קריעת ים סוף – הבדלי גרסאות

==ניסיונות להסבר מדעי==

{{ערך מורחב|ערכים=[[יציאת מצרים]], [[יציאת מצרים בביקורת המקרא]]}}

 

 

מתווה אפשרי אחד הוא הטענה ש[[רוח]]ות [[מזרח]]יות חזקות שנהגו לפקוד את אזור ים סוף, במקום בו קיים רכס מתחת לפני המים (אזור של מים רדודים) אשר חוצה את הים, כך שניתן היה לצעוד מחוף לחוף. הטוענים כך מוצאים ראיה לשיטתם בסיפור המקראי עצמו, שם מופיע "וַיּוֹלֶךְ ה' אֶת הַיָּם בְּרוּחַ קָדִים עַזָּה כָּל הַלַּיְלָה וַיָּשֶׂם אֶת הַיָּם לֶחָרָבָה וַיִּבָּקְעוּ הַמָּיִם".{{הערה|{{תנ"ך|שמות|יד|כא}}}} רעיון זה הוכח ניסויית, בתנאי [[מעבדה]]. מחקר מ-[[2010]] שנערך על ידי צוות מ[[המרכז הלאומי למחקר אטמוספירי]] (NCAR) ו[[אוניברסיטת קולורדו]] ב[[ארצות הברית]] אישר אפשרות של קריעת ים סוף כתוצאה מתהליכים [[הידרודינמיקה|הידרודינמיים]] הנובעים מהשפעת הרוחות על המים בתנאים מסוימים. החוקרים נקטו במיקום מסוים בדרום [[הים התיכון]], וערכו עליו סימולציות ממוחשבות לגבי צורות שונות של קו החוף הקדום, שיאפשרו היבקעות כגון זו המתוארת בתורה. על פי המודל, בהינתן צורת U של נהר הנילוס, ו[[לגונה]] רדודה לאורך החוף, הרי שרוח במהירות של 100 קמ"ש הנושבת במשך 12 שעות ברציפות יכולה הייתה לדחוף את המים בעומק של 2 מטר.{{הערה|[https://www2.ucar.edu/news/parting-waters-computer-modeling-applies-physics-red-sea-escape-route Parting the waters: Computer modeling applies physics to Red Sea escape route]{{קישור שבור|13 באוקטובר 2016}}; [http://www.plosone.org/article/info%3Adoi%2F10.1371%2Fjournal.pone.0012481 Dynamics of Wind Setdown at Suez and the Eastern Nile Delta]. מחקרים קודמים הצביעו על אפשרות כזו, אך הצריכו רוח בעוצמת [[הוריקן]]; במחקר זה נקבע מיקום אחר ממחקרים קודמים ונערכו מודלים אחרים, וכך ניתן היה להגיע למהירות רוח סבירה יותר.}} על פי המודלים הממוחשבים, עם תום השפעת הרוח, המים צפויים לחזור באחת למקומם ולהטביע את העוברים בהם, בדיוק כמתואר בסיפור המקראי. תאוריה זו ממקמת את ים סוף בלגונות מְלוּחוֹת מזרחית לדלתת הנילוס - כגון ימת בלה או [[ימת ברדוויל]].