חמשת הבלבד – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
Weidenfeld (שיחה | תרומות) |
Weidenfeld (שיחה | תרומות) |
||
שורה 34:
עקרון זה שולל את הנחיצות של כהני הדת (הכמורה) בתהליך טכסי ה[[סקרמנטים]]. ישו המשיח הוא המתווך הבלעדי בין האדם לאל ורק דרכו יכולה להתקיים גאולת האדם. לכהני הדת אין שום סמכות של התערבות או השפעה בהליך זה. העקרון שולל את הדעה הרווחת בכנסיה הקתולית שרק כמרים, אשר מונו על ידי הבישופים - יורשי וממשיכי השליחים - רשאים לעסוק בסקרמנטים.
לותר טען שאין לחלק את הקהילה הנוצרית לכהנים רוחניים ולחילונים (seculars), היות שכל הנוצרים, לאחר הטבילה, הם כהנים ורוחניים בעיני האל. הוא הסתמך על דברי פאולוס: "אבל אתם עם נבחר, ממלכת כהנים ועם קדוש, עם סגולה" (איגרת פטרוס הראשונה ב':9) וגם: "ועשית אותם ממלכת כהנים לאלוהינו וימלכו על הארץ" (התגלות ה':10). בספר שפרסם בשנת 1520, "אל האצולה הנוצרית של האומה הגרמנית" ("Am der christlichen Adel deutscher Nation") כותב לותר שה[[אפיפיור]] או הבישופים המושחים בשמן, ממנים, מקדשים ולובשים בגדים שונים משאר הציבור, הם רק סמל לצביעות או מודלים לציורי כפירה בכנסיות אך דברים אלו אינם הופכים אותם לרוחניים יותר מאחרים. הרפורמה גם ביטלה את התואר "כמרים" (sacerdotes) והחליפה אותו ב-"רועים" (pastores). איש הדת מפסיק להיות כהן (כומר) המורם ממהעם וקרוב לא, יותר משאר הציבור והופך לרועה, שווה ערך לשאר אחיו, המדריך את הציבור בדרכי האל כפי שהרועה מוביל את העדר אל המרעה.
=== הערה ===
| |||