובהל בחזרה אל המשתה השני שעורכת [[אסתר המלכה|אסתר]]. במשתה שואל [[אחשוורוש]] בפעם השלישית מהי בקשתה ויינתן לה עד חצי המלכות. אז מבקשת אסתר להציל את חייה ואת חיי עמה. אחשוורוש אינו מבין את פשר דבריה של אסתר ומבקש הסבר. בתגובה, מגלה אסתר את מוצאה היהודי ומצביעה על המן כ"אִישׁ צַר וְאוֹיֵב, הָמָן הָרָע הַזֶּה". המלך קם בכעס ויוצא אל הגינה, והמן מנסה לנצל זמן זה על-מנת לבקש את נפשו מאסתר אך בטעות נופל למרגלות מיטתה בדיוק כשאחשוורוש חוזר מהגינה. כאשר חוזר המלך ומוצא את המן בתנוחה מעין-[[אינטימי]]ת זו עם המלכה, מתגבר כעסו. בדיוק אז מגיע [[חרבונה]], אחד מסריסי המלך, ומצביע על העץ אשר הכין המן ל[[מרדכי היהודי|מרדכי]], מצילו של המלך. המלך מצווה ללא שהיות לתלות את המן עליו "על ששלח ידו ביהודים", ורק אז נרגע מכעסו.
[[קובץ:Megillat Esther (1).jpg|270px|שמאל|ממוזער|250px|קריאת המגילה]]
המלך נותן ל[[אסתר המלכה|אסתר]] את בית [[המן]], וכשנודעת לו קרבתו של מרדכי לאסתר, אף מעביר את טבעתו - אשר עד אז הייתה אצל המן - למרדכי. אסתר ממנה את מרדכי כאחראי על בית המן ומתחננת לפני המלך להחזיר את ספרי הגזירה שנשלחו לכל רחבי הממלכה. אחשוורוש עונה שאין אפשרות להשיב צו שנכתב ונחתם בשם המלך, אך מציע שאסתר ומרדכי יכתבו צו חדש כרצונם ויחתמו בשמו. בפקודת מרדכי נכתבים צווים חדשים, שמתירים ליהודים לצאת נגד אויביהם שבאים להרוג אותם, גברים נשים וטף, ולבזוז את רכושם. הצווים נכתבים ב[[כ"ג בסיון]], ובשל דחיפות העניין נשלחים הרצים המהירים ביותר ("האחשתרנים בני הרמכים").
 
===יום הגזירה===
ברגע שמתפרסמות הפקודות של מרדכי, כל היהודים מתמלאים שמחה. שאר העמים מפחדים מהם ומכוחו העולה של מרדכי, ששמו התפשט ברחבי הממלכה כיועצו החדש והבכיר ביותר של המלך, ורבים מהם מתיהדים[[גיור|מתגיירים]].{{ביאור|מתגיירים הוא ההסבר הרווח למילה "מתייהדים" המופיעה במגילה{{הערה|[[תרגומי מגילת אסתר לארמית]], [[רש"י]] על {{תנ"ך|אסתר|ח|יז}}}} ויש מהמפרשים שהציעו שהמשמעות היא שעשו את עצמם כיהודים, כדי שלא יהרגו אותם.{{הערה|בין הפרשנים שבהביאו את שתי האופציות: [[ראב"ע]], [[מנות הלוי]], [[רלב"ג]], [[משה בן יצחק חלאיו|ר"מ חלאיו]].}}}} בהגיע היום, י"ג באדר, אשר בו היה אמור להתבצע הטבח ביהודים, היהודים מתאגדים בכל מדינות הממלכה על מנת לנקום באלו שביקשו את רעתם. הם עושים כרצונם בשונאיהם ומכים באויביהם ללא התנגדות משמעותית, אך נמנעים מביזה.
[[קובץ:Esther scroll and page with accompanying blessings.jpg|ממוזער|300x300 פיקסלים|מגילת אסתר ודף ברכות, כתב יד בדיו ספיה על קלף {{תמונה להחלפה}}]]
אחשורוש מספר לאסתר כי ב[[שושן (עיר)|שושן הבירה]] הרגו היהודים חמש מאות איש ואת [[עשרת בני המן]] ושואל אותה מה עוד היא רוצה. אסתר מבקשת יום נוסף להמשך הלחימה בשושן הבירה, ובאותו יום ([[י"ד באדר]]) נתלות גופותיהם של עשרת בני [[המן]] ונהרגים עוד שלוש מאות איש בעיר. על אף שבצווים המלכותיים הותר ליהודים במפורש שלל האויבים, המגילה מדגישה ש"בביזה לא שלחו את ידם". המגילה מוסיפה כי בשאר מדינות המלך הרגו היהודים בי"ג באדר שבעים וחמישה אלף איש מאויביהם, וגם שם לא שלחו את ידם בביזה.