|
.
{{מטלה אקדמית|בית ספר לאודר לממשל|המרכז הבינתחומי הרצליה|קורס=היבטים משפטיים של ביטחון אנושי}}
בית המשפטהדין האפריקאי לזכויות אדם הוא בית משפט קונטיננטלי שנוסדנוסד על ידי מדינות אפריקאיות. המטרה הינה להבטיח כי זכויות אדם נשמרות בקרב האזרחים במדינות אפריקה {{הערה|[http://www.african-court.org קייט סטון, בית המשפט האפריקאי לזכויות אדם( פעילה למען התקדמות בינלאומית, פברואר 2012)]}}. בית-המשפט הוקם תחת סעיף 1 לפרוטוקול של הצ׳אאר האפריקאי העוסקת בזכויות אדם ואזרח שאומץ על ידי מדינות החברות בארגון אחדות אפריקה. אימוץ החוקה היה באואגדוגו, בורקינה פאסו, ביוני 1998. הפרוטוקול נכנס לתוקף ב25ב-25 לינואר, 2004. אחריבית שאושררהדין ביותריושב מ-15בארושה מדינותשבטנזניה, בשלב 2 של מתחם מרכז השימור מולימו יוליוס נייייר, לאורך דרך הדודומה.
הקמת בית הדין
לבית המשפט סמכות שיפוט בכל המקרים והמחלוקות שמוגשות אליו ונוגעות בפרשנות ויישום אמנת אפריקה לזכויות האדם והעמים (האמנה) או לפרוטוקול ולכל מכשיר אחר לזכוות אדם הרלוונטית שאושררה על ידי המדינות הנוגעות בדבר. באופן ספציפי, לבית המשפט יש שני סוגים של סמכות שיפוט: מחלוקת ומייעצת.
בסך הכל 30 מדינות אשררו את הפרוטוקול: אלג'יריה, בנין, בורקינה פאסו, בורונדי, קמרון, צ'אד, חוף השנהב, קומורו, רפובליקת קונגו, גבון, גמביה, גאנה, קניה, לוב, לסוטו, מאלי, מאלווי, מוזמביק, מאוריטניה, מאוריציוס, ניגריה, ניז'ר, רואנדה, הרפובליקה הדמוקרטית העברית הסהרונית, דרום אפריקה, סנגל, טנזניה, טוגו, תוניסיה ואוגנדה. בית המשפטהדין החל רשמית בפעילותו באדיס אבבה, אתיופיה בנובמבר 2006. באוגוסט 2007, הוא העביר את מושבו לארושה, ברפובליקה המאוחדת של טנזניה, שם סיפקה לו הממשלה הנחות זמניות בהמתנה להקמת מבנה קבע. בין 2006 ל-2008 עסק בית המשפטהדין בעיקר בסוגיות תפעוליות ומנהליות, לרבות פיתוח מבנה מרשם בית המשפטהדין, הכנת תקציבו וניסוח כללי הסדר הביניים שלו. בשנת 2008, במהלך מושבם הרגיל התשיעי של בית המשפטהדין, אימצו שופטי בית המשפטהדין באופן זמני את תקנות הביניים של בית המשפטהדין בהמתנה להתייעצות עם הנציבות האפריקנית לזכויות האדם והאנשים, שבסיסה בבנג'ול, גמביה. חייבים לבצע הרמוניה בין הכללים השונים שקיימים כדי להשיג את השלמות המיועדת בין בית הדין האפריקאי לזכויות האדם והאנשים לבין הנציבות האפריקנית לזכויות האדם והאנשים. הליך הרמוניזציה זה הושלם באפריל 2010 וביוני 2010 אימץ בית המשפטפט את כללי בית המשפטהדין הסופיים שלו. ▼
