הנגב – הבדלי גרסאות

בשל כך, רובה המוחלט של הצמחייה הדלילה שכבר גדלה היא צמחייה מדברית שלא צורכת כמות רבה של מים, ויכולה לשרוד את הבדלי הטמפרטורות והמחסור במים, לרוב, הצמחייה לא צבעונית אלא בצבעי [[אפור]], [[חום (צבע)|חום]] ו[[ירוק|ירקרק]] דהוי. ב[[שנות האלפיים]] נעשו ניסיונות לטעת עצים וצמחים בנגב כדי להרבות את הצל ומקורות המזון לבעלי החיים הצמחוניים.

 

 

אוכלוסיית בעלי החיים מוצאת פתרונות אחרים לחום והצחיחות: רובם של בעלי החיים ישנים ומסתתרים ביום; ה[[זוחלים]] וה[[מכרסמים]] הקטנים, לדוגמה, מתחפרים בדרך כלל במאורות ב[[חול]], ועם בוא הערב ורדת הטמפרטורות יוצאים בעלי החיים ממסתורם למרעה או לחלופין למציאת [[ציד]]. בעלי חיים אחדים, כמו גם צמחים רבים, נפוצים בקרבת [[נווה מדבר|נאות מדבר]], שם לעיתים קרובות זורמים [[מים]] ושורר צל.