פדרסטיה ביוון העתיקה – הבדלי גרסאות

 

אהבתו של סוקרטס ל[[אלקיביאדס]], שהייתה יותר ממתגמלת, נחשבת כדוגמה לפדרסטיה נטולת מיניות.

 

קשרים בין גברים הוצגו בדרכים סבוכות, חלקן מכובדות ואחרות בלתי הולמות. אולם עבור הרוב הרחב של היסטוריונים קדומים, לא להחזיק בנער צעיר כמאהב העיד על ליקוי באישיותו של הגבר. אפלטון, בעבודותיו המוקדמות ("ה[[סימפוזיון]]" או ב"[[פיידרוס]]"), אינו מטיל ספק בעקרונות הפדרסטיה ומציין, בהתייחסו ליחסים בין בני אותו המין: {{ציטוט|

 

===כרתים===

 

אריסטו קובע כי היה זה המלך [[מינוס (מיתולוגיה)|מינוס]] שייסד את הפדרסטיה כאמצעי לפיקוח על ילודה בקרב קהילת האי. מסורת זו קיבלה מעמד מבוסס, ועבור צעירים - נחשב היה מבייש לא להחזיק במאהב זכר. לזכות אותם כרתים נזקפה הצגת המיתוס של זאוס החוטף את גנימדס על מנת שישמש לו כמאהב באולימפוס – על אף שגם מלך האלים צריך היה לכפר על מעשיו בפני האב.

[[ספרטה]], [[פוליס]] דורית נוספת, נחשבת כמי שהייתה העיר הראשונה לקיים עירום אתלטי, והראשונה לתת תוקף חוקי לפדרסטיה. הספרטנים האמינו שאהבת גבר מבוגר, אריסטוקרט מבוסס, לנער מתבגר הייתה חיונית לעיצוב דמותו כאזרח חופשי. ה[[אגוג]], ההשכלה של המעמד השולט, הייתה מושתתת אם כך על יחסים פדרסטיים שנדרשו מכל אזרח.

 

 

המאהב היה האחראי להכשרתו של הנער. פדרסטיה ואימון צבאי נקשרו באופן הדוק בספרטה, בדומה לאשר היה בערים אחרות. הספרטנים, כפי שטוען אתנאיוס, הקריבו קורבנות ל[[ארוס]] לפני כל קרב.

==השפעה על ספרות ואומנות==

[[קובץ:Metropolitan kylix - Man bargaining for sex.jpg|שמאל|ממוזער|250px|אדם ב[[גימנסיון]] מפתה גבר צעיר למין תמורת תשלום]]

 

המשוררים המפורסמים [[אלסיאוס]], [[איביקוס]], [[אנאקראון]], [[תאוגניס]], [[פינדארוס]], וכמובן [[סאפפו]] – כולם כתבו אודות אהבה פדרסטית. [[אייסכילוס]], [[סופוקלס]], ו[[אוריפידס]] כתבו מחזות על הנושא.

כדים מעוטרים מציגים מספר סצינות [[הומוארוטיקה|הומו-ארוטיות]], וישנן אלפי כתובות שחוגגות את יופי הנעורים. אכן, עיטורי כדים הם אחד מהמקורות העיקריים למידע בנוגע למנהג זה. הם מדויקים יותר בתיאורם את הפעילות המינית מכל מקור אחר; בו-זמנית, ניתוח זהיר של ה[[איקונוגרפיה]] של סצינות פדרסטיות מאשר כי היוונים (או לפחות אתונאים של העת העתיקה, שהרי רוב עיטורי הכדים מקורם מאתונה העתיקה) ראו את הפדרסטיה כאידיאל גבוה, וקישרו אותה עם פעילויות אליטיסטיות כגון ציד, אתלטיקה והסימפוזיון, ועם תפיסות עולם גבריות, כגון אריטה (מצוינות) וסופרוזון (איפוק). פוליטיקאים מפורסמים, לוחמים, אמנים, וסופרים נהגו להשתעשע ביחסים אלו. יחסים אידיאליים אלו תפסו מקום של כבוד בתרבות שלהם לפחות החל משנת 600 לפני הספירה ועד שנת 400 לספירה.

 

 

==טקסים ופתגמים==