|
|
|
לאביו סברין סנטור ולאמו אלישבע לבית גוטשלק.
למד באוניברסיטאות [[מינכן]], ברלין ופרייבורגו[[פרייבורג]], שם הוסמך ב-1919 לד"ר לכלכלה מדינית. מתוך חיבה ליהדות וליהודים גילה ענין בתרבות ובאמנות יהודים עוד בהיותו סטודנט צעיר והתמסר לפעולות תרבות בקרב הנוער היהודי מבני המהגרים ממזרח אירופה, שנשארו מעורים בהווי יהודי שרשי מ"המולדת הישנה", והוא הצטרף לחוג של יוצרי ה"פולקסהיים" (בית העם), שהשתדלו לטפח בנוער זה הבנה והערצה לערכי התרבות והאמנות היונקים מקרקע ההווי העממי, כדי להשריש בהם את ההויה היהודית כמקור להתעלות רוחנית. תוך מגע עם שדרה עממית זו למד גם את שפתה והיה אחד מהמעטים בין היהודים "הגרמנים מלידה", שידע לדבר אידית חיה ועסיסית, בלי כל זרות במבטא. כשוחר "הציונות התרבותית" למד גם עברית וכשוחר העממיות הצטרף אחרי מלחמת העולם למפלגת [[פועלי ציון]], אך פרש ממנה לאחר כמה שנים בגלל עמדתה ה"לאומנית" בשאלה הערבית, שהיתה שלא לפי רוחו ושאיפתו לצדקנות חסודה כלפי הערבים, באשר חוש הצדק שלו דרש להכיר בערבים כשותפים לבנין הארץ לטובת שני העמים, שהגורל מחייבם לחיות יחד ב"[[ברית שלום"]].
בשנים 1921-1920 היה מזכיר ואח"כ מזכיר כללי של משרד הסעד לפועלים היהודים בגרמניה.
ב-1922 נתמנה למנהל מחלקת הפליטים של הגה[[ג'וינט]] באירופה. בתפקידו זה ביקר ברוסיה ופעל במספר ארצות אירופה המזרחית והמרכזית, ודיבורו עם הנעזרים הסיר את מחיצת הרשמיות מביניהם וליצור קירבה נפשית, שהיה בה מן התועלת לענין שעבד למענו.
ב-1924 עלה לארץ ועבד שנה כחבר המינהלה של "[[המשביר המרכזי"]] בתל-אביב. חזר לאירופה (1925) ועבד עד שנת 1930 כמזכיר כללי של הג'וינט באירופה. וכשנוסדה "הסוכנות היהודית" על בסיס של שותפות שוה
|
