ויקיפדיה

יומנה של אנה פרנק – הבדלי גרסאות

עיון אינטראקטיבי בהיסטוריה
→ העריכה הקודמתהעריכה הבאה ←
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
חזותיקוד ויקי
אין תקציר עריכה
שיפור
שורה 19:
משפחת פרנק ושאר דיירי המחבוא נלקחו למטה ה[[גסטאפו]] ומשם הועברו, לאחר חקירה, לבית מעצר בו שהו יומיים ולאחר מכן הועברו ל[[וסטרבורק|מחנה המעבר המשטרתי ליהודים וֶסְטֶרְבּוֹרְק]]. ב-[[3 בספטמבר]] 1944 יצאה קבוצת דיירי המחבוא במשלוח האחרון מוסטרבורק ל[[אושוויץ]], משם הועברו האחיות לבית פרנק ב-[[28 באוקטובר]] ל[[ברגן בלזן]]. על פי עדויות מאוחרות של אסירות נפטרה אנה ממחלת ה[[טיפוס הבהרות|טיפוס]] במהלך מרץ 1945.
 
אוטו פרנק שרד את אושוויץ ועם שחרור המחנה חזר לאמסטרדם, בה מצא מקלט בביתם של מיפ ויאן חיס. הוא החל לחפש את אשתו ובנותיו, אך לאחר שבועות מספר הובהר כי כולן נרצחו.{{הערה|1=[http://www.independent.co.uk/life-style/anne-frank-after-the-diary-stopped-1618257.html אנה פרנק לאחר תום היומן] - תיאור חודשי חייה האחרונים של אנה פרנק וציטוטים מפי עדי ראייה, באתר העיתון [[אינדיפנדנט]].}}
 
==חשיפת היומן ופרסומו==
שורה 25:
בחודש יולי 1945, לאחר ש[[הצלב האדום]] אישר את דבר מותן של האחיות לבית פרנק, מסרה מיפ חיס את הניירות שנמצאו במחבוא לאחר פשיטת הגסטאפו, ניירות ששמרה על מנת למסור חזרה לאנה פרנק, לכשתשוב. בעדות מאוחרת ציין אוטו פרנק כי אף על פי שידע על כתיבת היומן, הוא לא תיאר לעצמו כי התוצאה של עבודתה של אנה תהיה תיאור מדויק של הזמן שעבר על חבורת המסתתרים במחבוא. בזכרונותיו הוא מתאר את התהליך הכאוב של קריאת היומן שכתבה בתו המנוחה. תהליך אשר העלה באוטו זכרונות של רגעים ואירועים שתוארו ביומן יחד עם הזיכרון של אנה מקריאה קטעים מכתביה. קריאת היומן הביאה את אוטו פרנק להכרה - לראשונה - בעולמה הפרטי של אנה, עולם המתואר בפירוט ביומן אך שאותו לא חלקה עם איש מעולם. הוא מציין: "עבורי הייתה זו התגלות... לא ידעתי על עומק מחשבותיה ורגשותיה... היא שמרה בקרבה את כל הרגשות הללו".
 
אוטו פרנק מסר את כתב היד הערוך גולמית להיסטוריונית ההולנדית [[אנני רומיין-ורסכור]],{{הערה|1=[http://evenementen.leidenuniv.nl/lezingen/romein-verschoorlezing/annie-romein-verschoor.html דף באתר אוניברסיטת ליידן ובו קורות חייה ותמונה] {{הולנדית}}}} שלא הצליחה למצוא [[מוציא לאור]] שיסכים לפרסם אותו. היא העבירה את כתב היד לבעלה [[יאן רומיין]], שכתב עליו מאמר ב-[[3 באפריל]] [[1946]] תחת הכותרת "'''קולו של ילד"''' בעיתון ההולנדי [[הט פרול]] (Het Parool, בעברית: הסיסמה, או ה[[מוטו]]).{{הערה|1=[http://www.parool.nl/ אתר העיתון]}} בכתבה נאמר: "בקול ילדותי ומגומגם מגולמת כל האימה מה[[פשיזם]] ובעוצמה העולה על כל העדויות מ[[משפטי נירנברג]] כולם". הכתבה אכן עוררה את העניין ביומן והוא פורסם לראשונה בשנת [[1947]] בהולנד בהוצאת "Contact Publishing" בשם "הבית האחורי" (Het Achterhuis). בעברית פורסם היומן בשם "אנה פרנק יומנה של נערה: 14 ביוני 1942 - 1 באוגוסט 1944". הספר תורגם מן המקור ההולנדי על ידי [[שמואל שניצר]], ויצא לאור ב[[הוצאת קרני]] בשנת [[1953]].
 
לאחר פרסום היומן הפך אוטו פרנק לשומר על מורשת בתו אנה ונותר ב"תפקיד" זה עד יום מותו. במחקר על חיי אנה פרנק מצוטט אוטו פרנק: "זהו תפקיד ייחודי. במהלך חיים רגיל של משפחה זהו תפקידו של ילדו של אדם מפורסם לשאת בכבוד ובנטל של השמירה על הגחלת, במקרה שלי התהפכו היוצרות". הוא גם חזר על דברי המוציא לאור של היומן בנוגע להצלחה הלא-צפויה של הספר: "הוא אמר שהיומן מכיל ומכסה את כל תחומי החיים והעניין האנושי כך שכל קורא מוצא דבר מה הנוגע לו באופן אישי". דברים דומים אמר [[שמעון ויזנטל]] על חשיבות יומנה של אנה פרנק בהנצחת השואה: "אנשים מזדהים עם ילדה זו, ואומרים בלבם - זו השואה, זו הייתה משפחה כמשפחתי. וכך יכול אתה להבין כל זאת".{{הערה|1=[http://web.archive.org/web/20071030093236/http://www.annefrank.org/content.asp?PID=700&LID=2 ציטוט מדברי שמעון ויזנטל] באתר ארכיב האינטרנט}}
 
