צ'ארלס ריכטר – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
אין תקציר עריכה
אין תקציר עריכה
שורה 17:
Susan E. Hough; 2007. Richter`s Scale - Measure of an Earthquake, Measure of a Man. Princeton University Press, 336 p</ref>, [[ארצות הברית]] למשפחת מהגרים מגרמניה - הסבא רבא שלו היגר בשנת 1848 מבאדן באדן לארצות הברית, ובשנת 1909 המשפחה עברה ל[[לוס אנג'לס]]. לאחר שסיים את בית הספר התיכון, למד ל[[בוגר אוניברסיטה|תואר ראשון]] ב[[אוניברסיטת סטנפורד]] שב[[סן פרנסיסקו|סן-פרנסיסקו]] וקיבל את התואר הראשון בשנת [[1920]]. 8 שנים מאוחר יותר החל בעבודת ה[[דוקטור]]אט שלו ב[[פיזיקה תאורטית]] ב[[המכון הטכנולוגי של קליפורניה|מכון הטכנולוגי של קליפורניה]] (Cal-Tech) שב[[פסדינה]] הסמוכה ללוס אנג'לס. בטרם סיים את עבודתו זו, הוצעה לו מישרה ב[[מכון קרנגי למדע|מכון קרנגי של וושינגטון]] הבירה ועל כן עבר לשם. בעבודתו שם מצא עניין מיוחד בחקר רעידות אדמה והגלים הסייסמיים שהן יוצרות, ויצר קשרי מחקר עם בנו רוטנברג והמעבדה שלו מהמכון בקליפורניה שממנו ריכטר עבר לוושינגטון. יחד עם רוטנברג הוא פיתח, ופרסם ב-[[1935]] את הסולם להערכת גודלן של רעידות אדמה הקרוי על שמו. שנה לאחר מכן הוא חזר לפסדינה ולמכון הטכנולוגי של קליפורניה. הוא קיבל דרגת פרופסור מן המניין רק ב-[[1952]]. זאת עקב ההשהייה שהשהה את עבודת הדוקטוראט שלו המוזכרת לעיל, ועקב העובדה שטרח מאד במחקריו, אך לא בפרסומיו. בשנת 1941 פרסמו השניים את הספר: "רמת הסייסמיות של כדור הארץ" (Seismicity of the Earth)<ref>Beno Gutenberg, Charles Richter., 1941. Seismicity of the Earth. The Society, 131p.</ref> ומהדורה נוספת יצאה בשנת 1954. בשנת 1958 פרסם ריכטר את ספרו "סייסמולוגיה אלמנטרית" (Elementary Seismology)<ref>Charles F. Richter; 1958. Elementary Seismoloigy. W. H. Freeman & Company, San Francisco & London, 768p.</ref>. שני ספרים אלה הפכו להיות ספרי יסוד בלימודי הגיאופיזיקה והסייסמולוגיה בעולם: הראשון למתמחים בתחום הסייסמולוגיה, והשני לגאולוגים ופיזיקאים שרעידות אדמה אינם תחום המחקר הראשון שלהם. הספרים מתייחסים בנוסף לסוגיות גיאופיזיות, גם לסוגיות: הנדסיות של בנינים, קרקעות, סלעים ומי תהום, המושפעות מרעידות אדמה.
 
ריכטר לא צמצם את [[מחקר]]יו לתחום [[המיקרוסייסמי]], אלא גם למחקר ה[[מאקרוסייסמי]]<ref>מחקר מיקרוסייסמי מתבסס על מדידות ממכשירים, דוגמת ה[[סייסמוגרף]] עבור סולם ריכטר ודומיו שבאו אחריו, או [[מד תאוצה|מדי תאוצה]] (אקסלרומטרים) ו[[חיישן|חיישנים]] אחרים הנקראים גאופונים או [[סייסמומטר]]ים. מחקר מאקרוסייסמי מתבסס על נתונים ממקורות איכותניים כמו דיווחים על נזקים במבנים או תחושות של בני אדם, ועל פיהם מעריכים [[עוצמה סייסמית]].</ref>. הוא היה הראשון לפרסם את ה[[מתאם]] ([[קורלציה]]) הקיים בין העוצמה הסייסמית באתר נתון ל[[תאוצת קרקע מקסימלית|תאוצת הקרקע המקסימלית]] שהתרחשה בו<ref>Charles F. Richter; 1958. Elementary Seismoloigy. W. H. Freeman & Company, San Francisco & London, p.140</ref>. מתאם זה התבסס על מחקר של רעידות אדמה רבות, ונקבע כנכון עבור קליפורניה. משוואת המתאם הייתה <math>\log a = \frac{I}{3}-0.5\frac{1}{2}</math> כאשר <math>a</math> היא [[תאוצה|תאוצת]] הקרקע המקסימלית ב[[אתר]] ב[[יחידת מידה|יחידות]] של [[סנטימטר]] ל[[שנייה]] בריבוע (cm/sec<sup>2</sup>), ו- <math>I</math> היא דרגת העוצמה הסייסמית שהוערכה בו. בעקבות מחקרו זה, התקיימו מחקרים דומים עבור אזורים אחרים בעולם, לרבות עבור המזרח התיכון, ונקבעו משוואות מתאם לכל אזור ואזור. הלוגיקה ה[[תהליך סטוכסטי|תהליכית]] למתאם זה היא כדלקמן: רעידת האדמה משגרת [[גלים סייסמיים]] מ[[מוקד רעידת אדמה|מוקד רעידת האדמה]] לכל עבר; הגלים הסייסמיים הללו בהגיעם לכל אתר, גורמים לתאוצת קרקע; תאוצת הקרקע המקסימלית אחראית ליצירת וחומרת האפקטים הסייסמיים<ref name=":4">כל מה שרעידת האדמה גרמה לו: נזקים בדרגות שונות למבנים, תחושות של אנשים ואפילו העובדה שרעה"א לא הורגשה במקום מסוים, נקרא אפקט סייסמי.</ref> באתר; ע"פי האפקטים הסייסמיים הללו אנו מעריכים את העוצמה הסייסמית. על כן קיים המתאם המדובר.
 
<br />