בית המשפט מורכב מאחד עשר שופטים, אזרחי מדינות חברות באיחוד האפריקני. שופטי בית המשפט הראשונים נבחרו בינואר 2006, בחרטום, סודן. הם הושבעו בפני אסיפת ראשי מדינות וממשלת האיחוד האפריקני ב- 2 ביולי 2006 בבנג'ול, גמביה. שופטי בית המשפט נבחרים מטעם מדינותיהם בהגשת מועמדות ומקרב המשפטנים האפריקאים. לצורך תפקידם, השופטים הוכיחו כי הם בעלי יושרה מוכחת ובעלי יכולת מעשית, שיפוטית או אקדמית ובעלי ניסיון בתחום זכויות האדם. השופטים נבחרים לתקופת כהונה של שש שנים או ארבע שנים המתחדשת פעם אחת. שופטי בית המשפט בוחרים בינם לבין עצמם נשיא וסגן נשיא בית המשפט המכהנים כהונה של שנתיים. ניתן לחדש את כהונתם פעם אחת בלבד. נשיא בית המשפט שייך ועובד במשרה מלאה במושב בית הדין, בעוד עשרת השופטים האחרים עובדים במשרה חלקית. במילוי תפקידו, הנשיא נעזר ברשם שממלא תפקידים רישום, ניהוליים ומנהליים של בית המשפט. ▼
בית המשפטהדין נתן את פסק דינו הראשון בשנת 2009, בעקבות עתירה מיום 11.8.2008 שהגיש מיכלות יוגוגומבה (Michelot Yogogombaye) נגד הרפובליקה של סנגל. עד ינואר 2016, בית המשפטהדין קיבל 74 בקשות וסיים 25 תיקים. נכון לעכשיו, ישנם חמישה תיקים שממתינים על שולחן בית המשפטהדין ובהם גם בקשות לחוות דעת מייעצות. ▼▲בית המשפט החל רשמית בפעילותו באדיס אבבה, אתיופיה בנובמבר 2006. באוגוסט 2007, הוא העביר את מושבו לארושה, ברפובליקה המאוחדת של טנזניה, שם סיפקה לו הממשלה הנחות זמניות בהמתנה להקמת מבנה קבע. בין 2006 ל-2008 עסק בית המשפט בעיקר בסוגיות תפעוליות ומנהליות, לרבות פיתוח מבנה מרשם בית המשפט, הכנת תקציבו וניסוח כללי הסדר הביניים שלו. בשנת 2008, במהלך מושבם הרגיל התשיעי של בית המשפט, אימצו שופטי בית המשפט באופן זמני את תקנות הביניים של בית המשפט בהמתנה להתייעצות עם הנציבות האפריקנית לזכויות האדם והאנשים, שבסיסה בבנג'ול, גמביה. חייבים לבצע הרמוניה בין הכללים השונים שקיימים כדי להשיג את השלמות המיועדת בין בית הדין האפריקאי לזכויות האדם והאנשים לבין הנציבות האפריקנית לזכויות האדם והאנשים. הליך הרמוניזציה זה הושלם באפריל 2010 וביוני 2010 אימץ בית המשפט את כללי בית המשפט הסופיים שלו.
הרכב בית הדין
בהתאם לפרוטוקול (סעיף 5) והוראותיו (חוק 33), בית המשפט רשאי לקבל תלונות ו\או בקשות שהוגשו מטעם הנציבות האפריקאית לזכויות אדם או ממדינות שהן צד לפרוטוקול או מארגונים בין-ממשלתיים אפריקאים. גם ארגונים לא ממשלתיים, המוכרים על ידי הנציבות האפריקאית לזכויות האדם בתור משקיפים ולחילופין, אנשים פרטיים מאותן מדינות שהצהירו שהן מקבלות את סמכותו של בית המשפט, רשאים להגיש תיקים בפני בית המשפט. נכון לינואר 2019, רק 9 מדינות הצהירו שהן מקבלות את סמכות בית המשפט: בורקינה פאסו, גאנה, מלאווי, מאלי, רואנדה, טנזניה, הרפובליקה של חוף השנהב, תוניסיה וגמביה {{הערה|[http://www.african-court.org/en/index.php/news/press-releases/item/257-the-gambia-becomes-the-ninth-country-to-allow-ngos-and-individuals-to-access-the-african-court-directly גמביה נהפכה למדינה התשיעית לאפשר לארגונים לא ממשתלתיים ואינדיבידואלים לעתור לבית המשפט האפריקאי באופן ישיר]}}. ▼
