בית עבאס – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ עדכון שדות בתבנית:מדינה לקראת שדרוג (תג)
בגדד ==> בגדאד
שורה 12:
| יבשת = [[אירואפרסיה]]
| שפה רשמית = [[ערבית]], [[ארמית]], [[ארמנית]], [[שפות ברבריות]], [[גאורגית]], [[פרסית]], [[טורקית]]
| עיר בירה = [[בגדדבגדאד]]
| קואורדינטות של הבירה =
| העיר הגדולה ביותר =
שורה 41:
|מפה=[[קובץ: Abbasid Caliphate he.svg|300px]]}}
 
'''הח'ליפות העבאסית''' (ב[[ערבית]]: '''الدولة العباسية''', בתעתיק מדויק: '''אלדולה אלעבאסיה''', מילולית: "המדינה העבאסית", לפעמים - الخلافة العباسية '''אלח'לאפה אלעבאסיה''') הייתה אימפריה ערבית-מוסלמית בהנהגת שושלת בית עבאס שהתקיימה בשטחים נרחבים ב[[המזרח התיכון|מזרח התיכון]] וב[[צפון אפריקה]] בין שנת [[750]] לשנת [[1258]]. [[הח'ליפים לבית עבאס]] הביסו את שושלת הח'ליפים הקודמת של [[בית אומיה]] בשנת [[750]], והעבירו את בירת האימפריה מ[[דמשק]] ל[[בגדאד]] ולכן המדינה נודעה בהיסטוריה גם כ'''ח'ליפות בגדדבגדאד'''. בשנים הראשונות לקיומה בירת הח'ליפות הייתה [[כופה]] ומאוחר יותר עברה זמנית לתקופות קצרות ל[[ראקה]] ול[[סאמרא]], בהתאמה ב[[סוריה]] וב[[עיראק]] של ימינו. אחרי נפילת בגדדבגדאד בידי ה[[מונגולים]] ב-[[1258]] הח'ליפות העבאסית שרדה רק כסמכות דתית סמלית ב[[קהיר]] בשנים 1261–1517, תחת חסות השליטים ה[[ממלוכים]] של [[מצרים]].
 
== עלייתו של בית עבאס לח'ליפות ==
שורה 63:
=== מלחמת הירושה ===
[[קובץ:Dynasty_A.jpg|שמאל|ממוזער|250px|שושלת בני עבאס]]
עם מותו של הארון אל ראשיד ב-809 מתחלקת למעשה האימפריה בין שלושת בניו: [[אל-אמין]], [[אל-מאמון]], ו[[אל-מעתצם]]. הארון אל ראשיד נתן את השלטון בבגדדבבגדאד לאל-אמין, את אל-מאמון שם בח'וראסאן ואת בנו הצעיר אל-מעתצם שלח ל[[הרי הטאורוס]] להילחם באימפריה הביזנטית. הארון אל ראשיד קבע כי כאשר ימות אחד מבניו, ירשו האחרים את מקומו. אל-אמין, בניגוד לצוואת אביו, הכריז על בנו כיורשו לעתיד. הפרה זו של צוואת האב גררה מלחמת אחים בין מאמון לאמין (811). אל-מאמון גייס לעזרתו צבא ח'וראסאני בראשותו של טאהר בן-חוסיין, הביס את צבאותיו של אמין ושם מצור על בגדדבגדאד. אל-אמין נבגד על ידי צבאו (אבנאא אל-דולה), נרצח, ושערי בגדדבגדאד נפתחו לרווחה בפני אל-מאמון ב-813 (למעשה, אל-מאמון הוכרז כחליפה בבגדדבבגדאד רק ב-819).
 
=== עלייתו של אל-מעתצם ===
בשנת 833 כבש (לאחר מותו של אחיו הבכור) אל-מעתצם את בגדדבגדאד אך על מנת למנוע את הבעיות איתן התמודדו אחיו כאשר גייסו צבאות מקומיים החליט אל-מעתצם לרכוש [[עבדות|עבדים]] ולהכשיר אותם כלוחמים מקצועיים ([[ממלוכים]]).
 
אל-מעתצם עשה זאת על מנת לוודא שהצבא אכן יהיה נאמן לו ולו בלבד. בהמשך ייעל [[אל-מעתצם]] את השיטה על ידי ייבוא עבדים היישר מ[[מרכז אסיה|אסיה המרכזית]], ואלה שימשו לא רק כלוחמים מן השורה אלא השתלבו בכל הדרגות, כולל כמפקדי הצבא ומושלי מחוזות.
שורה 83:
עם עלייתו לשלטון של הח'ליפה [[אל-מואפק]] בשנת [[875]] תמה האנרכיה והמדינה חזרה לשלם את משכורת הצבא. יחד עם זאת נדרשו עשורים לבית עבאס להחזיר לשלטונו את השטחים הרבים שאבדו לו בזמן האנרכיה. עם זאת מימון הצבא הפך לנטל קשה על המדינה עד שלא נותרו די תקציבים פנוים לשיפור התשתיות הציבוריות, בעיקר זו של תעלות ההשקיה היוצאות מן החידקל.
 
