חוות הדעת בעניין בתי הספר של המיעוט באלבניה – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
אין תקציר עריכה
אין תקציר עריכה
שורה 1:
'''פרשת בתי הספר של המיעוט באלבניה''' ניתן ב-6 באפריל 1935 (Minority Schools in Albania Advisory Opinion) הינו פסק דין משמעותי של ה - Permanent Court of International Justice הבוחן את המתח הקיים בעניין הסדרת זכויותיהם של אוכלוסיות מיעוט בתוך מדינות לאום בתקופה שלאחר מלחמת העולם הראשונה על רקע היווסדו של חבר הלאומים והחברות בו. ביהמ"ש נדרש לתת מענה למתח המובנה בין הסדרת זכויות אדם במשפט הפנים מדינתי למשפט הבינלאומי וכיצד ניתן מענה למחויבויות שלקחה על עצמה מדינה על רקע הצטרפותה לחבר הלאומים.
 
== סיפוררקע הפרשהעובדתי ==
=== רקע עובדתי ===
[[קובץ:La haye palais paix jardin face.JPG|ממוזער|290x290 פיקסלים|ארמון השלום (Peace Palace) - מקום מושבו של בית הדין הבינלאומי בהאג, הולנד.]]
ב - 15.12.1920 חבר הלאומים דרש ממספר מדינות, ביניהן אלבניה, כתנאי כניסה מקדים לחברות בחבר הלאומים ליישם את העקרונות והאמנות בענייני זכויות מיעוטים בתוך מדינתם כפי שנקבעו בסיום מלחמת העולם הראשונה בין מדינות אירופה. בדצמבר 1920, אלבניה נהפכה לחברה רשמית בחבר הלאומים. המצב הדמוגרפי באלבניה הינו בעל רוב מוסלמי ומיעוטים יווניים-אורתודוקסיים (נוצרים) שחיו בטריטוריה זו טרם התפוררות האימפריה העותמאנית. מזכירות חבר הלאומים בשיתוף פעולה משולב עם ממשלת אלבניה וממשלת יוון גיבשו מסמך הבנות בעניין ההגנה על המיעוטים היווניים שבשטח אלבניה. גיבוש ההבנות בעניין זכויות המיעוטים (יווניים אורתודוקסיים) באלבניה כלל בין היתר: חופש מימוש הדת הנוצרית, אי התערבות במימוש החופש מצד הרשויות האלבניים, שימור השימוש בשפתם של בני המיעוטים ושמירה על מקומות פולחן נוצריים. ממשלת אלבניה הפיקה מסמך שהוסכם על כלל הצדדים שהיווה את מסמך ההצהרה להצטרפות לחבר הלאומים (1921) ובתוכו באופן אינהרנטי עיגנה את ההתחייבות המשפטית להגנה על אוכלוסיות בני המיעוטים בשטחה (Article 5).
שורה 10 ⟵ 9:
בשנת 1930 נעשו צעדים נוספים על מנת להחיל תהליכי חילון על מערכת החינוך האלבנית ובשנת 1933 הוכנס תיקון לחוקה האלבנית של החוקה החדשה (משנת 1928) שבה חוקק סעיף האוסר על קיומם של מוסדות לימוד פרטיים לצד הזכאות לחינוך חובה יסודי לכל תושבי אלבניה. בעקבות זאת הוגשו עתירות על ידי קבוצות בני המיעוטים באלבניה לחבר הלאומים. העניין הובא בפני ועדה של חבר הלאומים שבחנה את ההתחייבות האלבנית להגנת בני המיעוטים בשטחה (שכאמור היוותה תנאי מקדים להצטרפותה לחבר הלאומים). בינואר 1935 הוועדה פנתה לPermanent Court of International Justice - PCIJ ע"מ שהנ"ל יעניק חוות דעת משפטית מייעצת בנושא.<ref>Summaries of Judgments, Advisory opinions and orders of the Permanent Court of international Justice, ''MINORITY SCHOOLS IN ALBANIA Advisory Opinion of 6 April 1935 (Series A/B, No. 64) Eleventh Annual Report of the Permanent Court of International Justice (15 June 1934—15 June 1935), Series E, No. 11, pp. 136–143'', p. 348-349</ref>
 
== טענות המדינות המשתתפות ==
הועדה צמצמה את טענותיה למספר קווים מנחים:
בית המשפט מסר את חוות דעתו ב-6 באפריל 1935. הוא מסר קודם כל את הטענות הנוגדות. טענת ממשלת אלבניה הייתה שההצהרה מ-2 באוקטובר 1921 לא הטילה עליה חובה אחרת, בענייני חינוך, מאשר להעניק לאזרחיה השייכים למיעוטים גזעיים, דתיים או לשוניים, זכות השווה לזו שיש בידי אזרחים אלבנים אחרים. מסקנה זו הייתה, לפי ממשלת אלבניה – בהתאמה מוחלטת למשמעות ורוח האמנות להגנת מיעוטים אשר המאפיין המהותי בהן הוא שוויון מלא של כל אזרחי המדינה, בין אם הם שייכים לרוב ובין אם למיעוט. מנגד, טענה, כל פרשנות שתאלץ את אלבניה לכבד את בתי הספר למיעוט תיצור פריבילגיה לטובת המיעוט.<ref name=":0">Summaries of Judgments, Advisory opinions and orders of the Permanent Court of international Justice, ''MINORITY SCHOOLS IN ALBANIA Advisory Opinion of 6 April 1935 (Series A/B, No. 64) Eleventh Annual Report of the Permanent Court of International Justice (15 June 1934—15 June 1935), Series E, No. 11, pp. 136–143'', p. 350</ref>
 
