ג'ונתן סוויפט – הבדלי גרסאות

לאחר פטירתו של טמפל חזר סוויפט לדבלין ושימש ככומר וכמזכיר לרוזן מברקלי. הוא המשיך לבקר מדי פעם בלונדון, וזכה שם להכרה גדולה בזכות חוכמתו וכישוריו הספרותיים.

 

 

שנינותו יוצאת הדופן של סוויפט, דעותיו הקיצוניות וסגנונו חסר המעצורים, הפכו אותו מצד אחד לאדם מוערך ואהוד מאוד, ומצד שני, [[בר פלוגתא]] שנוא מאוד, בעת ובעונה אחת. הוא היה חבר בכמה מהחוגים הספרותיים המובילים, ביניהם החוג אליו היו שייכים גם [[אלכסנדר פופ]], [[ויליאם קונגריב (מחזאי)|ויליאם קונגריב]], [[ג'וזף אדיסון]] ו[[ריצ'רד סטיל|סר ריצ'רד סטיל]]. כמו כן היה פעיל מאוד בזירה הפוליטית. הוא נעזר בכתיבתו החריפה כדי לתקוף את אויביו הפוליטיים. דבר זה גרם לעיכוב קידומו בכנסייה ולחזרתו שוב ושוב לאירלנד, מקום בו הרגיש אומלל. אולם גם באירלנד הפך מעורב בחיים הפוליטיים והייתה לו השפעה רבה בהשראה שסיפק ל[[המרד האירי של 1798|מרד האירי נגד אנגליה]]. בזכות תרומתו הרבה למטרה האירית הפך סוויפט לגיבור אירי, על אף מוצאו האנגלי.