בשנת [[1986]] פרסם המכון ההולנדי לתיעוד מלחמתי גרסה מורחבת ומוערת של היומן ובה הגרסה הערוכה והמצונזרת והגרסה השלמה וכן מחקרים המאמתים את אמיתות היומן ומחקרים על תולדות משפחת פרנק והיומן.{{הערה|שם=LTR-ref8}} גם גרסה זו כוללת קטעים שצונזרו על פי בקשת משפחת פרנק מאחר שהם מכילים תיאורים "לא מדויקים" או לא מחמיאים שנתנה אנה פרנק להוריה. בשנת [[1995]] תורגם היומן מחדש לאנגלית בהסתמך על הגרסה המלאה ההולנדית. גרסה זו תורגמה גם לעברית.{{הערה|שם=ידושם1|1=
שורה 48:
 
==הפיכת היומן לאוניברסלי==
[[קובץ:מרכז חינוך לשואה – בית שלום יפן - Holocaust Education Center – Fukuyama Japan (4).JPG|ממוזער|תצוגה על אודות אנה פרנק ב[[מרכז חינוך לשואה (יפן)|מרכז חינוך לשואהלשוואה]], אשר הוקם על ידי [[כנסיית ישו הקדושה]] ביפן.]]
במקביל לפרסום היומן פעל אוטו פרנק להפוך את היומן מסיפור טרגי של נערה יהודיה בשואה, לספר בעל מסר אוניברסלי של אמונה בטוב ובערכים הומניים. על רקע סבל בל יתואר, הפכה אנה פרנק לסמל לנעורים, דמות אנושית עמה קל להזדהות, ואוטו פרנק הפך דמות אב ששיתף את מאזיניו בכאבו על אובדן משפחתו. באופן מודגש הובלעו העובדות הבסיסיות וההיסטוריות של חיי אנה פרנק ובעיקר יהדותה. הדוגמה הבולטת ביותר למגמה זו אירעה עם המחזת היומן על ידי [[מאיר לוין]] בשנת [[1952]], התסריט נדחה על ידי אוטו פרנק שכתב למחזאי על עמדתו: "[היומן] הוא לא ספר יהודי, אז אל תהפוך אותו למחזה יהודי". באותה רוח השמיט אוטו פרנק ביטויים אנטי גרמניים מהיומן, ואף אישר הפצה בגרמניה תרגום לגרמנית בו הוכנסו שינויים נוספים וצונזרו ביטויים העלולים להיות צורמים לקורא הגרמני. כך יכול קורא מהדורה זו להתרשם כי אין אשמה של לעם הגרמני בכל מהלך האירועים שהובילו לבריחת משפחת פרנק למחבוא וברדיפת יהודי הולנד ואירופה. במאמר על אנה פרנק המתייחס בעיקר ליומן על הקשריו היהודיים והאוניברסליים כותבת פרופסור [[דינה פורת]], ראש המכון לחקר ה[[אנטישמיות]] והמופקדת ה[[קתדרה (אקדמיה)|קתדרה]] לחקר האנטישמיות וה[[גזענות]] ב[[אוניברסיטת תל אביב]], כי הגרסה היפנית תורגמה כך שהקוראים יוכלו להזדהות עם החורבן של משפחת פרנק ולא לשקוע באבל על קטסטרופות לאומיות כמו [[הטלת פצצות האטום על הירושימה ונגסאקי|הרס הירושימה ונגסאקי]] וחורבן [[האימפריה היפנית]].{{הערה|שם=LTR-Porat|1=Porat, Dina. "[http://jwa.org/encyclopedia/article/frank-anne Anne Frank.]" Jewish Women: A Comprehensive Historical Encyclopedia. 1 March 2009. Jewish Women's Archive. January 27, 2012.}}
 
היומן מסתיים עם גילוי המחבוא, וכפועל יוצא מכך נחסכים מהקורא תיאורים קשים של [[מחנה ריכוז|מחנות הריכוז]] ו[[מחנה השמדה|מחנות ההשמדה]] שבהם שהתה אנה פרנק בחלק האחרון והטרגי של חייה, תיאורים נפוצים בזיכרונות של ניצולים אחרים ששרדו את אימי המחנות. היומן של אנה פרנק, בניגוד ליומנים שנכתבו ב[[מזרח אירופה]], אינו מתאר את שגרת חיי הגטאות על זוועות ההרעבה והמחלות והמפגש עם מכונת ההשמדה הגרמנית דרך ה[[אקציה|אקציות]], ומעט הידיעות על הרג יהודים משתקפות ביומן כסיפור רקע. במאמרה על אנה פרנק, מציינת פרופסור דינה פורת כי כתוצאה מכך הקורא ביומן נחשף לשואה אך גם לא מתוודע לזוועה. היא מתארת את היומן כספר שבו-זמנית עוסק בשואה - ומתעלם מהשואה.{{הערה|שם=LTR-Porat}} במאמרו "הלקח שלא נלמד מאנה פרנק", כתב [[ברונו בטלהיים]] כי כל ניסיון להפיק [[מוסר-השכל]] אופטימי מחיי אנה פרנק בהכרח שולל אפשרות להגיע להבנות על השואה "אם כל בני האדם טובים מיסודם, אז אושוויץ לא היה קיים ואין אפשרות כי יחזור".{{הערה|שם=LTR-bruno|1=Bruno Bettelheim, "The Ignored Lesson of Anne Frank", Surviving and Other Essays (New York: Knopf, 1979), pp. 246-257 }}
 
במאמרה "מערכה בת ארבעים שנה – יומנה של אנה פרנק ומכחישי השואה", כותבת [[דינה פורת]] על הפיכת היומן מ"יומן לכל", כהגדרתה, ליומן בעל משיכה לקהל הקוראים האמריקאי, בתהליך אותו היא מגדירה "האמריקניזציה". הקדמת [[אלינור רוזוולט]] למהדורה האמריקאית משנת 1952 משקפת גישה זו: "היומן שלה מספר לנו רבות על עצמנו ועל ילדינו שלנו. זאת גם הסיבה שבגללה חשתי כמה אנו קרובים כולנו לחווייתה של אנה". פרופסור פורת מציינת כי הזדהות גורפת זו אפשרית מאחר שאנה פרנק הפכה לדמות אוניברסלית, מנותקת מהיהדות והשואה, "ומרחיקה את היומן מן היהודים ומסבלם ודנה בבעיות אנושיות אוניברסליות."{{הערה|1=[http://www1.yadvashem.org/odot_pdf/Microsoft%20Word%20-%205103.pdf ''' דינה פורת''' מערכה בת ארבעים שנה – יומנה של אנה פרנק ומכחישי השואה, 1958-1998] אתר [[יד ושם]]}}
 
