קוריאה הצפונית – הבדלי גרסאות

שיטת [[סונגבון|הסונגבון]] לכאורה משפיעה על החינוך והזדמנויות התעסוקה שמקבל האדם ובמיוחד על זכאותו להתקבל למפלגתל[[מפלגת שלטון]] צפון-קוריאנית. קיימים 3 סיווגים עיקריים וכ-50 תת-סיווגים. לפי דבריו של [[קים איל-סונג]] ב-1958, "מעמד הליבה" הנאמן מונה כ-25% מאוכלוסיית צפון-קוריאה, ה"מעמד המתנדנד" 55%, ו"המעמד העוין" 20%. המעמד הגבוה ביותר ניתן לצאצאי אלו שהשתתפו במאבקו של קים איל-סונג להתנגדות לכיבוש היפני במהלך [[מלחמת העולם השנייה]], או לאלו שהיו עובדי מפעלים, פועלים או איכרים בשנת 1950. "המעמד העוין" הוא מעמד של אזרחים שסווגו על ידי המשטר כבעלי עבר בעייתי ובעלי יכולת להביע התנגדות למשטר. המעמד כולל בתוכו אנשים שלחמו בצבא קוריאה הדרומית במלחמה, משפחות שהחזיקו באדמות או בעסקים מצליחים לפני עליית קים איל סונג לשלטון, בעלי קשר לכנסייה, או אזרחים שיש להם קרובי משפחה מקוריאה הדרומית, יפן או סין. המעמד העוין אינו יכול להתקבל לחלק מהלימודים הגבוהים, והם בעלי ייעוד מקצועי נחות יחסית, שמתוכנן על ידי השלטון. אנשי המעמד העוין גם אינם יכולים להשיג חברות במפלגת הפועלים שמקנה לחברים בו זכויות יתר רבות. בני המעמד העוין מתויגים כסכנה למשטר והם סובלים מסד פיקוח שלטוני הדוק יותר מאחרים. אין אפשרות לעלות מעמד, אך פעולה שמנוגדת להיגיון של המשטר, כמו חתונה בין מעמדות, עבירות קלות ועוד יכולות לגזור על המשפחה ירידה במעמד.