ייהרג ואל יעבור – הבדלי גרסאות

מבחינה הלכתית נחלקו הראשונים האם במקרה שחובה למסור את הנפש מותר להתאבד כדי למנוע זאת{{הערה|1=[[דעת זקנים מבעלי התוספות]], בראשית ט' ה', [[ריטב"א]] עבודה זרה, י"ח א', [[תוספות]] פסחים מ"ה, [[רמב"ן]] במלחמות ה' סנהדרין יח, [[ארבעה טורים|טור]] ו[[בית יוסף]] [[יורה דעה]] סימן קנ"ז. ראו גם שו"ת [[אפרים אשרי|ממעמקים]] חלק א' סימן ז', על תשובה הלכתית בזמן השואה בעניין זה.}}. בעלי ה[[תוספות]] מסבירים את המעשה בגיטין בכך שהילדים חששו שיענו אותם ויכריחו אותם לעבור עבירה (כמו [[חנניה, מישאל ועזריה]] שלדעת חלק מהפרשנים קפצו מעצמם לאש כי פחדו שיענו אותם ויעבדו [[עבודה זרה (יהדות)|עבודה זרה]]), או בגלל שאם לא היו מתאבדים לא היו הורגים אותם אלא אונסים אותם. מדברי גמרא זו (ולפי פרשנות התוספות{{הערה|1=יש שניסו ללמוד גמרא זו, שחששו שיענו אותם והעדיפו למות, וכן יש לומדים הסבר במעשהו של [[שאול]] שהתאבד מחשש שהפלשתים יתעללו בו. ראו [http://olamot.net/shiur/%D7%A7%D7%99%D7%93%D7%95%D7%A9-%D7%94%D7%A9%D7%9D כאן] באריכות.}}) למדו חלק מהפוסקים ראיה לשיטות שמותר להתאבד בשביל שלא לעבור עבירות, ואף על עבירות שאין עליהן חיוב למסור את הנפש{{הערה|[[מנחם רקנאטי|רקנאטי]] דיני תשובה אות סט., [[יעקב עמדין|יעב"ץ]] בספר מגדל עוז, עליית האמונה אות כ"ד. עם זאת אף לשיטות אלו, ייתכן שההיתר מסויג רק ל[[שעת השמד]], כיוון ששלא בשעת השמד לדעת ה[[רמב"ם]] (הלכות יסודי התורה, ה' ד') וה[[רמב"ן]] (מלחמות ה' סנהדרין יח) אסור אף למסור את הנפש וודאי לא להתאבד, ואף החולקים ([[תוספות]] עבודה זרה כז ב, [[רא"ש]] עבודה זרה סימן ב, אות ט', [[סמ"ק]] מצווה ג', [[רבנו ירוחם]] נתיב י"ח, חלק ג', דף קסה עמודה ד') דיברו רק על מסירות נפש ולא על התאבדות.}}.