פלישת בעלות הברית לאיטליה – הבדלי גרסאות

האמריקנים, ובמיוחד הגנרל [[ג'ורג' מרשל]], אך רבים נוספים כ[[דווייט אייזנהאואר]] לא רצו להתחייב לכל פעולה שיהיה בה כדי לדחות את [[הפלישה לנורמנדי]] בה ראו כמהלומה שתביא את הקץ למלחמה. בתחילת [[1943]] הסתבר כי הפלישה לא תוכל להתקיים בשנה זו. ב[[ועידת קזבלנקה]] הוסכם על הקצאת כוחות ששהו ב[[תוניס]] לאחר סיום המערכה בצפון אפריקה, למבצעים ב[[סיציליה]], אך לא הוסכם על המשך המערכה לאחר כיבוש סיציליה.

 

 

המבצע היווה גורם רב עוצמה בשרשרת אירועים שהביאה להדחתו של [[בניטו מוסוליני]] על ידי [[המועצה הפאשיסטית העליונה]], ולהחלפתו במרשל [[פייטרו באדוליו]]. באדוליו החל במגעים עם בעלות הברית על מנת להשיג שלום נפרד, ולהביא ליציאת איטליה מהמלחמה. בעת המשא ומתן הניחו בעלות הברית כי פלישה מהירה לאיטליה תחיש את הכניעה האיטלקית, וכי הניצחון על הגרמנים החונים באיטליה יהיה קל. הנחה זו לא הייתה ריאלית. עם החלפתו של מוסוליני בבאדוליו, החלו הגרמנים חושדים כי פניה של איטליה לשלום נפרד, ותיגברו מאוד את מערך כוחותיהם באיטליה. אם במהלך המשא ומתן עם באדוליו, בסוף אוגוסט, נשמעו דיבורים על הצנחת דיוויזיה מוטסת באזור רומא, והשתלטות על הבירה בטרם יגיעו אליה הגרמנים, הרי כשנודע על כניעתה של איטליה, ב-[[8 בספטמבר]] כבר לא נראה הדבר ריאלי לאור התקדמות הגרמנים בכיוון רומא.