ויקיפדיה

גרשון צ'רניאק – הבדלי גרסאות

עיון אינטראקטיבי בהיסטוריה
→ העריכה הקודמתהעריכה הבאה ←
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
חזותיקוד ויקי
עריכה
שורה 75:
==== בג"ץ 220/51: ג'מאל מחמוד אסלאן ו- 30 אחרים נ. המושל הצבאי של הגליל, נצרת ====
[[קובץ:בגץ רבסיה 1951.jpg|ממוזער|בגץ רבסייה 1951 : הצו של המושל הצבאי היה בלתי חוקי. למרות החלטת בגץ, השלטונות גרשו את התושבים והרסו בתיהם. קרדיט: NLI & TAU JPress.]]
העתירה הוגשה לבג"ץ ב־[[30 בנובמבר]] [[1951]], על ידי עו"ד [https://hatzlacha.wordpress.com/2004/11/29/עדי-אזר/ גרשון צ'רניאק], בא כוחם של 31 תושבי הכפר [[ע'אבסייה|רבסיה]] שבגליל. המקרה ידוע גם בשם: '''[http://psakim.com/verdicts/no-cat/בגצ-22051-נגד-בבית-המשפט-העליון-בשבתו-כבית/ בג"ץ רבסיה]''' (בג"ץ 220/51). העתירה נדונה בפני השופטים: ד"ר [[מישאלשניאור זלמן חשין]], [[שמעון אגרנט]] וד"ר [[בנציון שרשבסקי]].
 
במוקד הדיון: [[פקודת סדרי השלטון והמשפט]] תש"ח/1948, סעיף 10 (א'-ג'){{הערה|תמצית האירוע: המבקשים גרו בכפר רבסייה בגליל המערבי עד שנכבש על ידי צה"ל בחודש מאי 1948. הכפר נמצא באזור שיפוטו של המושל הצבאי של הגליל, המשיב, אבל איננו בשטח שהוכרז כשטח מוגן או כאזור ביטחון לפי תקנות שעת חירום (אזורי ביטחון) תש"ט 1949. כתוצאה מפעולות הכיבוש הנ"ל, גורשו המבקשים מן הכפר על ידי החיילים, אולם הם שבו באביב 1949 וגרו בכפר עד 26 בינואר 1950 ואז גורשו מחדש על ידי חיילי צה"ל. מאז הם נמצאים בכפר דנון, סמוך לכפר רבסייה הנ"ל, ולא ניתן להם לשוב לכפרם, והכפר נשאר שומם. ביום 24.9.1951, נכנסו המבקשים, פרט למבקש מס' 17 (עלי מחמד עבד אלחמיד) לכפר רבסייה, כדי לשוב ולגור כל אחד ואחד בביתו, אולם למחרת היום גורשו בפקודת המשיב והוחזרו לכפר דנון. המשיב מסרב להרשות להם לשוב לכפרם.}}.
שורה 90:
 
==== '''ת"פ 6/52''' היוה"מ לממשלה נ. יצחק בן שמואל אהרונוביץ ו-29 אחרים ====
כתב תביעהאישום הוגש לבית המשפט המחוזי ב־[[28 בפברואר]] [[1952]] על ידי היוה"מ לממשלה כנגד 30 ימאים מהאונייה "תל אביב". מקרה פלילי הידוע גם בשם "[[שביתת הימאים (1951)|שביתת הימאים]]". הדיון התנהל בפני השופט א. אשל (פסקים [מחוזי] כרך ה', עמ' 387–406). את הנאשמים יצגו חמישה פרקליטים, כולל [https://hatzlacha.wordpress.com/2004/11/29/עדי-אזר/ עו"ד גרשון צ'רניאק].
 
במוקד הדיון: סעיף 251 ב' של [[פקודת החוק הפלילי|פקודת החוק הפלילי 1936]].
שורה 96:
תמצית המקרה: ביום שבת 8.12.1951 הגיעה האניה "תל אביב" מניו יורק ל[[נמל חיפה]]. באותו יום נכנסו הצוות, שרובם ככולם השתייכו לאגודת הימאים, לשביתה, בהתאם להוראות של כינוס צירי אותה אגודה. ביום ד' 12.12.1951 קיבל [[רב-חובל|רב החובל]] יצחק אהרונביץ, הוראות ממנהלת החברה "שהם" - שירותי הים בע"מ, בעלת האניה – להודיע לאנשי הצוות השובתים על פיטורם במקרה והם יעמדו בשביתה. ביום ו' 14.12.1951 בשעות לפני הצהרים, ניגשו לאניה [[כבאית|ספינה כבאית]] של נמל חיפה ועליה ע.מ.מ רובינשטיין, ושתי ספינות גרר, "צוריה" ו"איתנה", ועליהן כ-40 שוטרים. חלקם ממשטרת הנמל וחלקם מבסיס האימונים של המשטרה בשפרעם. השוטרים ניסו לעלות על האניה "תל אביב", אבל נמנעו על ידי אנשים שהיו אותה שעה על האניה והתיזו מים על השוטרים מצינורות לכיבוי אש, זרקו קרשים ודברים אחרים עליהם, דחפו וגם שברו סולמות שהוקמו מסיפוני אניות הגרר ליד דפני האניה. בכל זאת הצליח ע.מ.מ. בודינגר, אשר היה ממונה על כל הפעולה, לעלות על סיפון האניה וכמו כן, אחריו, עלו השוטר משה כץ והשוטר יעקב ואיש. שאר השוטרים הצליחו רק זמן-מה אחר כך לעלות.
 
היוה"מ לממשלה הגיש כתב תביעהאישום נגד הימאים ובו העלה טענה שהשוטרים מילאו "תפקידם כהלכה" בנסותם לעלות על האניה "תל אביב". הפרקליטים טענו בשם הנאשמים ש"לשוטרים לא היה תפקיד חוקי לעלות על האניה, ולכן בנסותם לעלות, לא מילאו תפקיד כהלכה במובן סעיף 251 ב' של [[פקודת החוק הפלילי|פקודת החוק הפלילי 1936]]" (עמ' 391).
 
'''ההלכה שנקבעה על ידי השופט א. אשל מגדירה סייגים לפעולותיו של שוטר: "שוטר אינו פועל כהלכה במילוי תפקידו" אם מעשהו נוגד את החוק הסובסטנטיבי'''.
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/wiki/גרשון_צ%27רניאק"