לבירינת – הבדלי גרסאות

כאמור סביב שנת 900, נזיר חכם יצר את מה שהוכיח עצמו כעיצוב האולטימטיבי עבור הלבירינת הנוצרי בכנסייה. הוא עבד ככל הנראה ב[[דיוקסיה|ארכידיוקסה]] של [[סן]] בצרפת, שאז השתרעה [[דיוקסיה|מהדיוקסות]] של [[פריז]] ושארטר בצפון ומזרחה ודרומה לאלו של [[אוסר]] ו[[נוור (צרפת)|נוור]] (Nevers) בדרום. התוכנית מכונה "הטיפוס השארטרי" של הלבירינת, כיוון שהוא מופיע על רצפת [[קתדרלת שארטר]], שבה לבירינת הכנסייה הגדול ביותר - ויש שאומרים היפה ביותר - שאי פעם נוצר. אולם למעשה, טיפוס הלבירינת בעל אחד-עשר המסלולים של שארטר מופיע ב[[כתב יד (העתק)|כתבי יד]] מנזריים שלוש מאות שנה קודם לפני שהדוגמה הופיעה ברצפת קתדרלת שרטר סביב 1215. המקור לטיפוס לבירינת זה ככל הנראה לא היה שארטר, אלא דרומה משם, במנזרי אוסר, שהיו המרכז ללמידה בנדיקטינית במהלך המחצית השנייה של המאה התשיעית.

 

 

חושבים כי לבירינתים נוצרים אלו הם שהיוו את ההשראה ללבירינתי העשב החילוניים הרבים שב[[בריטניה]].