==פרסום בישראל==
שורה 66:
בשנת [[1999]] הודיע קורנליוס סוג'יק נשיא [[מוזיאון השואה האמריקני]] כי בטרם מותו העביר לו אוטו פרנק 5 דפים נוספים מהיומן, דפים שהוצאו מהיומן המקורי על ידי אוטו פרנק בטרם פרסומו לראשונה בסוף [[שנות ה-40 של המאה ה-20]]. בדפים אלו נכללו הערות והארות על חיי הנישואים של אוטו ואדית פרנק. לאחר הסדרת שאלות של [[זכויות יוצרים]] נכללו דפים אלו החל ממהדורת [[2001]] של היומן המוער.{{הערה|שם=ידושם2}}
 
בשנת [[2010]] יצא היומן בגרסת [[קומיקס]] על ידי האמן [[סיד ג'קובסון]]. בגרסה זו מובא היומן בפורמט גרפי-ציורי. הספר מתחיל בפגישה הראשונה של הורי אנה פרנק ומסתיים עם מותו של אוטו פרנק בגיל 91. הספר נצמד ללא סטיה לסיפור חייה של אנה פרנק ובקטעים נבחרים מתואר העולם שחי מחוץ למחבוא, על מנת לתת לקורא רקע היסטורי ופרספקטיבה.{{הערה|1=[http://www.smithsonianmag.com/arts-culture/A-New-Look-at-Anne-Frank.html תיאור וביקורת ספרותית של המהדורה המצוירת] באתר מוזיאון [[סמית'סוניאן]]}}
 
בספטמבר [[2017]] יצא לאור [[רומן גרפי]] שכתבו ה[[במאי]] [[ארי פולמן]] יחד עם ה[[מאייר]] [[דוד פולונסקי]]. הרומן ממחיש באיורים את היומן.{{הערה|{{צ-ספר|שם=Anah Franḳ : ha-yoman ha-grafi|מקום הוצאה=Modiʻin|קישור=https://www.worldcat.org/oclc/1015565893|oclc=1015565893}}}}
שורה 79:
את ההקדמה למהדורה האמריקאית הראשונה של הספר כתבה [[אלינור רוזוולט]] וציינה כי היומן "נכתב על ידי נערה צעירה שאיננה מפחדת מהאמת, זהו אחד הספרים החכמים והמרגשים ביותר שקראתי על המלחמה והשפעתה על בני אנוש".{{הערה|שם=LTR-ref9|1=[http://books.google.com/books?id=UYgEi_5jHpkC&pg=PA156&hl=en#v=onepage&q&f=false Rosow, La Vergne (1996). Light 'n lively reads for ESL, adult, and teen readers: a thematic bibliography. Libraries Unlimited. p. 156..] באתר [[גוגל בוקס]]}}
 
קולה של אנה פרנק ככותבת הומאנית וסמל של השואה ובאספקט רחב יותר - סמל של עמידת רוח האדם מול גזירות ושינאה קיבל הד בדברי פוליטיקאים והוגי דעות. כך מוזכרת אנה פרנק בנאום משנת [[1961]] של הנשיא [[ג'ון קנדי]] "מכל ההמונים שלאורך ההיסטוריה דיברו על [[זכויות האדם]] בזמנים של סבל ואבדן, אין קול משכנע יותר מזה של אנה פרנק". [[נלסון מנדלה]] בנאום בשנת [[1994]] בפני קהל ב[[יוהנסבורג]] ציין כי קרא את יומנה של אנה פרנק בהיותו בכלא ושאב ממנו עידוד והשראה. באותה שנה אמר [[ואצלב האוול]] כי "מורשתה של אנה פרנק עדיין רלוונטית והיא נוגעת לכל אחד מאיתנו".{{הערה|1=[http://web.archive.org/web/20071203223504/http://www.anc.org.za/ancdocs/history/mandela/1994/sp940815.html נאומו של נלסון מנדלה בפני באי התערוכה על אנה פרנק במוזיאון אפריקה 15 באוגוסט 1994], נקרא באוגוסט [[2011]]. {{אנגלית}}}}
 
===היומן והכחשת שואה===
שורה 92:
ברישום מיום [[25 במרץ]] 1944 המופיע בטקסט א' בלבד אנה פרנק כותבת על שאיפותיה בעתיד כסופרת ועל מטרת כתיבתה:
 
"...אני גם אמרתי לפיטר דברים נוספים, קשים פחות, שאני בדרך כלל שומרת לעצמי כך אמרתי לו שאני רוצה להמשיך לכתוב וגם אם לא אהפוך לסופרת, אני לא אזניח את הכתיבה בעת שאעסוק בעבודה אחרת. או כן, אני לא רוצה לחיות ללא מטרה כמו רוב האנשים. אני רוצה להיות לתועלת או מקור להנאה לאנשים שסביבי שלא מכירים אותי. אני רוצה להמשיך לחיות לאחר מותי! ולכן אני אסירת תודה לאלוהים שנתן לי את המתנה הזו, האפשרות הזו להתפתח ולכתוב להביע את כל שיש בי." .
 
