גזרות אדריאנוס – הבדלי גרסאות

== עליית אדריאנוס וההרעה ביחסיו עם היהודים ==

אולם התקוות שניתלו באדריאנוס נכזבו, על פי מקורות יהודיים מכיוון שהקיסר חזר בו מהבטחתו לבניית בית המקדש, בשל הוצאת דיבה של ה[[שומרונים]], שטענו כי היהודים מתכננים מרד{{הערה|1= "כיוון שהגיע כתב המלך התחילו בוכים. בקשו למרוד במלך." ({{מדרש|בראשית|סד}})}}. ההיסטוריון הרומאי [[דיו קסיוס]], מקור עיקרי של תקופה זו, טוען כי החלטתו של [[אדריאנוס]] לייסד בירושלים — בעת שביקר בעיר בשנת 130 — קולוניה צבאית בשם 'איליה קפיטולינה', ובה מקדשים ל[[יופיטר (מיתולוגיה)|יופיטר]] ול[[אפרודיטה]], הם שגרמו למרד. יש המשלבים שתי סיבות אלו כאחד וטוענים כי הקיסר הבטיח ליהודים לבנות את ירושלים, אבל בעיני רוחו הוא ראה אותה כעיר הלניסטית. על פי ספרטיאנוס (הביוגרף של אדריאנוס ב[[היסטוריה אוגוסטה]]), המרד נבע בשל הגזרה האוסרת לקיים [[ברית מילה]],{{הערה|שם=היסטוריה אוגוסטה, הדריאנוס 14, 2|היסטוריה אוגוסטה: '''חיי הדריאנוס''', [http://penelope.uchicago.edu/Thayer/E/Roman/Texts/Historia_Augusta/Hadrian/1*.html#14.2 פרק 14, סעיף 2] (תרגום [[דוד גולן]]).}} שהייתה הרחבה של האיסור על [[סירוס]] שכבר היה קיים. [[אוסביוס מקיסריה]] סבר כי הדבר נבע מ"טרוף דעתם", כלומר רצון לעצמאות מדינית ללא כל עילה ממשית. יש המצרפים סיבות נוספות כמו השאיפה להשתחרר משעבוד כלכלי לרומי, הציפיה ל[[משיח]] ולגאולה, והשפעת [[מרד התפוצות|מרד יהודי התפוצות]].

בסופו של דבר המתח ביהודה הוביל לפריצתו של [[מרד בר כוכבא]] כנגד שלטון רומא שנמשך בין השנים 132-135132–135, לאחר שהמרד דוכא ביד חזקה וכשל, הוטלו גזרות קשות על היהודים מתוך מגמה לפורר את אחידותם הדתית-תרבותית-לאומית ולעקור מן היסוד כל זכר ושריד לתרבות היהודית ולדת היהודית בארץ ישראל. ובכך להביא סוף להתנגדות היהודית לשלטונה של רומא, שנמשכה מתחילת הכיבוש הרומאי על ידי [[פומפיוס]] בשנת 63 לפנה"ס. תקופה זו שלאחר המרד נקראה בקוד החז"לי גם "שעת הסכנה" או סתם "ובסכנה".[[קובץ:Hadrian Greek BM Sc1381.jpg|שמאל|ממוזער|180px|פסלו של אדריאנוס לבוש גלימה יוונית ומעוטר זקן בשיש מ[[קירנה]]]]הרומאים אסרו על קיום מצוות שהיו מהאושיות של היהדות. נאסרו [[ברית מילה]], [[לימוד תורה]] ברבים, וקיום [[בית מדרש|בתי מדרש]] ללימוד תלמידים, [[סמיכת זקנים]] שהייתה הרשאה להורות הלכה ולשפוט{{הערה|בתלמוד: "שפעם אחת גזרה מלכות הרשעה שמד על ישראל שכל הסומך יהרג, וכל הנסמך יהרג, ועיר שסומכין בה תיחרב, ותחומין שסומכין בהן יעקרו..." (בלי, סנהדרין י"א א')}}, קיום [[בית דין (הלכה)|בתי דין]], דבר שהיו לו השלכות חשובות לגבי ענייני המשפחה לפי הרב [[יחיאל וינברג]]{{הערה| "... כדי לעקור את סדרי הדת בענייני משפחה אסרו על בי"ד ישראל, שכבר ניטל כוחם, להורות ולדון, לסדר גיטין וחליצות..." (שו"ת שרידי אש)}}, התכנסות ב[[בית כנסת|בתי כנסת]], קריאת ה[[תורה]] ו[[מגילת אסתר]], אמירת [[קריאת שמע]]{{הערה|"אמר ר' מאיר: פעם אחת היינו יושבין לפני ר' עקיבה בבית המדרש והיינו קורין את שמע ולא היינו משמיעים לאזנינו מפני קסדור אחד שהיה עומד על הפתח. אמר לו: אין 'שעת הסכנה' ראיה. (תוספתא, ברכות ב', י"ג.)"}}, תליית [[מזוזה]], [[תרומות ומעשרות]], שמירת [[שבת]] ו[[טבילה (יהדות)|טבילה]]{{הערה|בבלי, מעילה י"ז א' }}, אכילת [[מצה]], בניית [[סוכה]]{{הערה|[[ברייתא]] ב{{בבלי|סוכה|יד|ב}}: "... אמר רבי יהודה מעשה ב'שעת הסכנה' שהביאנו נסרים שהיו בהן ארבעה וסיככנו על גבי מרפסת וישבנו תחתיהן אמרו לו משם ראיה אין 'שעת הסכנה' ראיה".}}, נטילת [[לולב]], הדלקת [[נר חנוכה|נרות חנוכה]]{{הערה|"נר חנוכה מצווה להניחה על פתח ביתו מבחוץ...ובשעת הסכנה מניחה על שלחנו ודיו" (בבלי, שבת כ"א ב')}}, דיני [[שמיטה]], תקיעה ב[[שופר]], [[הנחת תפילין]]{{הערה|בתלמוד: "...שפעם אחת גזרה מלכות רומי הרשעה גזירה על ישראל, שכל המניח תפילין ינקרו את מוחו" (שבת מ"ט א')}} ולבישת [[ציצית]]. ליהודים נאסרה הכניסה לירושלים שהייתה משוש נפשם, והפכה להיות עיר נוכריה ואלילית בשם 'איליה קפיטולינה'.