▲בית המשפטהדין מורכב מאחד עשר שופטים, אזרחי מדינות חברות באיחוד האפריקני. כהונת השופטים הנבחרים היא בדרך כלל לתקופה בת שש שנים וניתן להיבחר למשרה פעם אחת בלבד. תפקידי הנשיא והסגן הנשיא נבחרים לתקופה של שנתיים וניתן להיבחר אליהם פעם אחת. בית הדין קיים את מושבו הראשון בין התאריכים 2–5 ביולי 2006 בבנג'ול, גמביה.שופטי בית המשפטהדין הראשונים נבחרו בינואר 2006, בחרטום, סודן. הם הושבעו בפני אסיפת ראשי מדינות וממשלת האיחוד האפריקני ב- 2 ביולי 2006 בבנג'ול, גמביה. שופטי בית המשפטהדין נבחרים מטעם מדינותיהם בהגשת מועמדות ומקרב המשפטנים האפריקאים. לצורך תפקידם, השופטים הוכיחו כי הם בעלי יושרה מוכחת ובעלי יכולת מעשית, שיפוטית או אקדמית ובעלי ניסיון בתחום זכויות האדם. השופטים נבחרים לתקופת כהונה של שש שנים או ארבע שנים המתחדשת פעם אחת. שופטי בית המשפטהדין בוחרים בינם לבין עצמם נשיא וסגן נשיא בית המשפטהדין המכהנים כהונה של שנתיים. ניתן לחדש את כהונתם פעם אחת בלבד. נשיא בית המשפטהדין שייך ועובד במשרה מלאה במושב בית הדין, בעוד עשרת השופטים האחרים עובדים במשרה חלקית. במילוי תפקידו, הנשיא נעזר ברשם שממלא תפקידים רישום, ניהוליים ומנהליים של בית המשפטהדין.
▲בית המשפט נתן את פסק דינו הראשון בשנת 2009, בעקבות עתירה מיום 11.8.2008 שהגיש מיכלות יוגוגומבה (Michelot Yogogombaye) נגד הרפובליקה של סנגל. עד ינואר 2016, בית המשפט קיבל 74 בקשות וסיים 25 תיקים. נכון לעכשיו, ישנם חמישה תיקים שממתינים על שולחן בית המשפט ובהם גם בקשות לחוות דעת מייעצות.
== חבריסמכות בית המשפט האפריקאי לזכויות אדםהדין ==
▲לבית הדין סמכות שיפוט בכל המקרים והמחלוקות שמוגשות אליו ונוגעות בפרשנות ויישום אמנת אפריקה לזכויות האדם והעמים (האמנה) או לפרוטוקול ולכל מכשיר אחר לזכוות אדם הרלוונטית שאושררה על ידי המדינות הנוגעות בדבר. באופן ספציפי, לבית הדין יש שני סוגים של סמכות שיפוט: מחלוקת ומייעצת. בהתאם לפרוטוקול (סעיף 5) והוראותיו (חוק 33), בית המשפטהדין רשאי לקבל תלונות ו\או בקשות שהוגשועתירות מטעם הנציבות האפריקאית לזכויות אדם או ממדינות שהן צד לפרוטוקול או מארגונים בין-ממשלתיים אפריקאים. גם ארגונים לא ממשלתיים, המוכרים על ידי הנציבות האפריקאית לזכויות האדם בתור משקיפים ולחילופין, אנשים פרטיים מאותן מדינות שהצהירו שהן מקבלות את סמכותו של בית המשפטהדין, רשאים להגיש תיקים בפני בית המשפטהדין. נכון לינואר 2019, רק 9 מדינות הצהירו שהן מקבלות את סמכות בית המשפטהדין: בורקינה פאסו, גאנה, מלאווי, מאלי, רואנדה, טנזניה, הרפובליקה של חוף השנהב, תוניסיה וגמביה {{הערה|[http://www.african-court.org/en/index.php/news/press-releases/item/257-the-gambia-becomes-the-ninth-country-to-allow-ngos-and-individuals-to-access-the-african-court-directly גמביה נהפכה למדינה התשיעית לאפשר לארגונים לא ממשתלתיים ואינדיבידואלים לעתור לבית המשפט האפריקאי באופן ישיר]}}.