אנה פרנק בעצמה נמנעה מלכלול פסקה זו בטקסט ב', אך אביה הוסיף את המשפט המתחיל במילים "אני רוצה להמשיך לחיות לאחר מותי" לרישום ליום [[5 באפריל]] 1944 בספר הידוע כטקסט ג'. דבריה של אנה מביעים רצון ל[[אלמוות]] ספרותי דרך ההבנה האוניברסלית בקרב הקוראים לגבי זהותה של אנה פרנק. זהות זו מורכבת משתי פרסונות כפי שעולה מהרישום האחרון ביומן בו היא מתארת אנה פרנק אחת אותה היא מגדירה כחובשת מסיכת "ליצן עליז" בפומבי ואנה פרנק שנייה "טובה יותר מעמיקה וטהורה" שאיש לא מכיר ושבאה לידי ביטוי "כאשר אנחנו לבד", דמות זו שהיא מעיין פרסונה ספרותית של אנה פרנק נועדה לממש את הכרתה כי רק דרך כתיבתה היא תזכה להכרה כסופרת. דבריה מתארים את חזונה כי הטקסט שכתבה יהיה הצהרה אישית מחד (תועלת) ורישום של קורות חייה (מקור להנאה).ברישום מיום 29 במרץ מרחיבה אנה פרנק על מטרת הספר העתידי: "תארו לעצמכם כמה מעניין יהיה לפרסם רומן בשם 'האגף הסודי'. השם עשוי לגרום לאנשים להאמין כי מדובר בספר בלשי. אבל ברצינות, יהיה זה מצחיק אם רק בעוד 10 שנים יספרו לאנשים איך אנו - היהודים חיינו ומה אכלנו ועל מה דיברנו..."
שורה 124:
בספטמבר 1950 יצר לוין קשר עם המוציא לאור הצרפתי של היומן, ודרכו עם אוטו פרנק. הוא הצליח לשכנע אתו באפשרות להעלות את היומן כמחזה, ובמקביל קישר אותו עם מוציאים לאור באנגליה ובארצות הברית וכתב ביקורת נלהבת על היומן במוסף הספרותי המוערך של העיתון רב ההשפעה [[ניו יורק טיימס]], שהבטיח את הצלחתו המסחררת של הספר שהמהדורה הראשונה של ההוצאה האמריקאית אזלה ביום הראשון ליציאתו לחנויות. בסך הכל נמכרו שלוש ההדפסות הראשונות בהיקף של 45,000 עותקים בתוך מספר שבועות.
 
מאיר לוין המשיך לפעול להפיכת היומן למחזה. הן על ידי איתור מפיקים והן על ידי כתיבת התסריט בעצמו - למורת רוחו של אוטו פרנק. היחסים בין השותפים הפכו מידידות קרובה ליריבות ולאחר מכן לאיבה שהסתיימה בבתי המשפט. בשנת 1952 היו המגעים להעלאת המחזה על בימות [[ברודוויי (רחוב)|ברודווייברודווייי]] בשיאם אך המחזה של לוין נדחה מאחר שהדגש שבו על יהדותה של אנה פרנק ואיבתה לגרמנים קיבלו - על פי תפיסת אוטו פרנק - דגש לא נכון במחזה. לוין טען כי הסיבה הנוספת לדחיית המחזה שלו היא היותו יהודי, ציוני וסוציאליסט ששורשיו במזרח אירופה, בעוד אוטו פרנק הוא יהודי "[[מתבולל]]" שמעולם לא יכול היה להתנתק מקשריו עם התרבות הגרמנית וכי מעשיו היו בניגוד למורשתה הרוחנית של אנה פרנק.{{הערה|שם=LTR-ref11|1=Porat, Dina. "Anne Frank." Jewish Women: A Comprehensive Historical Encyclopedia. 1 March 2009. Jewish Women's Archive. January 27, 2012}}
 
המחזה של לוין שנשא את השם [[אנה פרנק (מחזה)|אנה פרנק]] הוצג בשנת [[1966]] בישראל למול אולמות מלאים, אך ההצגות הופסקו משנתקבלה דרישה מטעם עורכי דינו של אוטו פרנק בטענה להפרת זכויות יוצרים.{{הערה|שם=LTR-ref11}}
שורה 131:
[[קובץ:Adatalanafrank.jpg|שמאל|ממוזער|150px|עדה טל כאנה פרנק, הבימה, 1957]]
 
;הפקת 1955: בשנת 1953 מצא אוטו פרנק בעזרת המפיק קרמיט בלומגרדן את הכותבים למחזה על יומנה של אנה פרנק - [[פרנסס גודריך]] ו[[אלברט הקט]], שהיו ידועים בכשרונם לכתוב להיטים מחזות זמר וקומדיות. לאחר כתיבת 8 גרסאות מוקדמות עלה המחזה על במות [[ניו יורק]] ב-[[5 באוקטובר]] [[1955]], הציג 717 פעמים והפך להצלחה מסחרית מסחררת. במרכז המחזה עמד סיפור אהבה בין אנה פרנק ופטר ואן-פלס ולקראת סיום המחזה נכתבה סצנה בה זוג הנאהבים הצעירים עומדים ביחד, אוחזים יד ביד ומביטים לכוון השמים דרך חלון המחבוא וזאת אף על פי שבמציאות, במחבוא, מערכת היחסים בין אנה ופטר הייתה אפיזודת בוסר שנקטעה באיבה על ידי אנה. מהמחזה נעדרים גילויי רגש יהודי שהיו מוטיב מרכזי בחיי אנה פרנק, רמזים על השמדת יהודי אירופה, דמויות של גרמנים ואפילו אנשי ה[[אס אס]] שבמציאות התפרצו לתוך המחבוא. המחזה בנוי בתוך [[סיפור מסגרת]] - סיפורו של אוטו פרנק הניצול היחיד, ובסצנה האחרונה מתוארת מסירת היומן על ידי מיפ חיס לאוטו פרנק, והוא מספר לה על אנה בעת שהותה במחנה ריכוז: "זה נדמה מוזר לומר זאת, שאדם כלשהו יכול היה להיות מאושר במחנה ריכוז. אבל אנה הייתה מאושרת במחנה, בהולנד לשם נלקחנו לראשונה, לאחר שנתיים במהלכן היא הייתה סגורה בחדרים הללו היא יכלה להיות בחוץ... באור השמש והאוויר הצח שהיא אהבה". הוא נראה קורא ביומן ומוצא את המשפט המגלם בתוכו את המסר של המחזה הנאמר בקולה של השחקנית המגלמת את אנה פרנק - "למרות זאת אני נצמדת אליהם מאחר שאני עדיין מאמינה, למרות הכל, כי בני האדם הם טובי לב.".▼
'''הפקת 1955'''
 
