40 אקרים ופרד – הבדלי גרסאות

מענק הקרקע, שהועבר לידי ראשי משק הבית שקודם לכן היו שייכים למחזיקי הקרקעות הלבנים, היה חלק מ-"פקודת השדה המיוחדת מס' 15", שהוצאהאשר הוצאה בתאריך ה-[[16 בינואר]] [[1865]] על ידי הגנרל האמריקאי [[ויליאם שרמן]]. הפקודה התייחסה למשפחות השחורות שחיו ליד החופים של [[קרוליינה הדרומית]], [[ג'ורג'יה]] ו[[פלורידה]]. לפי הפקודה של שרמן השטח אליו היא מתייחסת הוא: "מהאיים שנמצאים דרומית לצ'ארלסטון, שדות האורז העזובים שלאורך הנהרות ונמצאים עד 30 מייל מקו החוף, ועד לחבל הארץ שגובל בנהר הסט. ג'ונס, פלורידה".{{הערה|1=הקטע בשפת המקור: "the islands from Charleston, south, the abandoned rice fields along the rivers for thirty miles back from the sea, and the country bordering the St. Johns river, Florida"}} למעשה, מרבית מהקרקעות ננטשו על ידי בעלים לבנים ומחזיקי עבדים בפרוץ מלחמת האזרחים<ref>{{קישור כללי|כתובת=https://www.youtube.com/watch?v=2ZIeiIgHl7A|הכותב=|כותרת=|אתר=|תאריך=}}</ref>.מענק הקרקעת הועבר ליד ראשי משק הבית. לא היה שום איזכור לפרדות בפקודתו של שרמן, אם כי ייתכן והצבא חילק אותן בכל זאת.

עד ליוני [[1865]], יושבו מחדש בערך 40,000 עבדים משוחררים על שטח של 400,000 אקר (1,600 קמ"ר) ב[[ג'ורג'יה]] ו[[קרוליינה הדרומית]]. זמן קצר לאחר מכן, לאחר ההתנקשות ביטל הנשיא ג'ונסון את הפקודה, חנן את חיילי הקונפדרציה והרשה לבעלי הקרקעות והעבדים לחזור והחזיר את האדמה לבעליה המקורייםהקודמים. בעקבות זאת, הביטוי הפך למייצג הכישלון של תהליך ה[[תקופת הרקונסטרוקציה|רקונסטרוקציה]] בפרט, והציבור בארצות הברית בכלל, בכל מה שנוגע לעזרה ל[[אמריקאים-אפריקאים]] במעבר מעבדות אל החופש.