בעיה נוספת שהתגלתה בשימוש בצבא קבוע היא שלמרות העלות העצומה של הצבא במשך תקופת השלום, בתקופת מלחמה הפך הצבא ללא יעיל כיוון שאין אפשרות להגדילו על ידי גיוסי חרום, למעשה צבא השלום הוא גם צבא המלחמה. בעיות כלכליות ביחד עם מדיניות לא מקצועית של הח'ליפה [[אל-מקתדר]] ויורשיו גרמו לקרעים חדשים בין הח'ליפה לבין האוליגרכיות הצבאית והמנהלית שהביאו לסדרה של מלחמות בסופן מן האימפריה העבאסית נותרה רק בגדדבגדאד האזורים הסמוכים. כל המחוזות המרוחקים קיבלו דרגות שונות של עצמאות למרות זאת מעמדו המיוחד של בית עבאס כשושלת הח'ליפים הלגיטימית היחידה נשמר, כך נוצר חבר העמים המוסלמיים.
 
== התפוררות ודעיכה ==
[[קובץ:Qadi Abbasid - Maqamat Harir 1237.jpg|שמאל|ממוזער|275px|מטיף למאמינים במסגד, וברקע הנסים השחורים שהיו הסממן המובהק ביותר לנוכחות העבאסית. איור מתוך המקאמה של [[אל-ח'רירי]], מאת אל-ואסטי, 1237]]
 
סופה של האימפריה העבאסית ככוח של ממש התרחש לאורך תקופה ארוכה, במהלכה קבוצות שונות של [[שכירי חרב]] נלחמו עד להחרבתו של סואד- האזור החקלאי שסביב בגדדבגדאד. סימלו של החורבן הוא הרס תעלת נהואן שהשקתה את רוב ה[[סואד]] במהלך לחימה בין המצביאים [[אבן ראאק]] ו[[בג'כם]]. משמעות הרס התעלה היה הרס החקלאות ויוצא מכך הרס יכולתו של כל שלטון מבגדדמבגדאד לגבות מס לקיומו.
 
עם החלשות השושלת עלו מספר שושלות [[נוודים]] ומכובדים מקומיים כמו [[בני עקיל]], ה[[בויהים]], ה[[חמדאנים]], ה[[קרמטים]], ה[[השושלת הפאטמית|פאטימים]] ועוד. שושלות אלו יסדו מדינות שהתקיימו מספר עשורים שלאחריהן פורקו וחולקו בין מדינות שכנות. ה[[בויהים]] אף הקימו מלוכה בסגנון פרסי בבגדאד לצד הח'ליפה.
שורה 109:
קיצה של תקופת חבר העמים ואיתה בית עבאס הגיע עם פלישת ה[[סלג'וקים]]: ב[[המאה ה-11|מאה ה-11]] פלשו שבטים מאזור [[ימת אראל]] שבמרכז אסיה למזרח התיכון. אחד ממנהיגי השבטים, [[ארסלאן איסראאיל]], בנו של [[סלג'וק]], הוביל את אנשיו לכיבושים במזרח [[האימפריה הביזנטית]] וצפון עיראק.
 
בינתיים בבגדאד, מנהיג הע'ולמן [[אל בסאסירי]] זמם להשליט את ממשל ה[[השושלת הפאטמית|פאטמים]] (שושלת ששלטה במצרים ובסוריה) על עיראק. הווזיר של הממלכה ההויהית ששלטה במרכז עיראק הזמין את הכוח החדש למגר את הע'ולמן. בשנת [[1055]] נכנס לבגדאד המצביא הסלג'וקי תע'ריל-בג, לאחר שכבש את פארס וח'וזסתאן, המנהיג הסולג'וקי הדיח את כל מנהיגי בגדדבגדאד ובכללם את הח'ליפה [[אל-קאא'ם הראשון|אל-קאאם]] שבשלב זה לא היה עוד בעל חשיבות מדינית.
 
עם זאת, גם תחת שלטון הסלג'וקים נותר ח'ליפה עבאסי בתפקיד רשמי בלבד, ורק עם הגעת ה[[מונגולים]] ב-1258 [[נפילת בגדאד (1258)|הסתיימה השושלת העבאסית]].