:ה[[נרטיב]] של סיפורה של אנה פרנק כפי שהוא מסופר במחזה משך ביקורת קשה מצד הוגי דעות ואנשי רוח יהודים. חוקר הספרות [[לורנס לנגר]] כתב כי המשפט נכתב ומשמש מעין [[ברכה]] נוצרית המבטיחה את חסד האלוהים לאחר עתות המצוק, לנגר מציין כי משפט זה של אנה פרנק, שהוצא מהקשרו והוצב כצוואתה האחרונה, הוא "הנוסח הפחות מתאים להיכתב על מצבתם של מיליוני קרבנות ואלפי ניצולי רצח העם שביצעו הנאצים".{{הערה|שם=LTR-ref13|1=Laurence Langer, “Redefining Heroic Behavior: The Impromptu Self and the Holocaust Experience”, in Peter Hayes, ed., Lessons and Legacies, Chicago, 1991, pp. 227-242}}▼
▲בשנת 1953 מצא אוטו פרנק בעזרת המפיק קרמיט בלומגרדן את הכותבים למחזה על יומנה של אנה פרנק - [[פרנסס גודריך]] ו[[אלברט הקט]], שהיו ידועים בכשרונם לכתוב להיטים מחזות זמר וקומדיות. לאחר כתיבת 8 גרסאות מוקדמות עלה המחזה על במות [[ניו יורק]] ב-[[5 באוקטובר]] [[1955]], הציג 717 פעמים והפך להצלחה מסחרית מסחררת. במרכז המחזה עמד סיפור אהבה בין אנה פרנק ופטר ואן-פלס ולקראת סיום המחזה נכתבה סצנה בה זוג הנאהבים הצעירים עומדים ביחד, אוחזים יד ביד ומביטים לכוון השמים דרך חלון המחבוא וזאת אף על פי שבמציאות, במחבוא, מערכת היחסים בין אנה ופטר הייתה אפיזודת בוסר שנקטעה באיבה על ידי אנה. מהמחזה נעדרים גילויי רגש יהודי שהיו מוטיב מרכזי בחיי אנה פרנק, רמזים על השמדת יהודי אירופה, דמויות של גרמנים ואפילו אנשי ה[[אס אס]] שבמציאות התפרצו לתוך המחבוא. המחזה בנוי בתוך [[סיפור מסגרת]] - סיפורו של אוטו פרנק הניצול היחיד, ובסצנה האחרונה מתוארת מסירת היומן על ידי מיפ חיס לאוטו פרנק, והוא מספר לה על אנה בעת שהותה במחנה ריכוז: "זה נדמה מוזר לומר זאת, שאדם כלשהו יכול היה להיות מאושר במחנה ריכוז. אבל אנה הייתה מאושרת במחנה, בהולנד לשם נלקחנו לראשונה, לאחר שנתיים במהלכן היא הייתה סגורה בחדרים הללו היא יכלה להיות בחוץ... באור השמש והאוויר הצח שהיא אהבה". הוא נראה קורא ביומן ומוצא את המשפט המגלם בתוכו את המסר של המחזה הנאמר בקולה של השחקנית המגלמת את אנה פרנק - "למרות זאת אני נצמדת אליהם מאחר שאני עדיין מאמינה, למרות הכל, כי בני האדם הם טובי לב."
:[[ארט ספיגלמן]], אמן [[קומיקס]] [[אמריקאי]], שנודע בשל ספר הקומיקס זוכה [[פרס פוליצר]] "[[עכבר - סיפורו של ניצול]]" העוסק בשואה וזיכרון, הגדיר את המחזה "קיטשואה" (Holokitsch). דינה פורת מסבירה במאמרה כי ספיגלמן בחר בהגדרה [[פרובוקציה|פרובוקטיבית]] זו, "משום שהוא מסייע לבני אדם להדחיק את רגש האשמה שלהם, לברוח מן המציאות ולהדחיק את האחריות ההיסטורית על ידי [[סנטימנט]]ליות זולה. את הביקורת הנוקבת והבוטה ביותר השמיעה [[סינתיה אוז'יק]], מבקרת ומסאית יהודיה-אמריקאית. במאמר בעיתון האמריקאי רב ההשפעה [[ניו יורקר]] היא כתבה "בחמישים השנים שחלפו מאז ראה [היומן] אור לראשונה, [הוא] דורדר, קוצץ, עובד, פושט, צומצם; הוא נפל קרבן לאינפנטליזציה, אמריקניזציה, הומוגניזציה, סנטימנטליזציה; נפל קרבן לקיטש ולסילופים, ולמעשה הוכחש בבוטות ובשחצנות."{{הערה|1=[http://www.newyorker.com/archive/1997/10/06/1997_10_06_076_TNY_CARDS_000379287 סינתיה אוז'יק. למי שייכת אנה פרנק?], באתר המקוון של ה[[ניו יורקר נקרא 3.2.2012]]}}▼
 