החל מינואר 2019, הצהירו 9 מדינות שהן מכירות בסמכות בית המשפט לקבל תיקים גם מארגונים לא ממשלתיים (NGOs) וגם מאנשים פרטיים. פירוט 9 המדינות שהכירו בסמכות זאת : בנין, בורקינה פאסו, חוף השנהב, גאנה, מאלי מלאווי, רואנדה, טנזניה, גמביה ותוניסיה. בסך הכל 30 מדינות אשררו את הפרוטוקול: אלג'יריה, בנין, בורקינה פאסו, בורונדי, קמרון, צ'אד, חוף השנהב, קומורו, רפובליקת קונגו, גבון, גמביה, גאנה, קניה, לוב, לסוטו, מאלי, מאלווי, מוזמביק, מאוריטניה, מאוריציוס, ניגריה, ניז'ר, רואנדה, הרפובליקה הדמוקרטית העברית הסהרונית, דרום אפריקה, סנגל, טנזניה, טוגו, תוניסיה ואוגנדה.
החל מינואר 2019, הצהירו 9 מדינות שהן מכירות בסמכות בית הדין לקבל עתירות גם מארגונים לא ממשלתיים (NGOs) וגם מאנשים פרטיים: בנין, בורקינה פאסו, חוף השנהב, גאנה, מאלי מלאווי, רואנדה, טנזניה, גמביה ותוניסיה.
== יעד ==
בית הדין האפריקאי לזכויות אדם הוקם במטרה לבסס את מעמד את הנציבות האפריקאית לזכויות אדם (המכונה לעיתים קרובות ועדת בנג'ול) שהוא גוף מעין שיפוטי האחראי לפקח על יישום האמנה.
== עקרונות יסודהיסוד של בית הדין == ▼== מנדט ==
מטרתו של בית המשפט לחזק את המנדט שניתן לנציבות האפריקאית לזכויות האדם באמצעות הגנה על זכויות האדם באפריקה וכדי לבסס את אמנת אפריקה לזכויות האדם, באמצעות החלטות שיפוטיות.
== חזון ==
החזון של בית המשפט הוא אפריקה עם תרבות אמתית של זכויות אדם.
* עצמאות שיפוטית הנקייה מכל תמיכה, השפעה או הטיה בין אם היא מגיעה ממדינות, ארגונים לא ממשלתיים, גופי מימון או יחידים.
* יישום ופרשנות לאור הוראות אמנת אפריקה, הפרוטוקול וסעיפיו, וזכויות אדם בינלאומיים רלוונטיים.
* שקיפות, אחריות ואתיקה בפעולות בית המשפטהדין.
* קידום זכויות בסיסיות של כל אדם והן זכויות אזרחיות, פוליטיות, חברתיות, כלכליות ותרבותיות.
* שיתוף פעולה מלא עם בעלי עניין רלוונטיים הנוגעים להגשמת יעוד בית המשפטהדין והוא להגן על זכויות האדם והעמים.
* אי-אפליה ושוויון בעבודת בית המשפטהדין.
* הגינות ויושרה מצד השופטים וצוות העובדים בבית המשפט.
* בית המשפטהדין מחויב לספק גישה לכל אדם המבקש לממש את זכותו.
* בית המשפטהדין מחויב להיענות לצרכים של אותם אנשים הפונים לבית המשפטהדין.
== יעדים אסטרטגיים של בית הדין ==
* להפעיל סמכות שיפוט בכל המקרים והמחלוקות שהובאו בפניה ביחס לפרשנות וליישום של האמנה, הפרוטוקול וכל מכשיר רלוונטי אחר הנוגע לזכויות אדם שאושרר על ידי המדינות הנוגעות בדבר;
* לשתף פעולה עם גופי שיפוט תת-אזוריים ולאומיים בכדי לשפר את ההגנה על זכויות האדם ביבשת;
* לשפר את השתתפותו של העם האפריקני בעבודת בית המשפטהדין;
* לשפר את יכולתו של מרשם בית המשפטהדין להיות מסוגל למלא את המנדט שלו;
* לחזק את יחסי העבודה בין בית המשפטהדין לנציבות האפריקאית.
== בחירת שופטים ==
ב- 22 בינואר 2006, המושב השמיני של המועצה המנהלת של האיחוד האפריקני בחר באחד-עשר השופטים הראשונים של בית הדין האפריקאי לזכויות האדם והעמים.
כהונת השופטים הנבחרים היא בדרך כלל לתקופה בת שש שנים וניתן להיבחר למשרה פעם אחת בלבד. תפקידי הנשיא והסגן הנשיא נבחרים לתקופה של שנתיים וניתן להיבחר אליהם פעם אחת.