{{ציטוט|תוכן=:"הה"ד 'כי עליך הורגנו כל היום', אמר רבי [[חייא בר אבא]]: אם יאמר לי אדם תן נפשך על קדושת שמו של הקב"ה אני נותן ובלבד שיהרגוני מיד, אבל בדורו של שמד איני יכול לסבול.

:"רבי נתן אומר: 'לאוהבי ולשומרי מצוותי'.

:אלו ישראל שהם יושבים בארץ ישראל ונותנין נפשם על המצוות.

:מה לך יוצא ליהרג? על שמלתי את בני.

:מה לך יוצא לישרף? על שקראתי בתורה.

:מה לך יוצא ליצלב? על שאכלתי המצה.

החכמים נקטו בשלוש דרכי תגובה לגזרות.

תגובה של חלק אחר מהחכמים שסירבו לציית לגזרות מתוך עיקרון, ולכן הפרו אותם ומתו על [[קידוש השם]]. התלמוד מאריך מאוד בסיפוריו על חכמים אלו, שמסרו את נפשם או שהסתכנו בכך. בין חכמים אלו ניתן למנות את רבי [[עקיבא בן יוסף]]{{הערה|1="תנו רבנן פעם אחת גזרה מלכות הרשעה שלא יעסקו ישראל בתורה בא פפוס בן יהודה ומצאו לרבי עקיבא שהיה מקהיל קהלות ברבים ועוסק בתורה אמר ליה עקיבא אי אתה מתירא מפני מלכות הרשעה?" ({{בבלי|ברכות|סא|ב}})}}, רבי [[חנינא בן תרדיון]]{{הערה|1="מצאוהו לרבי חנינא בן תרדיון שהיה יושב ועוסק בתורה ומקהיל קהילות ברבים וספר תורה מונח לו בחיקו. הביאוהו ואמרו לו: מפני מה עסקת בתורה? אמר להם: כאשר ציוני ה' אלוהי. מיד גזרו עליו לשריפה, ועל אשתו להריגה, ועל בתו לישב בקובה של זונות." עבודה זרה יז:}} ורבי [[אלעזר בן שמוע]] שלימדו תורה ברבים, ורבי [[יהודה בן בבא]] ש[[סמיכת זקנים|סמך]] זקנים בבקעה אחת{{הערה|1= "...מה עשה רבי יהודה בן בבא הלך וישב בין שני הרים גדולים ובין שתי עיירות גדולות בין ב' תחומי שבת בין אושא לשפרעם וסמך שם חמשה זקנים ר"מ ור' יהודה ור' יוסי ור"ש ורבי אלעזר בן שמוע ורב אויא מוסיף אף רבי נחמיה כיון שהכירו בהם אויבים אמר להם בני רוצו אמרו לו רבי ואתה מה תהא עליך אמר להם הריני מוטל לפניהם כאבן שאין לה הופכין אמרו לא זזו משם עד שנעצו לגופו ג' מאות לולניאות של ברזל ועשאוהו לגופו ככברה." ({{בבלי|עבודה זרה|ח|ב}}; {{בבלי|סנהדרין|יד|א}})}}. חכמים נוספים שנכללו ב[[עשרת הרוגי מלכות]] שנהרגו בין חורבן בית שני לגזרות אדריאנוס, היו רבי [[חוצפית המתורגמן]], רבי [[ישבב הסופר]] ורבי [[חנינא בן חכינאי]].

* [[משה דוד הר]], גזירות השמד וקידוש השם בימי הדריינוס, מלחמת קודש ומרטירולוגיה/העיר והקהילה, ירושלים תשכ"ח עמ' 73-9273–92