חשבונאות – הבדלי גרסאות

'''עקרונות החשבונאות''':

* עקרון ה[[עלות היסטורית|עלות ההיסטורית]] - יש לרשום כל נכס או התחייבות בערכי העלות המקורית שלו. בשנים האחרונות עם קבלת [[תקן דיווח כספי בינלאומי|התקינה הבינלאומית]] בישראל הפך עיקרון זה לרלוונטי פחות, בעיקר בכל הנוגע ל[[נדל"ן להשקעה]]. הסיבה לכך היא הרלוונטיות של ה[[מאזן]] המוצג לפי עלות. כך למשל, קרקע שנרכשה לפני עשרים שנה תמורת מיליון ש"ח, ואשר שוויה כיום בשוק עשרים מיליון ש"ח, תוצג במאזן לפי מיליון ש"ח בלבד. התקינה הבינלאומית פתרה נושא זה על ידי הוספת האפשרות לבצע הערכות שווי מדי תקופה, בכך חרגה מעקרון זה.

* עקרון השמרנות בהצגת הנכסים והרווח - אין להכיר בהכנסה צפויה, בטרם העסק זכאי לה בפועל, אך לעומת זאת, הפסדים יש לרשום כבר בעת צפייתם.

* עקרון מימוש ההכנסה - כאשר הסיכונים שבנכס הועברו לידי הקונה או מקבל השירות כשניתן לאמוד את ההכנסה בצורה מדויקת ואם יש התחייבויות עתידיות כנגד הנכס כמו אחריות על תיקונים גם הסכומים האלה ניתן לאמוד אותם בצורה מדויקת. יש לציין שאם בעת מתן השירות או מכירת הנכס יש ספקות משמעותיים לגבי קבלת התקבול המגיע לא ניתן לרשום בספרים הכנסה בכלל. ישנן שתי גישות: גישת הביצוע המושלם הגורסת כי התקבול יירשם עם סיום מתן השירות. וגישת הביצוע היחסי לפיה יש להכיר בהכנסה כסכום יחסי של מחיר השירות כיחס הפעולות שנסתיימו אל סה"כ הפעולות הדרושות לגמר השירות וזה במקרים מאוד ספציפיים ובודדים כמו בתקן של קבלן מבצע, בקבלן בונה לעומת זאת, אין דבר כזה.