לטענת ממשלת יוון, הרעיון הבסיסי של ההכרזה היה, נהפוך הוא: להבטיח חופש חינוך למיעוטים על ידי מתן הזכות לשמור על בתי הספר הקיימים ולהקים בנוסף אחרים; "שוויון הטיפול", טענה ממשלת יוון, היא רק תוספת לזכות זו, ולא יכלה להכשיל את המטרה להבטיח חירות מלאה ואפקטיבית בענייני חינוך. ממשלת יוון טענה כי החלת אותו משטר על רוב כמו על מיעוט, שצרכיו היו שונים למדי, תיצור שוויון לכאורה, ואילו ההצהרה, באופן עקבי עם חוק המיעוט הרגיל, נועדה להבטיח שוויון אמיתי ויעיל ולא רק שוויון רשמי. עוד טענה הממשלהממשלת יוון , כי כל ההבדלים בין ההצהרה האלבנית לבין ההתחייבויות האחרות מאותו סוג נועדו בדיוק להבטיח את המשך האוטונומיה הדתית והחינוכית בה נהנו הקהילות היווניות באלבניה.<ref name=":0" /><ref name=":1">Summaries of Judgments, Advisory opinions and orders of the Permanent Court of international Justice, ''MINORITY SCHOOLS IN ALBANIA Advisory Opinion of 6 April 1935 (Series A/B, No. 64) Eleventh Annual Report of the Permanent Court of International Justice (15 June 1934—15 June 1935), Series E, No. 11, pp. 136–143'', p. 351</ref>
==== הסוגיה המשפטית ====
(1) האם ישנה הצדקה בדקלרציית ההצטרפות לחבר הלאומים ב-1921 שהמחוקק האלבני בהתבסס על סעיף 5 יכפיף הן את הרוב והמיעוט באופן שווה לחוק חינוך חובה?
 
== חוות הדעת ==
(2) האם הוועדה של חבר הלאומים יכולה להפעיל סמכויות אכיפה משפטיות בעניין?
 
=== משפט רלוונטי ===
[[קובץ:Seal of the 'Permanent Court of International Justice' in The Hague.jpg|ממוזער|חותם ה-Permanent Court of International Justice]]
בית המשפט מסר את חוות דעתו ב-6 באפריל 1935. הוא מסר קודם כל את הטענות הנוגדות. טענת ממשלת אלבניה הייתה שההצהרה מ-2 באוקטובר 1921 לא הטילה עליה חובה אחרת, בענייני חינוך, מאשר להעניק לאזרחיה השייכים למיעוטים גזעיים, דתיים או לשוניים, זכות השווה לזו שיש בידי אזרחים אלבנים אחרים. מסקנה זו הייתה, לפי ממשלת אלבניה – בהתאמה מוחלטת למשמעות ורוח האמנות להגנת מיעוטים אשר המאפיין המהותי בהן הוא שוויון מלא של כל אזרחי המדינה, בין אם הם שייכים לרוב ובין אם למיעוט. מנגד, טענה, כל פרשנות שתאלץ את אלבניה לכבד את בתי הספר למיעוט תיצור פריבילגיה לטובת המיעוט.<ref name=":0">Summaries of Judgments, Advisory opinions and orders of the Permanent Court of international Justice, ''MINORITY SCHOOLS IN ALBANIA Advisory Opinion of 6 April 1935 (Series A/B, No. 64) Eleventh Annual Report of the Permanent Court of International Justice (15 June 1934—15 June 1935), Series E, No. 11, pp. 136–143'', p. 350</ref>
 
