חרושת התרבות – הבדלי גרסאות

אדורנו והורקהיימר היו חברים בולטים ב[[אסכולת פרנקפורט]], והושפעו מה[[מטריאליזם דיאלקטי|מטריאליזם הדיאלקטי]] ומה[[מטריאליזם היסטורי|מטריאליזם ההיסטורי]] של [[קרל מרקס]], כמו גם מדבריו של [[גיאורג וילהלם פרידריך הגל|הגל]], אשר מתבוננים באירועים כחלק מתהליך של שינוי, ולא כשהם מבודדים. לאחר שהצטרף אליהם [[יורגן האברמאסהברמאס]], הם היו אחראים כקבוצה על ניסוח [[תאוריה ביקורתית|התאוריה הביקורתית]]. בעבודותיהם, כגון [[דיאלקטיקה של נאורות]] ו[[דיאלקטיקה נגטיבית]], העלו אדורנו והורקהיימר [[תאוריה]] הטוענת שלתופעת תרבות ההמון יש השלכות [[פוליטיקה|פוליטיות]] ובמיוחד המגוון הרחב של תרבויות פופולריות, מהוות למעשה תרבות אחת מוסווית שמטרתה לוודא את ציות ההמון לאינטרסים של השוק. במאמרם, הדיאלקטיקה של הנאורות, (1947), הם עיצבו תאוריה מודרנית של [[לחם ושעשועים]] - שיטה שהייתה נהוגה ב[[רומא העתיקה]] כדי לשמר את ה[[ממשל|שלטון]] וה[[כוח (סוציולוגיה)|כוח]] מפני האוכלוסייה. שיטת "הברזל" החדשה הזו מילאה את זמנם הפנוי של אנשים ב[[בידור]] כדי להסיט אותם מה[[שעמום]] הנוצר כתוצאה מעבודתם האוטומטית; הם לעולם לא נשארים לאורך זמן ללא השפעה במצב שבו הם עשויים לזהות את ניצולם ובכך נמנעת התנגדות למערכת החברתית-אקונומית. תצוגה פסימית זו של החברה המוצגת כנוגדת נאורות, שאובה מה[[מרקסיזם]] ומבקרת את הקפיטליזם.