:כותבי המחזה גודריך והקט זכו ב[[פרס פוליצר]] לשנת [[1956]] על עבודתם. בישראל העלה [[תיאטרון הבימה]] בשנת [[1957]] מחזה המבוסס על המחזה האמריקאי המצליח, בתרגומו של [[נסים אלוני]]. תפקיד אנה פרנק גולם על ידי [[עדה טל]], שמידותיה הקטנות התאימו לגילום נערה צעירה. המחזה בגרסתו הישראלית-עברית זכה להצלחה רבה וההצגה עלתה על הבמה כל ערב במשך החודשים הראשונים. בראיון לעיתונאית [[טלי ליפקין שחק]] אמרה טל: "ההצגה הייתה סנסציה אז. במובן שהיא פתחה פתח לדור צעיר, כמוני, צברים, להיות יותר קרובים לאימה. מה אני ידעתי? הייתי פה בארץ ושמענו שמועות, והרי לא האמנו שיכול להיות דבר כזה. זה היה מעל ומעבר לדמיון של אנוש. מי בא לראות? מי לא?! כל שכבות היישוב. זו הייתה הצגה שנמכרה היטב. מבחינה אמנותית לא כולם אהבו את זה, אבל הסיפור תפס. לי היה קשה בהתחלה להזדהות עם הסיפור הזה, אבל לאט לאט נכנסתי לדמותה ולגופה וכל הצגה הייתי מתרגשת מאוד, רגש נכון של אמפתיה לילדה הזאת שהלכה בגיל כזה, באימה כזאת".{{הערה|{{nrg|טלי ליפקין­ שחק|אנה, תכירי את אנה|202/812|26 באוקטובר 2001|archive|}}}}▼
▲ה[[נרטיב]] של סיפורה של אנה פרנק כפי שהוא מסופר במחזה משך ביקורת קשה מצד הוגי דעות ואנשי רוח יהודים. חוקר הספרות [[לורנס לנגר]] כתב כי המשפט נכתב ומשמש מעין [[ברכה]] נוצרית המבטיחה את חסד האלוהים לאחר עתות המצוק, לנגר מציין כי משפט זה של אנה פרנק, שהוצא מהקשרו והוצב כצוואתה האחרונה, הוא "הנוסח הפחות מתאים להיכתב על מצבתם של מיליוני קרבנות ואלפי ניצולי רצח העם שביצעו הנאצים".
* בשנת [[1967]] עובד המחזה ל[[סרט טלוויזיה]] בכיכובם של [[תיאודור ביקל]], [[דונלד פלזנס]] ו[[מקס פון סידוב]] בתפקיד אוטו פרנק.{{הערה|1={{IMDb|tt0061246|{{משמאל לימין|The Diary of Anne Frank (TV 1967)}}}} }}▼
{{הערה|שם=LTR-ref13|1=Laurence Langer, “Redefining Heroic Behavior: The Impromptu Self and the Holocaust Experience”, in Peter Hayes, ed., Lessons and Legacies, Chicago, 1991, pp. 227-242}}
* בשנת [[1980]] עובד המחזה לסרט טלוויזיה ששם דגש על אווירת המתח והקשרים בין הדמויות, סרט זה היה קצר יותר מהסרט המקורי של שנת 1959. את אנה פרנק גילמה [[מליסה גילברט]] ואת אביה [[מקסימיליאן של]].{{הערה|1={{IMDb|tt0080625|{{משמאל לימין|The Diary of Anne Frank (TV 1980)}}}} }}▼
▲[[ארט ספיגלמן]], אמן [[קומיקס]] [[אמריקאי]], שנודע בשל ספר הקומיקס זוכה [[פרס פוליצר]] "[[עכבר - סיפורו של ניצול]]" העוסק בשואה וזיכרון, הגדיר את המחזה "קיטשואה" (Holokitsch). דינה פורת מסבירה במאמרה כי ספיגלמן בחר בהגדרה [[פרובוקציה|פרובוקטיבית]] זו, "משום שהוא מסייע לבני אדם להדחיק את רגש האשמה שלהם, לברוח מן המציאות ולהדחיק את האחריות ההיסטורית על ידי [[סנטימנט]]ליות זולה. את הביקורת הנוקבת והבוטה ביותר השמיעה [[סינתיה אוז'יק]], מבקרת ומסאית יהודיה-אמריקאית. במאמר בעיתון האמריקאי רב ההשפעה [[ניו יורקר]] היא כתבה "בחמישים השנים שחלפו מאז ראה [היומן] אור לראשונה, [הוא] דורדר, קוצץ, עובד, פושט, צומצם; הוא נפל קרבן לאינפנטליזציה, אמריקניזציה, הומוגניזציה, סנטימנטליזציה; נפל קרבן לקיטש ולסילופים, ולמעשה הוכחש בבוטות ובשחצנות."{{הערה|1=[http://www.newyorker.com/archive/1997/10/06/1997_10_06_076_TNY_CARDS_000379287 סינתיה אוז'יק. למי שייכת אנה פרנק?] באתר המקוון של ניו יורקר נקרא 3.2.2012}}
 
;הפקת 1997: המחזה עלה בשנית לבימות ניו יורק באוקטובר [[1997]] בעיבוד מחודש של [[וונדי קסלמן]] ובכיכובה של [[נטלי פורטמן]] בתפקיד אנה פרנק. בעיבוד זה נערכו שינויים משמעותיים הכוללים דגש על זהותה היהודית של אנה פרנק, אזכורים מפורשים של יחסיה המורכבים עם שאר המתחבאים ובעיקר עם הוריה והצגתה כאישה המגלה את זהותה המינית. בסוף המחזה מופיעים השוטרים הגרמנים שפורצים לבמה וגוררים החוצה את שמונת האנשים מהמחבוא והמשפט המפורסם על טוב לב האדם נעלם ממקומו המלאכותי.{{הערה|1=דינה פורת, {{אנצ נשים יהודיות|frank-anne}}}}▼
▲כותבי המחזה גודריך והקט זכו ב[[פרס פוליצר]] לשנת [[1956]] על עבודתם. בישראל העלה [[תיאטרון הבימה]] בשנת [[1957]] מחזה המבוסס על המחזה האמריקאי המצליח, בתרגומו של [[נסים אלוני]]. תפקיד אנה פרנק גולם על ידי [[עדה טל]], שמידותיה הקטנות התאימו לגילום נערה צעירה. המחזה בגרסתו הישראלית-עברית זכה להצלחה רבה וההצגה עלתה על הבמה כל ערב במשך החודשים הראשונים. בראיון לעיתונאית [[טלי ליפקין שחק]] אמרה טל: "ההצגה הייתה סנסציה אז. במובן שהיא פתחה פתח לדור צעיר, כמוני, צברים, להיות יותר קרובים לאימה. מה אני ידעתי? הייתי פה בארץ ושמענו שמועות, והרי לא האמנו שיכול להיות דבר כזה. זה היה מעל ומעבר לדמיון של אנוש. מי בא לראות? מי לא?! כל שכבות היישוב. זו הייתה הצגה שנמכרה היטב. מבחינה אמנותית לא כולם אהבו את זה, אבל הסיפור תפס. לי היה קשה בהתחלה להזדהות עם הסיפור הזה, אבל לאט לאט נכנסתי לדמותה ולגופה וכל הצגה הייתי מתרגשת מאוד, רגש נכון של אמפתיה לילדה הזאת שהלכה בגיל כזה, באימה כזאת".{{הערה|{{nrg|טלי ליפקין­ שחק|אנה, תכירי את אנה|202/812|26 באוקטובר 2001|archive|}}}}
▲* בשנת [[1967]] עובד המחזה ל[[סרט טלוויזיה]] בכיכובם של [[תיאודור ביקל]], [[דונלד פלזנס]] ו[[מקס פון סידוב]] בתפקיד אוטו פרנק.{{הערה|1={{IMDb|tt0061246|{{משמאל לימין|The Diary of Anne Frank (TV 1967)}}}} }}
▲* בשנת [[1980]] עובד המחזה לסרט טלוויזיה ששם דגש על אווירת המתח והקשרים בין הדמויות, סרט זה היה קצר יותר מהסרט המקורי של שנת 1959. את אנה פרנק גילמה [[מליסה גילברט]] ואת אביה [[מקסימיליאן של]].{{הערה|1={{IMDb|tt0080625|{{משמאל לימין|The Diary of Anne Frank (TV 1980)}}}} }}
 
