אובייקט מעבר – הבדלי גרסאות

נוספו 2 בתים ,  לפני שנתיים
מהוה ==> מהווה
מ (קידוד קישורים)
(מהוה ==> מהווה)
התינוק נזקק במיוחד לאובייקט המעבר ברגעים קשים, כמו פרידה בהליכה ל[[שינה]] או ברגעים לא צפויים כמו נסיעה למקום לא ידוע. תחילת תהליך האימוץ של אובייקט המעבר יהיה בין הטווח של 4 ל-12 חודש ויכול להמשך עד גיל הגן. כאשר הוא גדל הוא עשוי להחליף את האובייקט באובייקט בעל צורה טיפוסית ולעבור מכרית ושמיכה לדובון או בובה. יש תינוקות המעניקים לו שם ואף מספרים לו סיפורים.
 
באמצעות אובייקט המעבר התינוק מממש את הצורך שלו בחווית ה[[אומניפוטנטיות|אומניפוטנציה]], שהיא תחושת כל-יכול, כשל בורא העולם, כאשר יש אובייקט שבו הוא שולט שלטון ללא מיצרין ועושה בו ככל שיחפוץ, בניגוד לאם שם שליטתו מוגבלת. אובייקט המעבר מאפשר לתינוק לפתח התייחסות סמלית לחיים והוא מהוהמהווה בסיס ליצירתיות ולמשחק, ולהנאה מכל התופעות שנמצאות באזור הדימדומים שבין מציאות ודמיון.
 
ה[[פסיכולוג]]ית והפסיכואנליטיקאית ה[[ישראלי]]ת [[רוני סולן]] טוענת כי מרחב המעבר נוצר באופן יצירתי הן על ידי התינוק והן על ידי האם, כאשר האם "מנצחת" על התהליך. מרחב המעבר מאפשר לתינוק ולאם לחוות את חווית ה[[יחד (פסיכודינמיקה)|'יחד']] כיחסי טריאדה (אם, תינוק ואובייקט מעבר משותף). ולממש את עצמיותם באופן ששומר על הייחודיות של כל אחד מהם.{{הערה|1=[[רוני סולן]] (2007), '''חידת הילדות''': פרק ד: [http://www.hebpsy.net/sihot/y_LbWyfZWyBdMJ8Gxgot.pdf יחסי אובייקט - מערכת ההתקשרות], באתר [[פסיכולוגיה עברית]]}}