לטענת ממשלת יוון, הרעיון הבסיסי של ההכרזה היה, נהפוך הוא: להבטיח חופש חינוך למיעוטים על ידי מתן הזכות לשמור על בתי הספר הקיימים ולהקים בנוסף אחרים; "שוויון הטיפול", טענה ממשלת יוון, היא רק תוספת לזכות זו, ולא יכלה להכשיל את המטרה להבטיח חירות מלאה ואפקטיבית בענייני חינוך. ממשלת יוון טענה כי החלת אותו משטר על רוב כמו על מיעוט, שצרכיו היו שונים למדי, תיצור שוויון לכאורה, ואילו ההצהרה, באופן עקבי עם חוק המיעוט הרגיל, נועדה להבטיח שוויון אמיתי ויעיל ולא רק שוויון רשמי. עוד טענה הממשלה, כי כל ההבדלים בין ההצהרה האלבנית לבין ההתחייבויות האחרות מאותו סוג נועדו בדיוק להבטיח את המשך האוטונומיה הדתית והחינוכית בה נהנו הקהילות היווניות באלבניה.<ref name=":0" /><ref name=":1">Summaries of Judgments, Advisory opinions and orders of the Permanent Court of international Justice, ''MINORITY SCHOOLS IN ALBANIA Advisory Opinion of 6 April 1935 (Series A/B, No. 64) Eleventh Annual Report of the Permanent Court of International Justice (15 June 1934—15 June 1935), Series E, No. 11, pp. 136–143'', p. 351</ref>
 
ביהמ"ש ממשיך לפרש את ההצהרה האלבנית. בכך היא מתעלמת מההבדלים שהוזכרו לעיל, מכיוון שהם אינם משפיעים על התכונות המהותיות של אותו חוק. מה שהמועצה ביקשה לקבל מאלבניה ומה שאלבניה קיבלה, הייתה משטר של הגנת מיעוט זהה באופן מובהק למשפטים שכבר התקבלו על ידי מדינות אחרות: מכיוון שההצהרה נועדה להחיל על אלבניה את העקרונות הכלליים של הסכמי המיעוטים, זהו נקודת המבט אותה נוקט בית המשפט.<ref name=":1" />
 
=== החלטה ===
==== דעת רוב (שופטים: Baron Rolin-Jaequemyns, Fromageot, Altamira, Anzilotti, Urrutia, Schücking, Jhr. Van Eysinga) ====
הרעיון העומד בבסיס האמנות להגנת מיעוטים הוא להבטיח עבור גורמים מסוימים המאוגדים במדינה, שהאוכלוסייה שלהם שונה מהם בגזע, בשפה או בדת, אפשרות לחיות בשלום לצד אותה אוכלוסייה ולשתף פעולה איתה. בו זמנית, שמירה על המאפיינים המבדילים אותם מהרוב וסיפוק הצרכים המיוחדים של המיעוט. במטרה זו, קובעות האמנות במיוחד את שני העקרונות הבאים: שוויון מושלם בין אזרחים השייכים למיעוט לבין אזרחים אחרים; הענקת מיעוטים לאמצעים מתאימים לשמירה על ייחודיותם הגזעית, מסורותיהם ומאפייניהם. שני העקרונות הללו קשורים זה בזה, שכן לא יהיה שוויון אמיתי בין רוב למיעוט, אם האחרונים היו נשללים ממוסדותיהם ובעקבות זאת הם נאלצים לוותר על הדבר המהווה את עצם היותם כמיעוט.<ref name=":2">{{קישור כללי|כתובת=http://www.worldcourts.com/pcij/eng/decisions/1935.04.06_albania.htm|הכותב=PCIJ|כותרת=PERMANENT COURT OF INTERNATIONAL JUSTICE, Thirty Fourth (Ordinary) Session, Minority Schools in Albania, Advisory Opinion.|אתר=WorldCourts|תאריך=}}</ref>
שורה 43 ⟵ 32:
שלישית, דעת המיעוט בחרו להתייחס להיסטוריית הניסוח של ההצהרה האלבנית תוך ביצוע השוואה לנוסח אמנת המיעוט הפולני מה-28.06.1919. הם הגיעו למסקנה שסעיף 5 להצהרת אלבניה תואם לסעיף 8 באמנה הפולנית, והדגישו שבשני ההצהרות לא מתכוונים להעניק זכויות ללא תנאי למיעוט במדינה לקיים מוסדות ובתי ספר. מכאן העלו שאלה נוספת- האם נוסח ההצהרה האלבנית מעניק בסעיף 5 תמיכה לקיום זכויות המיעוט ללא תנאי? או שהכוונה היא שזכויות המיעוט הן שוות לזכויות המוענקות לשאר אזרחי אלבניה? בנוגע לשאלה זו, דעת המיעוט הגיעה להבנה כי סעיף 5 משמש כסעיף משווה ולכן הטיפול או הביטחון שהאזרחים זכאים לו צריך להיות באופן זהה בין אם מדובר בקבוצת המיעוט או אזרחי הרוב באלבניה.<ref name=":2" />
 
=== השלכות =חוות הדעת ==
בין 1935-1936 ניסחה אלבניה באמצעות נציגיה לחבר הלאומים מסמך רגולטורי המאגד בתוכו את הסדרת זכויות המיעוטים באלבניה. במהלך הישיבות בוצעו תיקונים ושיפורים שיתאימו להלך הרוח של דקלרציית ההצטרפות לחבר הלאומים משנת 1921. כך נוצרה מסגרת חוקית רלוונטית המאגדת את ההגנה על זכויות המיעוטים באלבניה לשימור אמונותיהם ומנהגיהם.