בית המשפט קיים את מושבו הראשון בין התאריכים 2–5 ביולי 2006 בבנג'ול, גמביה.
== מיקום ==
בית המשפט ממוקם בארושה שבטנזניה, בשלב 2 של מתחם מרכז השימור מולימו יוליוס נייייר, לאורך דרך הדודומה.
<br />
== סמכותו של בית המשפט ==
לבית המשפט סמכות לקבוע בקשות כנגד מדינות הלוקחות חלק בפרוטוקול של בית המשפט. נכון להיום 30 מדינות אשררו את הפרוטוקול: אלג'יריה, בנין, בורקינה פאסו, בורונדי, קמרון, צ'אד, חוף השנהב, קומורו, רפובליקת קונגו, גבון, גמביה, גאנה, קניה, לוב, לסוטו, מלאווי, מאלי, מאוריטניה, מאוריציוס, מוזמביק, ניגריה, ניז'ר, אוגנדה, רואנדה, הרפובליקה הערבית סהרווי, סנגל, דרום אפריקה, טנזניה, טוגו ותוניסיה {{הערה|[http://en.african-court.org/index.php/news/press-releases/item/41-cameroon-becomes-29th-au-member-state-to-ratify-protocol-on-establishment-of-the-african-court קמרון מאשררת את הפרוטוקול]}}.
הגופים שלהם מותר להגיש תביעה נגד המדינות הללו הם הנציבות האפריקנית או ארגונים בין-ממשלתיים אפריקאים.
כאשר מדינה הצהירה על קבלת זכות בקשה פרטנית, רשאי אינדיבידואל או עמותה בעלי מעמד של משקיפים להגיש בקשה בפני הנציבות האפריקאית לזכויות האדם
כיום ישנן תשע מדינות אשר הצהירו על קבלת זכות פרטנית: בורקינה פאסו, חוף השנהב, גאנה, מלאווי, מאלי, רואנדה, טנזניה, תוניסיה וגמביה.
== פסקי דין ==
ב- 15 בדצמבר 2009 נתן בית הדין את פסק הדין הראשון שלו, ומצא כי בקשה נגד סנגל אינה קבילה {{הערה|[https://web.archive.org/web/20101215144307/http://www.african-court.org/fileadmin/documents/Court/Latest_Judgments/English/JUDGMENT._MICHELOT_YOGOGOMBAYE_VS._REPUBLIC_OF_SENEGAL_1_.pdf החלטה שיפוטית בעניין מיכאלות יוגוגמביה נגד סנגל]}}. פסק הדין הראשון של בית המשפטהדין לגופו של עניין ניתן ביום 14 ביוני 2013, בפרשת טנזניה. היא מצאה כי טנזניה פגעה בזכויותיה של אזרחיה להשתתף בחופשיות בממשל באופן ישיר או באמצעות נציגים ללא קשר להשתייכות מפלגתית שלהם, והורתה לטנזניה לפעול בחוקתית, בחקיקה ובכל האמצעים האחרים הנחוצים כדי לתקן את ההפרות הללו. {{הערה|[http://www.african-court.org/en/index.php/2012-03-04-06-06-00/all-cases-and-decisions/2-home/161-applications-no-009-12-joint-case קיג'יג'י איסיאג'ה נגד הרפוליקה המאוחדת של טנזיה]}}{{הערה|[https://www.jurist.org/commentary/2013/07/roland-adjovi-tanzanian-candidates/החוקה של טנזיה מפרה זכויות של מועמדים לשרת בתפקידים פוליטיים ]}} ב- 28 במרץ 2014, בית הדין קבע נגד בורקינה פאסו, בתיק שהובא על ידי משפחתו של נורברט זונגו, עורך עיתון שנרצח בשנת 1998. בית הדין מצא כי בורקינה פאסו לא הצליחה לחקור את הרצח כראוי, וכשלה בחובותיה להגן על עיתונאים.{{הערה|[https://web.archive.org/web/20140407080534/http://www.african-court.org/en/index.php/about-the-court/brief-history/22-recient-judgements/439-application-no-013-2011 בקשה מספר 013/2011]}}{{הערה|[https://www.justiceinitiative.org/voices/killing-norbert-zongo-african-court-stresses-state-obligation-protect-journalists ההריגה של נורבט זונגו: בית המשפט האפריקאי מצהירה כי יש מחויבות לשמור על עיתונאים]}} ▼
ב- 15 בדצמבר 2009 נתן בית המשפט את פסק הדין הראשון שלו, ומצא כי בקשה נגד סנגל אינה קבילה {{הערה|[https://web.archive.org/web/20101215144307/http://www.african-court.org/fileadmin/documents/Court/Latest_Judgments/English/JUDGMENT._MICHELOT_YOGOGOMBAYE_VS._REPUBLIC_OF_SENEGAL_1_.pdf החלטה שיפוטית בעניין מיכאלות יוגוגמביה נגד סנגל]}}.