'''הפקת 1997'''
 
▲המחזה עלה בשנית לבימות ניו יורק באוקטובר [[1997]] בעיבוד מחודש של [[וונדי קסלמן]] ובכיכובה של [[נטלי פורטמן]] בתפקיד אנה פרנק. בעיבוד זה נערכו שינויים משמעותיים הכוללים דגש על זהותה היהודית של אנה פרנק, אזכורים מפורשים של יחסיה המורכבים עם שאר המתחבאים ובעיקר עם הוריה והצגתה כאישה המגלה את זהותה המינית. בסוף המחזה מופיעים השוטרים הגרמנים שפורצים לבמה וגוררים החוצה את שמונת האנשים מהמחבוא והמשפט המפורסם על טוב לב האדם נעלם ממקומו המלאכותי.{{הערה|1=דינה פורת, {{אנצ נשים יהודיות|frank-anne}}}}
 
===="אנה" מאת ג'סיקה דורלאכר ולאון דה ווינטר====
 
הכותבים ההולנדיים [[ג'סיקה דורלאכר]] {{אנ|Jessica Durlacher}} ו[[לאון דה ווינטר]] {{אנ|Leon de Winter}} כתבו ב-[[2013]] מחזה חדש בשם "אנה" על פי יומניה של אנה פרנק, כולל הקטעים המצונזרים שנוספו אליהם מאוחר יותר. המחזה הועלה ב-[[2016]] בעברית ב[[התיאטרון הקאמרי|תיאטרון הקאמרי]].
 
===סרטים===
====יומנה של אנה פרנק (1959)====
הצלחת המחזה הובילה להפקת סרט בשנת [[1959]] שהתבסס על המחזה המקורי. הסרט, בבימויו של [[ג'ורג סטיבנס]] ובכיכובם של [[מילי פרקינס]] כאנה פרנק, [[ג'וזף שילדקראוט]] בתפקיד אוטו פרנק ו[[שלי וינטרס]] בתפקיד "פטרונלה ואן-דאן", זכה להצלחה כלכלית ניכרת ו-3 פרסי אוסקר.{{הערה|1=[http://www.imdb.com/title/tt0052738/ מידע על הסרט], באתר [[IMDb]]}}
בספרה על אנה פרנק כתבה ההיסטוריונית מליסה מולר כי המחזה והסרט היו בעלי השפעה ניכרת על מעמדה של אנה פרנק כסמל ולהמחשת סיפורה.
 
====אנה נו ניקי====
 
ביום [[28 בספטמבר]] [[1979]] שידרה רשת טלוויזיה יפנית [[TV Asahi]] סרט [[אנימה (הנפשה)|אנימה]] על יומנה של אנה פרנק שנשא את השם "אנה נו ניקי" ([[יפנית]]:アンネの日記) בהפקת [[ניפון אולפני אנימציה]]. גרסה נוספת הנושאת את אותו שם יצאה לאקרנים ב-[[19 באוגוסט]] [[1995]] כסרט באורך מלא הנושא את אותו שם, שהופק על ידי החברה היפנית "קובישי-גיישה מאדהאוסו" (יפנית: 株式会社 マッドハウス ). הסרטים שילבו קטעים מיומנה של אנה פרנק עם סיפורים קצרים מפרי עטה שפורסמו בנפרד בספר "סיפורים מן המחבוא סיפורים מן האגף הנסתר". גרסת 1995 יצאה גם בדיבוב לשפה הצרפתית עם [[כתוביות]] לשפה האנגלית.{{הערה|1=[http://archive.is/20120722123629/www.animeok.co.il/ביקורות-אנימה/Anne-no-Nikki.html ביקורת בעברית על סרט האנימה]}}
 
<gallery widths="150px" heights="150px" perrow="5">
שורה 169 ⟵ 163:
* '''"יומנה של אנה פרנק"''' היה שמן של שתי [[מיני סדרה|מיני סדרות טלוויזיה]] מבית ה-[[BBC]] ה[[בריטניה|בריטי]]. עיבוד ראשון יצא בשנת [[1987]], התבסס על הסרט האמריקאי משנת 1959 והיה בן 4 פרקים. סדרה נוספת הופקה בשיתוף עם "[[France 4]]" ה[[צרפת]]י. חמישה פרקים, כל אחד באורך של חצי שעה, הצילומים החלו באוקטובר [[2007]] והסדרה שודרה בבריטניה בינואר [[2009]], ועובדה גם לסרט באורך מלא שהוקרן אף ב[[ישראל]].
* '''"[[עליית הגג - הסתרת אנה פרנק]]"''' (The Attic: The Hiding of Anne Frank) - סרט טלוויזיה משנת [[1988]] על אנה פרנק שהיה מבוסס על ספרה של מיפ חיס "לזכור את אנה פרנק", אותה גילמה [[מרי סטינבורגן]] ו[[פול סקופילד]] בתפקיד אוטו פרנק.
* '''אנה פרנק: הסיפור המלא''' היא מיני-סדרה שהופקה בשנת [[2001]] על ידי רשת הטלוויזיה האמריקאית [[ABC]] בהתבסס על ספרה של מליסה מולר "אנה פרנק: הביוגרפיה". במהלך הסדרה הועלתה ההשערה כי וילהלם ון מארן הוא שבגד במשפחת פרנק אף על פי שלמעשה זהות הבוגד לא נתגלתה. על רקע זה וחילוקי דעות נוספים בין מפיקי הסרט לקרן אנה פרנק הביאו להסרת חסות הקרן מהסדרה, ומנעו מהתסריטאים כל אפשרות לשימוש בציטוטים מתוך היומן. למרות מגבלות אלו זכתה הסדרה לתשבחות ופרסים, עיתון ה[[ניו יורק טיימס]] ציין כי הסדרה היא "ללא ספק, בעלת כוח" והיא זכתה ב[[פרס אמי]] כמיני-סדרה הטובה ביותר לשנת 2001.{{הערה|1=[http://www.imdb.com/title/tt0246430/ פרטי הסדרה ] באתר [[IMDb]]}}
 