▲פסק הדין הראשון של בית המשפט לגופו של עניין ניתן ביום 14 ביוני 2013, בפרשת טנזניה. היא מצאה כי טנזניה פגעה בזכויותיה של אזרחיה להשתתף בחופשיות בממשל באופן ישיר או באמצעות נציגים ללא קשר להשתייכות מפלגתית שלהם, והורתה לטנזניה לפעול בחוקתית, בחקיקה ובכל האמצעים האחרים הנחוצים כדי לתקן את ההפרות הללו. {{הערה|[http://www.african-court.org/en/index.php/2012-03-04-06-06-00/all-cases-and-decisions/2-home/161-applications-no-009-12-joint-case קיג'יג'י איסיאג'ה נגד הרפוליקה המאוחדת של טנזיה]}}{{הערה|[https://www.jurist.org/commentary/2013/07/roland-adjovi-tanzanian-candidates/החוקה של טנזיה מפרה זכויות של מועמדים לשרת בתפקידים פוליטיים]}}
ב- 28 במרץ 2014, בית המשפט קבע נגד בורקינה פאסו, בתיק שהובא על ידי משפחתו של נורברט זונגו, עורך עיתון שנרצח בשנת 1998. בית המשפט מצא כי בורקינה פאסו לא הצליחה לחקור את הרצח כראוי, וכשלה בחובותיה להגן על עיתונאים. {{הערה|[https://web.archive.org/web/20140407080534/http://www.african-court.org/en/index.php/about-the-court/brief-history/22-recient-judgements/439-application-no-013-2011 בקשה מספר 013/2011]}}{{הערה|[https://www.justiceinitiative.org/voices/killing-norbert-zongo-african-court-stresses-state-obligation-protect-journalists ההריגה של נורבט זונגו: בית המשפט האפריקאי מצהירה כי יש מחויבות לשמור על עיתונאים]}}
== הרכב בית המשפטהדין ==
{| class="wikitable"
!שם השופט
== מיזוג מתוכנן עם בית הדין האפריקני לצדק ==
ב -1 ביולי 2008, בפסגת האיחוד האפריקני בשארם א-שייח', מצרים, חתמו ראשי מדינות וממשל על פרוטוקול {{הערה|[http://www.au.int/en/sites/default/files/PROTOCOL_STATUTE_AFRICAN_COURT_JUSTICE_AND_HUMAN_RIGHTS.pdf פרוטוקול בנושא האמנה לזכויות אדם של בית המשפט האפריקאי]}} ביוני 2004 שעניינו מיזוג בית הדין האפריקני לצדק עם בית הדין האפריקני שעדיין לא קיים בעקבות החלטתן של מספר מדינות החברות בפסגת האיחוד האפריקני. החל מה-3 בפברואר 2014, רק חמש מדינות אשררו את הפרוטוקול מתוך 15 הדרושות לכניסתו לתוקף. {{הערה|[https://au.int/sites/default/files/treaties/7792-sl-protocol_on_the_statute_of_the_african_court_of_justice_and_human_rights.pdf פרוטוקול בנושא האמנה לזכויות אדם של בית משפט האפריקאי, רשימת סטטוס]}} בית המשפטהדין החדש יכונה בית הדין האפריקאי לצדק וזכויות אדם.
== ראו גם ==
* [[בית הדין האירופאי לזכויות אדם]]- בית משפט אזורי שנוסד ב- 2006
* [[בית הדין האינטר-אמריקאי לזכויות אדם]]- בית משפטי אזורי שנוסד ב- 1979
* [[חופש לשון]]
* [[רשימה של חופש לשון בחוקות שונות]]
== הערות שוליים ==
|