<gallery widths="150px" heights="150px" perrow="5">
שורה 178 ⟵ 172:
 
====סרטי תעודה====
* '''שבעת החודשים האחרונים של אנה פרנק''' (הולנדית: Laaste Zeven Maanden van Anne Frank) הוא [[סרט תעודה]] הולנדי משנת 1988 בבימויו של ווילי לינדוור [[יוצר סרטים]] דוקומנטריים{{הערה|1=[http://www.imdb.com/name/nm0512574/ דף עם מידע ביוגרפי ] באתר [[IMDb]] }} המתעד את חצי השנה האחרונה בחיי אנה פרנק בעזרת ראיונות עם 7 נשים ששהו איתה במחנות המעצר והריכוז. ספר בעל שם דומה פורסם על ידי הבמאי ובו העלה את הראיונות על כתב.{{הערה|1=[http://www.willylindwer.com/library/lastsevenmonths.php אתר אינטרנט של היוצר ובו פרטים על הסרט והספר.]}}
* '''נזכרים באנה פרנק''' הוא סרט תעודה משנת [[1995]] שבויים על ידי [[ג'ון בלייר]] והופק בשיתוף פעולה עם בית אנה פרנק, מחלקת הסרטים של [[חברת וולט דיסני|דיסני]] וה-[[BBC]]. הסרט זכה לגרסה תיאטרלית שהופצה על ידי חברת [[סוני]]. בגרסה זו דובבו קטעים מיומנו של אוטו פרנק על ידי [[קנת בראנה]] וקטעים מיומנה של אנה פרנק דובבו על ידי [[גלן קלוז]]. מיפ חיס שיתפה פעולה עם יוצרי הסרט והייתה דמות מרכזית בסרט באמצעות ראיונות.{{הערה|1=[http://www.imdb.com/title/tt0112373/ דף הסרט ] באתר [[IMDb]].}}
* '''החיים הקצרים של אנה פרנק''' (הולנדית: Het Korte Leven van Anne Frank) הוא סרט תעודה הולנדי משנת [[2001]]. ייחודו העיקרי בהצגת קטע וידאו משנת [[1941]] בו מופיעה אנה פרנק וקטע וידאו מ[[שנות השישים של המאה העשרים]] ובו מתועד ראיון עם אוטו פרנק.{{הערה|1=[http://www.imdb.com/title/tt0441648/ דף הסרט ] באתר [[IMDb]].}}
* '''חברי הכיתה של אנה פרנק''' (אנגלית: Classmates of Anne Frank) הוא סרט תעודה משנת 2008 בבימויו של אייל בורס, המתעד מפגש מחודש בין חברי הכיתה של אנה פרנק ששים וחמש שנה לאחר שרדיפת הנאצים הפרידה ביניהם.{{הערה|1=[http://www.cinemagia.ro/trailer/classmates-of-anne-frank-4454 אתר אינטרנט ובו קטע מתוך הסרט.] }}
 
==ראו גם==
שורה 191 ⟵ 185:
* '''אנה פרנק - יומנה של נערה''', [[הוצאת דביר]]
* [[יוסף שה-לבן]], '''יומנה של אנה פרנק - הערות והנחיות ללימוד וקריאה''', הוצאת אור עם
* שי רודין, '''"פקעת של ניגודים" – השיזור הפואטי ביומנה של אנה פרנק, עיונים בספרות ילדים, גיליון 23, עמ' 41–83, [https://kipnis.levinsky.ac.il/wp-content/uploads/sites/6/2017/09/iyunim-23-4.pdf 2014]{'''▼
 
==קישורים חיצוניים==
שורה 197 ⟵ 190:
*{{ישראל היום|יעקב לויתם|"70 שנה אחרי: סיפורה של אנה פרנק בקומיקס"|503975|13 בספטמבר 2017}}
* {{OCLC}}
*בעיני האמן 'סיפורה של אנה פרנק', באמצעות עיון ביצירות אמנות. תוכנית חינוכית לתלמידי הכיתות הבוגרות [[בית ספר יסודי|בבית הספר היסודי]] ולתלמידים [[חטיבת ביניים|בחטיבות הביניים]], מאת בתיה ברוטין ואבריאלה עמית. [[בית ברל]], התוכנית ללימודי השואה והחברה הישראלית. המרכז לתכנון לימודים. התשסח, 2007-2008.
▲* שי רודין, '''[https://kipnis.levinsky.ac.il/wp-content/uploads/sites/6/2017/09/iyunim-23-4.pdf "פקעת של ניגודים" – השיזור הפואטי ביומנה של אנה פרנק], מתוך עיונים בספרות ילדים, גיליון 23, עמ' 41–83, [https://kipnis.levinsky.ac.il/wp-content/uploads/sites/6/2017/09/iyunim-23-4.pdf 2014]{'''
 
==הערות שוליים==
שורה 203 ⟵ 197:
 
{{ערך מומלץ}}
 
[[קטגוריה:יומני השואה]]
[[קטגוריה:אנה פרנק]]
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/wiki/יומנה_של_אנה_פרנק"